תתחתני איתי אוונס?

ביום שלילי פוגשת את קרניים בפעם הראשונה.

שנה חמישית

לילי קיבלה מפרופסור מקוגונגל את הציון שלה במשך השנה בשינוי צורה, היא הייתה מאושרת, הציון היה מעולה, היא הייתה באמצע עיון בדף ההערכה שמקגונגל הביאה לה כשחסמו את דרכה ארבעת הבנים המציקים מגריפינדור, היא התבוננה בהם בעצבנות אך לא ניראה שהם שמו לב. סריוס ניראה מבודח כמו תמיד, הוא מרפק את ג'יימס בבטן, "לא נורא קרניים, אז אתה נכשל בשני מקצועות מיתוך עשר, לא ביג דיל." ג'יימס ניראה מעוצבן. ושלח את לילי מבט חושש, דואג שמה תישמע שנכשל בשתי המקצועות האלה, הוא יכל להפסיק לחשוש שאולי היא שמעה, לילי שמעה מצויין, הוא הביט בה במין מבט מתנצל והיא גלגלה עיניים. 

"היי לילי, תגידי כמה המכשפה הזקנה נתנה לך?" שאל לופין, השפוי היחיד מבניהם. אולי.

"פרופסור מקגונגל," תיקנה אותו, "והיא נתנה לי קס''מ."

"נו אז אנחנו יכולים להיות זוג מעולה, יחד יהיה לנו אחלה ממוצע." ג'יימס נידחף.

"אין כאן שום זוג פוטר, אני בחיים לא אשפיל את עצמי מספיק בשביל זה, או אוריד לעצמי את הממוצע עד כדי כך" לילי ענתה לו.

סריוס פלט שריקה חדה "הפעם העשרים ושמונה שהיא מסרבת , קרניים. אבל מי סופר."

-קרניים

שנה שישית, היום הראשון ללימודים

"בתאבון." רעם קולו הגדול שך דמבלדור, במשך דקות ארוכות הדבר היחיד שנישמע בעולם היה קרקוש הצלחות  והסכום באולם הגדול.

לילי התענגה על האוכל הטוב שלא נפל מבישוליה של אמה, וזה בלי להזכיר את הבישול של אחותה פטוניה שבשבילה אפילו חימום האוכל בסיר היה דורש הכנה נפשית ארוכה מראש, ובמקרים הטובים יצא רק מפוייח.

ג'יימס נידחף בינה לבין תלמיד שנה שלישית שישב מימינה, "אז לילי, איך עבר עליך הקיץ?" שאל.

לילי החליטה שמשהו למעלה שונא אותה ממש אם ביום הראשון של הלימודים הוא חוזר להציק לה "אוי פוטר, השנה רק התחילה, שתוק ותן לאכול בשקט טוב?" אמרה.

"מבטיח לעזוב אותך אם תצאי איתי לדייט," ג'יימס לקח טוסט וטבל אותו ברוטב של תפוחי האדמה.

ממש ממש שונאים אותה למעלה, "אתה לא יוצא עם מישהי כרגע פוטר?"

"חוץ ממך?" שאל אותה.

"אתה לא, יוצא איתי, או תצא איתי בחיים." סיננה.

"קרניים אני נשבע לך שאם אתה לא בא עכשיו אני אוכל לך את האוכל," סריוס צעק מעברו השני של השולחן.

"היה נעים לדבר איתך אוונס," ג'יימס קם והשאיר את הטוסט החצי אכול בצלחת של הילד מהשלישית המבולבל.

-קרניים

שנה שישית-

"פוטר עוד לא נימאס לך?"

"אז זה כן?" של ג'יימס.

"לא."

נו תיראי אוונס, הוא ממש מתחנן,"

"לא ברור לי מה זה עיניינך בלק," סיננה לילי בקול ארסי.

"מה, קרניים הוא החבר הכי טוב שלי, אבל אני בכול זאת צריך שתהיה לו חברה כדי שירד ממני מדי פעם לפעם."

