להיות אך לא לחיות

למחרת בבוקר, עדיין מודאגים מהתקרית של אמש, ארזו הארי ורון את חפצייהם והתכוננו ליציאה למלחמה באוכלי המוות. כשהיו מוכנים, ירדו לאולם הגדול בפעם האחרונה שלהם לשנה זו, שנתם החמישית.
כשסיימו לאכול פגשו את ג'יני והרמיוני. "אתן מוכנות?" שאל הארי. "כן!" ענו הבנות, מצפות לנקמה המתוקה.
"בואו נצא" אמרה ג'יני. הארבעה יצאו לדרכם על מטאטאים, מסתכלים במבט אוהב על הטירה, שאולי אחד מהם לא יראה שוב לעולם, והמריאו לאוויר הצונן.
"אני ממש מקווה שנצליח במלחמה הזו, ושאף אחד לא... לא ימות" אמרה הרמיוני.
"כן, כולנו מקווים לכך" אמר רון במרירות.
"לאן נטוס?" שאל הארי, הרוח שורקת באוזניו. "לאחוזת מאלפוי!" ענה רון. הארי, ג'יני והרמיוני הסכימו איתו, והם החלו מנווטים לעבר האחוזה.
"תראו, הינה הוגסמיד!" אמרה ג'יני, והצביעה על מרחב של מבנים קורסים. "הוגסמיד לשעבר" אמרה הרמיוני. "אוכלי המוות השמידו הכל" אמר הארי.
"איפה נמצאת אחוזת מאלפוי?" שאל רון. "בקצה הגבעה שם, אני חושבת" אמרה ג'יני, והצביעה על גבעה קטנה באופק.
"כן, ג'יני, אני גם חושבת" אמרה הרמיוני, והם החלו לאט לאט להאט, למטרת נחיתה. הגבעה היתה במרחק כדקה מהם. הארבעה נחתו, והרמיוני וג'יני החלו להקים מחנה. הארי ורון הדליקו מדורה.
"נישן כאן, ומחר השכם בבוקר נצא לחקור את האחוזה" הציע רון. "כן" אמר הארי בסתמיות, ושפת מים לתה על גזיה קטנה.
"אני וג'יני נלך לקטוף קצת פרות, אני חושבת שאני רואה יער בקרבת מקום" אמרה הרמיוני, כאשר היא וג'יני סיימו להקים את המחנה. "בואי, ג'יני" אמרה הרמיוני, והשתיים יצאו לדרכן.
כשחזרו והתה היה מוכן, חלקו את ארוחת הערב הדלה, שהכילה פרות מועטים בלבד.
הם נכנסו לאוהל המוגלגי, פרסו את מצעייהם, ונרדמו.

תגובות בבקשה!
מי מכם, הקוראים, שכותב פאנפיקים יודע כמה זה מעודד!

הפרק הקודם		הפרק הבא