בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

בסוף החלטתי לכתוב הכל מנקודת מבט שלישי(ביחד עם כמה מהחברות שלי שהכריעו את ההצבעה...)
קבלו בבקשה את פרק מס' 2,וסליחה על האיחור...^^

-

היא התעוררה מהתחושה שמישהו בוהה בה.לאחר סקירת החדר,היא הבינה שתחושתה הייתה לא נכונה-לא היה איש בחדר-ונאנחה קלות.רוזמארי קלייר רידל סמית'
קמה ליומה הראשון בבית הספר לקוסמים ומכשפות "הוגוורטס".
היא לא אהבה את שמה המלא,והעובדה שפרופסור דמבלדור קרא לה בשם "רוזמארי" כל-כך הרבה פעמים הציקה לה מעט.לא סתם היא הציגה את עצמה בתור "רוז".החברים שלה נהגו לקרוא לה "רוז" או "רוזי",ולעתים המציאו לה כינויים מצחיקים אותם היא לא זכרה באותו רגע.היא התמתחה,ובעודה מפהקת,היא קמה ופנתה למזוודה הקטנה ששכנה לצד מיטתה.היא נזכרה איך היא אמרה לגבר המשעמם עם השיער השמנוני השחור,סניפ,סנייב,או משהו כזה,שהוא צריך לקחת
את המזוודה שרוז השאירה במקום שבו הוא תפס בשיערה ולקח אותה למנהל.הגבר נאנח,אך הלך לאסוף את המזוודה של הנערה.מעל למזוודה הייתה חפיסת בגדים אפורים ולבנים עם מעט צבעים זהובים ואדומים.על השידה שליד מיטתה של רוז הייתה גלימה שחורה ומצנפת שחורה.מצנפות כאלה היא ראתה רק אצל המכשפות הרעות בסרטים מצויירים.המדים לא ממש מצאו חן בעיניה-החצאית הייתה ארוכה מדיי,החולצה הייתה ללא מחשוף...איך אפשר להתלבש ככה?!למזלה של רוז,אפשר היה להפוך את גזרתה של החצאית לגבוהה והחולצה הייתה מכופתרת.רוז חייכה לעצמה,אולי זה לא יהיה רע כמו שחשבה שזה יהיה.

----

לאחר שהתלבשה,צחצחה את שיניה וסירקה את שיערה הארוך באמבטיה שהייתה ליד החדר,רוז יצאה לבושה ומוכנה.היא לקחה את שרביטה מהשידה שהייתה
ליד מיטתה ויצאה מהחדר.היא ירדה בגרם מדרגות אותו לא זכרה מאתמול וגילתה מדוע החדר בו ישנה היה ריק.
כמה עשרות של נערים בגילאי 11 עד 18 דיברו,קראו,שיחקו,הכינו שיעורי בית או עשו דברים משונים שהו שם.רוז אפילו התבלבלה לרגע ממגוון הצבעים והתנועות ש"קיפצו" לעיניה.היא עשתה צעד אחד וכבר נתקלה במישהו.ספרים רבים נפלו.
"אוי,אני מצטערת!"רוז קראה.
 "זה בסדר."נשמעה אנקה מתחת לספרים הרבים.רוז לקחה כמה ספרים וראתה נערה כבת 15.צבע שיערה היה מאוד דומה לשל רוז,אולם שיערה של הנערה
היה בהיר יותר,והיה הבדל עצום בין שיערה החלק של רוז לבין שיערה המתולתל והנפוח של הנערה.
"אני מצטערת..."רוז אמרה והושיטה את ידה על-מנת שהנערה תוכל לקום.
לאחר שהנערה המתולתלת קמה,ובעזרתה של רוז אספה את כל הספרים היא הביטה ברוז.
"אני לא מכירה אותך,את חדשה?"
"אמ...כן.קוראים לי רוז,או רוזי.איך שאת רוצה."רוז חייכה.
"אני הרמיוני.הרמיוני גריינג'ר."
הנערה כנראה רמזה שרוז תאמר את שמה המלא,אך זו העדיפה לא להבין את הרמז העבה.
"את יכולה להראות לי בבקשה איפה זה האולם הגדול?"
"כן,למה לא?אני רק צריכה לחכות ל-2 אנשים...שכנראה רוצים למות מוות אכזר..."היא הוסיפה בשקט.רוז ציחקקה.
לאחר כ-5 דקות 2 נערים,בני 15 גם הם,התקרבו אליהן.
"היי הרמיוני!"
"היי הרמיוני.מי זאת?"
2 הנערים הביטו ברוז בסקרנות.היא השיבה להם את אותו המבט המסוקרן.2 הנערים היו מאוד שונים בחיצוניותם:
אחד מהם היה עם שיער שחור מאוד פרוע.עיניו היו ירוקות,והוא לבש משקפיים עגולות אשר הצחיקו את רוז מעט.
הנער השני היה גבוה יותר מהמשקפופר.שיערו היה אדום כשמש,ובנוסף לנמשים,על פניו השתרע חיוך משעשע.
הרמיוני מרפקה את הג'ינג'י.
"רון!איחרתם!מה אתה צוחק הארי?!אתה רוצה מרפק גם?"הרמיוני אמרה בנימה מאיימת.הנערים התקפלו לשניים-הג'ינג'י מכאב והשחור מצחוק.
צחוקה של רוז גרם להרמיוני להפנות אליה את מבטה.
"אתם יוצאים?"היא שאלה והצביעה על הרמיוני והג'ינג'י.
שניהם נגעלו.רוז צחקה.
"אתם עוד תהיו זוג."
"הרמיוני,מי זאת?"רון שאל בקול עצבני.
"זאת רוז."קולה של הרמיוני היה קר.
"או רוזי.איך שאתה רוצה!"רוז חייכה.
"אני הארי,וזה רון."הנער עם השיער השחור אמר.
"נעים להכיר.אתם יכולים סוף-סוף ללוות אותי לאולם הגדול?"נימתה של רוז נשארה אותה נימה משועשעת.רון חייך חיוך ציני.
"כן בשמחה."הארי אמר ורון התחמק מהמרפק הקרב של הרמיוני.
ארבעתם יצאו מ"חור בקיר",כמו שרוז תיארה זאת,ושלושת הנערים הובילה אותה במדרגות ובמסדרונות לעבר האולם הגדול.

