תתחתני איתי אוונס?

אני מייעצת מתחננת ומבקשת שתדלגו על הפיקים הראשונים. כתבתי אותו לפני נצח נצחים והוא מקבל ציון של בערך 3 מעשר

 P13

הכוכבים בהקו מחוץ לחלון הרכב כשלילי הביטה בהם מיחוץ לחלון הרכב, מנומנמת ושבעה מאוכל טוב, היא נתנה לג'יימס לנהוג וישרה את רגליה בכיסה לצד הנהג. לילי מצמצה בהפתעה כשג'יימס ירד מהדרך המוכרת אל תוך כביש משובש. הוא החנה את המכונית בצד הדרך. זה היה כול כך מחוץ לתוכנית של: בוא-נגיע-הביתה-ונסגור-את-הערב-במיטה.
"רוצה לצאת איתי לטיול?" ג'יימס שאל אותה, היה משהו משונה בטון שלו שהיא לא הצליחה לשים עליו את האצבע.
"אתה לא חושב שכבר מאוחר?" היא שאלה, לא מבינה מה הדחף המוזר של ג'יימס לטייל כל-כך מאוחר בלילה, במיוחד  כשהא חשבה שהם היו אחידי דעה לגבי ההמשך של הערב.

ג'יימס לא ענה לה, הוא סובב את המפתח בחור וקפץ מחוץ למכונית, כשהיא לא זזה הוא נקש על חלונה. "בואי." הוא סימן עם הפה.
לילי צחקה בחצי יאוש ויצאה מהרכב, היא יצאה אל העצים הגבוהים, במבט מהיר סביבה היא ראתה  שג'יימס חנה באמצע שום-מקום, הם היו מוקפים ואור הכוכבים היה כמעט חסום מתחת לצמרות העצים הגבוהים, אך עדיין אורו של הירח המלא בהק בלילה חסר העננים.

עד כאן היה לי כוח לשכתב את הסיפור הזה, אני שום מתחננת שתדלגו על הפרקים הראשונים כי החומר בהמשך משתפר. אולי יום אחד אני אמשיך לשכתב.

"ליל, בואי לטיל איתי. אני רוצה להראות לך משהו," אמר ג'יימס והניח את ידיו סביב מותניה של לילי, מוביל אותה אל אחד השבילים בפארק.
"את יודעת מה הסיפור של הפארק הזה?" שאל אותה ג'יימס.

לילי הנידה בראשה. "לא." 
"לפארק הזה יש סיפור מאד מיוחד, "אמר ג'יימס. "בדיוק באמצע הפארק יש עץ ענק. העץ הזה קיים כבר יותר  ממתאים שנה. לפני כעשרים שנה קבלן- ככה אומרים את זה, נכון?-מוגלגי רצה לבנות כאן שכונות מגורים יוקרתיות וקניון ענק."
"קניונים- מגניב. נו, אז למה לא כרתו אותו? הבתים הרבה יותר חשובים." לילי ראתה את מבטו המסתייג של ג'יימס והוסיפה במהירות, "סתם, סתם, אני צוחקת איתך".
ג'יימס נעצר ונשם עמוק. "זה ממש לא מצחיק... כשאת מדברת ככה את לא לילי שאני התאהבתי בה. להעדיף קניונים-איכס," הוא נגעל.
"תמשיך את הסיפור, בבקשה," ביקשה לילי בעיניים מתחננות. "תתעלם ממה שאמרתי קודם. זה היה בצחוק".
לעיניים האלה ג'יימס לא יכול היה לסרב- לא לעיניים האלה שהוא כל כך אהב- ובמיוחד לא בלילה הזה. הוא המשיך לספר.
"טוב. אז רצו לבנות כאן שכונות מגורים וקניון אבל הרבה אנשים התנגדו, בגלל העץ העתיק. הוא שימש כמקום מפגש רומנטי להרבה מאד זוגות".
"אוו, מקום רומנטי לזוגות. בגלל זה אתה לוקח אותנו לשם?" לילי חייכה.

