הפאניפיק שלי עוסק בטורניר הקוסמים המשולש - אבל לפני שלוש מאות שנה (: תהנו!
"ערב טוב לכולם." בירך פרופסור אדוארד ויליאם סטיוארט, מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. פרופסור סטיוארט היה אדם גבוה, בעל עיניים ירוקות חודרנית, גלימה בצבע סגול מנצנץ, שיער לבן שהגיע עד לכתפיו, וזיפים לבנים. הוא פרס את ידיו לצדדים וחייך חיוך רחב. "הנה הגיע הערב שכולנו חיכינו לו! הערב שבו נכריז על שלושת המתמודדים בטורניר הקוסמים המשולש!" הקהל הריע, הן תלמידי הוגוורטס – והן תלמידי בובאטון ודורמנשטרנג. "בשבועות האחרונים, כל התלמידים בגילאי השנה החמישית ועד השביעית בשלושת בתי הספר, יכלו להגיש מועמדות לטורניר, אך הערב – גביע האש יבחר את שלושת המתמודדים המתאימים ביותר!" פרופסור סטיוארט הכה כף אל כף, "וכעת, אדון הוקינג יועיל בטובו להביא הנה את התיבה, שבתוכה שוכן גביע האש!" אדון הוקינג, שרת בית הספר, זקן צנום וכפוף בעל שיער אפור ארוך ביותר, דידה לאורך האולם, בעודו מניע עם שרביטו תיבת עץ גדולה. כאשר הגיע אל מול במת המורים, הניף אדון הוקינג את שרביטו – והתיבה ריחפה באוויר, ונחתה מול פרופסור סטיוארט. הפרופסור נקש עם שרביטו על התיבה, שהלכה והתפוררה. לבסוף נחשף גביע חום וסדוק במעט, שאש כחולה מתלקחת בו. המורים רכנו קדימה להטיב לראות את הגביע, ומספר תלמידים אף נעמדו. "המתמודד, או המתמודדת, מטעם בית הספר דורמנשטרנג – " התחיל פרופסור סטיוארט, האש האדימה לצבע השני, ופתק חרוך נורה. בתנועה מהירה תפס הפרופסור את הפתק בין אצבעותיו וקרא בקול רם: "פרנץ דיאק!" מחיאות כפיים רמות נשמעו מאזור תלמידי דורמנשטרנג, ובחור רחב כתפיים נעמד. הוא צעד במעלה במת המורים, רכן כלפי פרופסור סטיוארט ושאר הסגל, ונכנס בדלת החומה שמאחורי השולחן. "מבובאטון, יתמודד או תתמודד – " האש שוב התלקחה, ירתה פתק, הפרופסור תפסו והרים למול עיניו. "סופי בונפרטה!" נערה בעלת שיער בלונדיני אסוף בפקעת ועור בהיר, חצתה בחינניות את האולם, ונכנסה בעקבות דיאק אל החדר הצדדי. "ומטעם הוגוורטס יתמודד או תתמודד – " התהליך חזר בשנית, הפעם הפרופסור סקר את הפתק לפני שקרא בשם, אולי על מנת להיזכר מי הוא הכתוב. "ניקולס טרפלגר!" השולחן של סלית'רין הריע בקולי-קולות, בעוד ששאר הבתים מחאו כפיים ושרקו. גם סגל הוגוורטס מחא כפיים ביתר התלהבות מאשר שמחא למתמודדים האחרים. "שלישייה מצוינת!" קרא פרופסור סטיוארט, הניף את שרביטו, וזיקוקים בשלל צבעים הציפו את האולם הגדול.
|