----

"או.מיי.גאד!"
רוז הביטה באולם העצום.תקרתו של האולם שיקפה את השמיים הכחולים,מתחתיה ינשופים ותנשמות ריחפו וזרקו מעטפות או עיתונים לעבר תלמידים.באולם
עצמו מוקמו ארבעה שולחנות ענק,לידם ישבו מאות של תלמידים.על השולחנות היו מנות רבות של אוכל ושתייה.המקום היה רועש,אך רועש בצורה טובה ונעימה.
רוז התקדמה לעבר אמצע האולם ונהנתה מהשפע והיופי של האולם.
לאחר שהתעשתה,היא הסתובבה והבינה שהיא איבדה את הרמיוני,הארי ורון.
לאט-לאט,היא הבחינה שכל הבנים שעוברים לידה לא יכולים שלא להביט ברגליה,ובמחשוף,אשר חשף חזה שופע.
היו אפילו כאלה אשר שרקו לה.
רוז חייכה חיוך ציני לכל הסובבים והביטה בכל השולחנות בניסיון למצוא את הארי,רון והרמיוני.
היא התהלכה מצד אחד של האולם לצידו השני,אך שלושת האנשים היחידים שהכירה לא נראו לעין.
לאחר כמה סיבובים באולם,רוז לא יכלה שלא להיתקל בעוד מישהו.
היא לא שמה לב,וגבה נתקל בגב של מישהו אחר.לפי צורת הגב,זה היה גבר,או נער.
"היי,תסתכל לאן אתה הולך!"
רוז הסתובבה,ואחריה הסתובב גם מי שנתקל בה.זה היה נער אשר לבש גלימה,עם סמל של נחש בצבע ירוק-כסוף.שיערו היה בצבע בלונדיני-מחומצן,ועיניו
הירוקות-אפורות הביטו בסמל האריה הזהוב-אדום.
"היי,תסתכלי לאן את הולכת.כל הגריפינדורים הם כאלה מגושמים!"
לאחר מכן הנער,אשר היה מוקף בעוד כמה נערים הביט במחשופה הרחב של רוז וחייך חיוך מתנשא.
"איי,איי,איי.טוב,מה לעשות-זה טבעי שכולן בגריפינדור זונות."את המילים האחרונות הנער כמעט וצעק.רב המבטים באולם הופנו אליהם.רוז הבחינה בהארי,
רון והרמיוני אשר התקרבו אליהם במהירות רבה.
"תעזוב אותה מאלפוי.אתה לא שווה אפילו שמינית ממנה."רון ניסה לחלץ את רוז.זאת חייכה-למרות הבעת פניו של רון בתחילת הבוקר,הוא התחבר אליה וכעט 
ניסה לחלצה מהמצב המביך.רוז שמה את ידה על כתפו וחייכה לו חיוך מודה.
"אני לא חושב ככה.לפי מה שאני רואה היא לא שווה אפילו שמינית ממני.זונות אף פעם לא מגיעות לרמה שלי."מאלפוי המשיך בקולו המתנשא.כל הנערים אשר
הקיפו אותו צחקו.בשאר האולם נשמעו התלחשויות רבות.אך חיוכה של רוז רק התרחב.
היא התקרבה אליו.כאשר היא הייתה על עקבים היא הייתה קצת יותר גבוהה ממנו.
היא התכופפה מעט,על-מנת לראות את פניו.קולה היה רם וכל האולם שמע את דבריה.
"אמ...אתה מאוד חמוד..."
מאלפוי חייך חיוך מנצח.מאחוריה היא שמעה את אנחותיהם של הארי,רון והרמיוני.
חיוכה של רוז הגיע לשיא.
"...חבל שאתה כל-כך קטן,כל-כך נמוך,וכזה סנוב קטן.בתור זונה,אני אופיע רק בפנטזיות שלך,כי תפנים ילד קטן: גם אם תפגוש זונה אמיתית,מה שאני לא,
אתה תהיה קטן מדיי בשביל לזיין אותה.לא כך?"
שולחן אחד מתוך ארבעת השולחנות צחק בחוזקה.2 אחרים צחקקו מעט.פניו של מאלפוי היו מבועתות,וסומק הופיעה עליהם.רוז פנתה להארי,רון והרמיוני.היא חייכה אליהם והלכה לשולחן שבו צחקו הכי הרבה-עכשיו,היא ידעה היכן היא צריכה לשבת.

--

תגובות בבקשה=]
פרק 3 לא יאחר לבוא!

הפרק הקודם		הפרק הבא