-         קרניים

שנה שביעית

חדר המועדון של גריפנדור.

"אני לא מרשה לך לצאת עם קרייג לילי." ג'יימס חסם את דרכה למעונות הבנות.

"לא ברור לי מתי מיניתי אותך למצפון האישי שלי שיכול לומר לי מה לעשות פוטר." לילי רגזה.

"הוא לא מספיק טוב בשבילך אוונס!"

"אה ואני מניחה שאתה כן מספיק טוב?" לילי ניסתה לעקוף אותו כדי לעלות לחדרה.

הוא תפס את ידה כשעלתה על המדרגה הראשונה, העיניים שלהן היו באותו הגובה  ולילי לא יכלה להתיק את מבטה משלו, "לא, גם אני לא מספיק טוב בשבילך."

"אני שמחה שאתה מבין את זה, עכשיו תעזוב אותי, טוב לי עם אדווין קרייג," היא משכה את ידה מידו ועלתה בצעד ניזעם לחדרה.

"מצטער קרניים, אולי בפעם הבאה," לופין לחש מאחוריה."

"לא ניראה לי שתהיה פעם הבאה, יריחוני." ג'יימס מלמל.

לילי חשה את ליבה מתכווץ  לרגע למשמע המילים האלה, היא עלתה את המדרגות האחרונות בריצה וטרקה את הדלת מאחוריה.

-         קרניים

שנה שביעית

בכיתה ריקה.

לילי נשענה בגבה אל הקיר ובכתה, היא בכתה על  העולם הלא צודק, על זה שהיא כרגע גילתה שחבר שלה בגל בה.

בה! לילי אוונס, מדריכה ובעלת ממוצע מושלם, ועוד עם סלתרינית פרוצה.

נכון, הם היו רק שלושה שבועות ביחד בסך הכול אבל לילי באמת חשבה שזה יכל להתפתח למשהו יפה.

"לילי?" שאל קול מוכר, מוכר מדי, זה היה האדם האחרון שהיא רצתה לראות באותו הרגע.

"צא מכאן פוטר"  אמרה בקול חנוק.

"אוי לילז, מה קרה?" שאל, לילי הופתעה, היא שמאה דאגה אמתית בקולו, אך רק משכה בכתפיה.

"מי האידיוט שגרם לך לבכות לילי?" הוא ניגש אליה והתיישב לידה.

"כנראה שאני, הייתי טיפשה שלא הקשבתי לך אז, שאמרת לי שקרייג לא מספיק טוב בשבילי, אזצדקת הוא באמת חרא של אדם."

"אוי לילי אני מצטער," אמר שוב וחיבק אותה, למרבה ההפתעה החיבוק שלו היה נעים.

היא משכה באפה," חשבתי שתשמח," לחשה לו.

"שאשמח על משהו שכואב לך? אני חושב שלא לילי"

"שתשמח שהוא עזב אותי, כי זה יותר סיכויים בשבילך אם אני פנויה," היא הביטה בעיניו.

הוא שיחרר את חיבוקו והביט בה, "אני כבר החלטתי שאני לא ארדוף אחריך יותר לילי, אני עדיין אוהב אותך, ברור. אבל הבנתי שאת לא מרגישה ככה כלפי, מצטער שהצקתי לך שלוש שנים. אני פשוט אחכה לך, אולי בסוף את עוד תביני מי אני באמת."

"ארבע." לילי אמרה.

"מה?"

"אתה מציק לי כבר ארבע שנים, לא שלוש," היא חיכה חיוך קטן.

הוא הנהן.

"וזה בסדר, אתה יכול להמשיך להציק לי, אולי פעם אני עוד אומר לך כן."

ג'יימס מחה דמעה מפניה, לילי הרגישה את אצבעו על לחייה גם אחרי שהוריד את ידו, "אני לא מתכוון להציק לך יותר לילי, "חזר על דבריו בשנית. פניהם היו קרובים, היא יכלה להרגיש את נשימתו.

"אז אני פשוט אצטרך להתחיל להציק לך," היא לחשה.