 "גם," גיחך ג'יימס."בכל אופן, אז הרבה אנשים עשו הפגנה ענקית נגד כריתת העץ. זוג עשיר אחד הסכים לממן כאן פארק והבטיח לדאוג למקום, והתוכניות לבניינים עברו למקום אחר. העץ המשיך לחיות וכל פעם שזוג צעיר הגיע לכאן הם חרטו את שמם על הגזע, ו... הדבר הפך למאין מסורת. הגזע מלא חריטות של אוהבים, ובגלל זה הפארק נקרא 'פארק האהבה'. העץ העתיק היום בן מאתיים ושלוש שנה בדיוק."
"יופי של סיפור," התלהבה לילי. "אני כבר רוצה לראות את העץ הזה".
"אז תסתכלי שמאלה." ג'יימס חייך והפנה אותה שמאלה.
לילי הביטה שמאלה ונשימתה נעתקה. מולה היה העץ הענקי ביותר שהיא ראתה מימיה; הקף הגזע שלו היה מעל ארבעה מטרים, מדהים בגובהו יחסית לכל שאר העצים שלילי ראתה בחייה. בבסיס העץ היו חרוטות המון כתובות אהבה של זוגות, ועדיין היה על הגזע הענקי עוד מקום רב. העץ היה גדול כל-כך שלילי לא האמינה שזה הגיוני.
"הוא מחוזק בקסם?" היא שאלה למרות שהיא חשבה שהיא יודעת את התשובה.
"כמובן," אמר ג'יימס, "העץ נשתל על-ידי בחור ובחורה לפני  מאתיים שנה, כסימן לאהבה הנצחית; כל עוד יש אהבה בעולם הוא ימשיך לחיות ולצמוח. כך הם כישפו אותו, ומוגלגים, כמובן, לא יודעים שהעץ מכושף, אבל הם חשים באהבה סביבו."
גם לילי חשה באהבה באותו הרגע; אהבה בינה לבין ג'יימס.

היא נצמדה אליו והשעינה את ראשה על כתפו. ג'יימס הבין את רמזיה. הוא הוביל אותה אל אחד השורשים הבולטים של העץ והתיישב על הדשא, נשען על השורש, ולילי התיישבה על בירכיו והניחה את מצחה על כתפו.
ג'יימס נשף על צווארה. לילי רעדה בתגובה. שפתיה גיששו אחר שפתיו והן התחברו לנשיקה לוהטת. ג'יימס מלמל את שמה ולילי חיבקה אותו חזק; הנשיקה הזאת הייתה בין הארוכות שלילי חוותה ונמשכה דקות ארוכות.
"לפעמיים עדיין קשה לי להאמין שאת שלי," אמר ג'יימס והעניק לה את אחד החיוכים היפים ביותר שלו- החיוכים שהוא שמר רק בשבילה.
לילי הביטה בו בשובבות, נישקה אותו על שפתיו בקצרה ואמרה, "אני שלך."
ג'יימס ליטף את מותניה בעדינות. הוא לעולם לא ייגע יותר בלי רשות- הוא גם לא ביקש יותר. לילי הייתה אוצרו היקר ביותר, הוא לעולם לא יזיק לה או יפגע בה. לילי שלו היא לילי שלו וככה היא מושלמת. הוא החליט בליבו-הלילה הוא הלילה.

ג'יימס נישק את שפתיה של לילי בהרגשת צפייה להמשך הלילה. לילי הצטרפה לנשיקה בהתלהבות, אך לפתע הוא הפסיק את הנשיקה. לילי הביטה בו מבולבלת.
"ליל, חכי רגע,"הוא אמר לה. "באתי לכאן במטרה מסוימת".
" איזו מטרה?" שאלה לילי, למרות שהייתה לה תחושה.
"ליל, בואי נחרוט את שמותינו על העץ," אמר לה ג'יימס.
לילי התאכזבה מעט; היא חשבה על דבר אחר לגמרי. אבל... טוב, היא לא תמיד צודקת.
"כן, בוא נחרוט את שמותינו על עץ האהבה," הסכימה.
הם התקרבו לגזע הענקי שהיה מכוסה בהרבה כתובות כמו -ורוניקה ואדם לנצח- או כמו- שון ואנה לעולמים.היו כתובות בתוך לב קטן או גדול והיו כתובות קצרות כמו–-א+ל = אהבה- ועוד הרבה כתובות דומות.
"אלי נכתוב שת שמותינו ככה." היא הציעה את הדוגמה האהובה עליה ביותר (א+ל= אהבה), קצרה ומתוקה. "מסכים, ג'יימס?"

"את מסכימה שאני אכתוב משהו קצת שונה, לילי?"
"מסכימה".
ג'יימס מצא נקודה מושלמת בעץ, בגובה העיניים. הוא הוציא אולר מכיסו וחרט על העץ את המשפט, 'תתחתני איתי, אוואנס.'

ג'יימס הביט בעיניים שואלות בלילי. היא ראתה את הכתובת כולה ואז הושיטה את ידה אל האולר, לקחה אותו מג'יימס וכתבה מתחת- 'ג'יימס ולילי פוטר'.
"אני לוקח את זה ככן." ג'יימס הביט בלילי באושר.
"לילי פוטר," גלגלה לילי את הצירוף על לשונה, מתרגלת לשמה החדש. "אני אוהבת את זה!"
"ג'יימס הושיט לה טבעת קטנה מכסף מעוטרת ביהלום יפיפה.
"גם אני," אמר לה ג'יימס.

לילי נישקה אותו בהתלהבות.


תתחתני איתי, אוואנס.
ג'יימס ולילי פוטר.

---------------

קצר מתוק וקיטשי

בבקשה תגיבו

		הפרק הבא