הטורניר

פרק 2:

"...ובכך נרצח 'סם הבוגד' על ידי משפחתו, וכמו שאמרתי – רק בגלל שהתאהב במוגלגית, ולא יחס חשיבות לעובדה שהמשפחה המיוחסת טהורת דם כבר שנים. בהמשך, אב המשפחה, 'גרג המטורלל', קיבל הזמנה רשמית ממלכת אנגליה לארוחת ערב בארמון בקינג – "
הדלת נפתחה ופרופסור דיוגנס נעצר באמצע הסברו.
פרופסור ג'ון דיוגנס היה ראש בית סלית'רין, ומורה לתולדות הקסמים, מומחה בהיסטוריה קסומה. הוא היה גבוה, בעל שיער חום שהתנופף על כתפיו, ועיניים בצבע חום דבש. שערות לבנות שבצבצו על קרקפתו היו היחידות שרמזו על היותו מבוגר. איש לא היה מנחש שהוא בגיל חמישים.
"טרפלגר, איחרת." אמר פרופסור דיוגנס בשקט.
"כן, פרופסור."
"עשר נקודות מסלית'רין, ואתה תאלץ להגיש לי חיבור באורך שש מאות מילים על משפחתו של גרג – עם אילן יוחסין ושתי פסקאות על הרצח של סם הבוגד."
"ואיך אני אמור לעשות זאת, אם החסרתי את הזמן שהסברת על זה...?"
"אני בטוח שהספרנית תשמח לעזור לך. ופעם הבאה, אל תאחר בעשרים ושש דקות, אולי ככה לא תפסיד חומר!"
"כן, אדוני." אמר ניקולס בקול בלתי מרוצה, והתיישב בספסל הפנוי בשורה האחורית.
דיוגנס כחכח בגרונו, והמשיך. "אם כן, הוזמן גרג לארוחת ערב מכובדת בארמונה של מלכת אנגליה..."
אך, חרף ניסיונותיו של פרופסור דיוגנס, מחשבותיו של ניקולס לא היו בשיעור תורת הקסמים. הוא חשב על הטורניר, הטורניר שאליו נבחר שלשום... אולי טורניר שעלול לשנות את חייו מקצה לקצה... בית סלית'רין כולו תמך בו בזה. כולם – מתלמידי השנה הראשונה ועד תלמידי השנה השביעית – כולם כולל היא. והוא לא היה צריך שום עזרה, רק את העזרה שלה. את תשומת הלב שלה.
"אדון טרפלגר, אשאל שוב, בהסתמך על מה שלמדנו בשיעור הקודם, האם אתה מניח שהמלכה נהגה נכונה כשהרעילה את מרק המלפפונים של גרג?" שאל הפרופסור בקול רם
ניקולס הקיץ מהרהוריו והרים מבט תוהה אל מורו הזועף.
"אני מניח ש... אמ..."
הפעמון צלצל.
הכיתה כולה זינקה, אך הפרופסור דיוגנס הצליף את שרביטו, והדלת נטרקה.
"כמה פעמים דיברנו, אתם קמים מהשולחנות כשאני משחרר אתכם."
הכיתה התיישבה בעצבנות חזרה לצד השולחנות.
"שיעורי בית – כתבו את עמדתכם על פעולותיה של המלכה, הסתמכו על דבריהם של סמדר הקדושה, הרמס השלישי ומועצת הפילוסופים. אני רוצה לפחות גיליון קלף אחד! זה ברור?"
"כן המורה." ענתה הכיתה פה אחד.
"מעולה, אתם משוחררים, מלבד אדון טרפלגר, אני מעוניין שתישאר להחליף איתי כמה מילים."
הוא הניף את שרביטו כבדרך אגב, והדלת נפתחה. התלמידים זינקו החוצה והכיתה התרוקנה בין רגע – מלבד הפרופסור עצמו, וניקולס, שהרים את ילקוטו והתקרב את הפרופסור.
"כן, אדוני?"
"איחרת. סיבה."
"הייתי עם בלק בספרייה."
"בלק? בלק היה בשיעור שלי."
"לא פאולוס. אחותו הגדולה, כריסטינה."
"מה לך ולכריסטינה בלק? היא בכלל בשנה השביעית!"
"אנחנו, אתה יודע, ידידים."
"גם בלק איחרה לשיעור שלה?"
ניקולס משך בכתפיו.
"ומה למען השדים והרוחות חיפשתם בספרייה על חשבון שיעור?"
"כישופים שיוכלו לעזור לי במשימה הראשונה בטורניר, אדוני."
הפרופסור דיוגנס שתק לרגע והרהר, הוא התחיל להתעסק באבזם המזוודה החומה שלו, מחפש ניסוח מתאים לתשובה מתאימה.
"טרפלגר, אני יודע שנבחרת לטורניר, ושזה כבוד גדול – אתה מייצג את בית הספר וכו'. זה כבוד גם בשבילי, בתור ראש בית סלית'רין. אבל שזה לא יעלה לך לראש, אתה מספיק בוגר בשביל להבין את כוונתי, אל תזעיף פנים! טרפלגר, אם אתה צריך עזרה כל הסגל ישמח לעזור לך, לאמן אותך. אבל אל תיתן לזה לעלות לך לראש!"
ניקולס השפיל מבט לרצפה.
"אתה משוחרר."
"אדוני, אתה יכול בבקשה להביא לי פתק בשביל פרופסור קופרניקוס, שידע שאיחרתי בצורה מוצדקת?"
"צר לי, טרפלגר, אך אם לא היית מאחר לשיעור שלי – לא היית מאחר לשיעור שלו. בעצם, אין טעם שאביא לך פתק הצדקה – כי זה לא מוצדק!"

הפרק הקודם		הפרק הבא