שפתותיהם התחברו, לילי שאלה את עצמה מי יזם את הנשיקה, אבל אחרי שניה היא הבינה שזה לא באמת משנה לה.

כשהתנתקו כדי לנשום לילי הביטה בג'יימס, הוא ניראה כאדם המאושר ביותר העולם והיא לא יכלה להכחיש שזה לא היה לה נעים.

היא חזרה לנשק אותו.

הם נשארו באותה הכיתה, מבינים את משמעות הרגע ההוא.

ג'יימס שבר את השתיקה, "הולך להיות לך הרבה זמן פנוי,"

"כן הא? מה הולכת לעשות עכשיו שלא יהיה לי עם מי לריב ולסרב לו להצעות לדייטים."

"עכשיו במקום לסרב לדייט תוכלי ללכת אתו לדייט."

לילי שילבה את אצבעותיו באצבעותיה, "ג'יימס יש משהו שמסקרן אותי," התוודתה

הוא לחץ על ידה ברוך  "מה מתוקה?"

"למה חברים שלך קוראים לך קרניים?" שאלה.

"כי זה מה שאני." ענה.

"לא הבנתי."

ג'יימס שיחרר את ידיו מידה ונעמד, לילי הביטה בו במבט מבולבל.

"לילז, אני אנמגוס, אייל אם לדייק." הוא אמר.

"אתה בטוח שאתה ג'יימס פוטר? ממתי אתה אנמגוס? היא נדהמה.

הוא חשב לרגע, "מהשנה שחמישית שלי בערך."

"או קיי, תוכיח." אמרה בטון לא משוכנע.

ג'יימס ניראה כמתרכז לרגע, המבט על פניו היה משעשע והיא צחקה, הוא שבר את הריכוז ושלח אליה מבט מהיר, "מה מצחיק?"

"ההבעה שלך."

"הוא משך בכתפיו, "עד עכשיו עשיתי את זה רק ליד סריוס, רימוס ופיטר, את הראשונה שרואה את זה חוץ מהם."

"ניראה לי שהרגע חטפתי שוק קטן, גם הם אנמגים?" שאלה בהלם.

"אאאאמ כן," אמר,"  כולנו" הוסיף כאילו אחרי מחשבה.

"נו, אז בו ניראה אותך, אני מבטיחה לא לצחוק הפעם." היא הבטיחה. לפני שהספיקה למצמץ עמד מולה צבי בהיר עם אף שחור ולח, לילי התקרבה אל הצבי, והתחילה ללטף אותו," באמת קשה לי להאמין שזה אתה," היא לחשה,  הוא דחף את מותניה בפניו והיא העבירה את ידה על גבו, מתענגת על המרקם הנעים והחלק, אוזניו של הצבי הזדקפו לפתע לכיוון הדלת, הידית נדחפה כלפי מטה.

לילי כבר הבינה שג'יימס הוא אנימג לא רשום והיא לא חשבה שמי שיפתח את הדלת באמת יאמין שהיא סתם רצתה להכניס צבי לטירה, לפני שהיא החליטה מה לעשות קרו שני דברים, הראשון שילדה שללי לא זיהתה נכנסה לתוך החדר ,השני ששפתיו של ג'יימס היו צמודות לשלה.

הילדה קלטה שהכיתה ריקה למעט זוג מתנשק מהשביעית, היא פלטה צפצוף ומיהרה לסגור את החדר.

לילי התנתקה מהנשיקה של ג'יימס, "אתה משתנה ממש מהר," אמרה לו.

הוא חייך, "תרגול. אבל אסור לך לספר על זה לאף אחד לילי. את חייבת להבטיח לי שאת לא-"

היא הפסיקה אותו, "אני לעולם לא אספר." אמרה והצמידה את שפתיה לשלו.

--------------------

אהבתם?

אם אתם רוצים עוד כאלה אז תגידי כי כרגע אני מתעסקת יותר בדור הבא ובחייהם של השוכנים בצללים

הפרק הקודם		הפרק הבא