רחוקים יותר מתמיד- אבל לבסוף, קרובים

חלפה לה שנה, מלאת אכזבות להארי ולהרמיוני המדוכאים. "הגיע הזמן" אמר הארי חרישית. הוא והרמיוני עמדו עם סכינים בידם, מוכנים לתקעם בליבם ולשים קץ לחייהם. "שלוש, ארבע, ו..." ספרה הרמיוני. שנייהם החזיקו את הסכינים בחוזקה, וקרבו אותם באטיות אל ליבם. ברגע שהסכין פילח את ליבם של הארי והרמיוני, הם מצאו את עצמם מוקפים בשחור. "האם זה המוות?" שאלה הרמיוני חרישית. "אני חושב..." ענה הארי. "איי!" קראו שנייהם כאשר נפלו לפתע על אדמה לחה.
"הארי? הרמיוני?" שמעו השניים את קולם המוכר של רון וג'יני. "מה קרה?" שאלה ג'יני. "התאבדנו" ענה הארי קצרות, רץ לחבק את חבריו. "איפה הילדים?" שאלה הרמיוני את רון. "הינה" רון החווה בידו לעבר ג'יימס, רוז, לילי, אלבוס והוגו.
"אמא! אבא!" קראו חמשת הילדים, שהיו נערים בוגרים. כל אחד רץ ישר לזועותייהם הפתוחות של הוריו. "אתם בסדר, מתוקים?" שאלה הרמיוני. "כן אמא, מצויין, עכשיו כשאת ודוד הארי הגעתם אלינו" ענתה רוז לאמה. "בואו, הארי, הרמיוני, נראה לכם את הבית" הארי והרמיוני פסעו אחרי בני משפחתם, עד שהגיע לבית צנוע, עליו היה שלט: משפ' וויזלי- פוטר. "זה נפלא!" אמר הארי. "בערך..." השיבה לו ג'יני. "למה בערך?" שאל הארי. "כי... כי... אני עומדת להפוצץ מרוב שמחה שהגעתם, אני לא יודעת עם לצחוק על כך שגמרתם את חייכם בעולם שלמעלה, או לצחוק על כך שאנו נפגשים סוף סוף, והפעם- לעד" הסבירה ג'יני את אשר בליבה.
"בואו, תכנסו, מעכשיו זה גם בייתכם" אמר רון. הארי והרמיוני נכנסו לבית. הוא היה בעל שתי קומות, עם מספר חדרי שינה, סלון ומטבח. "לא משהו, אבל... זהו זה" אמר רון. "רון, גם פרד וג'ורג' כאן?" שאל הארי. "לא בדיוק כאן... אתה מבין, עולם המוות וא כמו עולם חדש, ויש בו עוד הרבה מקומות ומדינות. פרד וג'ורג' גרים בדירה עם אנ'לינה ג'ונסון בעיר טוטיניקו, מקום שהוא כמו לימה ביפן."
"אה, חבל..." הצטער הארי. "גם אנחנו לא ראינו אותם איזה שלושים שנה, הארי, ניסע אלייהם עוד כמה חודשים" אמרה ג'יני.
"תודה על ההזדהות, ג'ן" אמר הארי, וחיבק את ג'יני חיבוק דוב. היא החזירה לו חיבוק חם ואוהב. כמו בימים ההם, לפני שמתה.
"ילדים, תחבקו את אבא, הוא התגעגע אלייכם מאוד" אמרה ג'יני לג'יימס, אלבוס ולילי. "הם כבר חיבקו, אבל לא תזיק עוד פעם" אמר הארי ברוך. הוא ניגש לשלושת ילדיו, ולמרות גילם, הניף כל אחד מהם בתורו באוויר.
" המוות לא כל כך נורא, סך הכל" אמר הארי להרמיוני. "אתה צודק, להתאחד שוב עם המשפחה זה לא נורא בכלל" השיבה לו הרמיוני בחיוך רחב.
כך חלף יום המוות בנעימים.

הפרק הקודם