בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

בבקשה,פרק מס' 3
תהינו!

---

כשהם נכנסו,רוז ישר הבחינה בהם.
עד לפני רגע היא ישבה ליד השולחן של גריפינדורים(כמו שהועילו להסביר לה)ודיברה עם חבריה החדשים הארי,רון והרמיוני,בעודה מחכה לפרופסור מקגונוגל(אותה רון והרמיוני תיארו באופן שונה לחלוטין).
כאשר הם נכנסו,צחוקם נשמע בכל האולם,אך נראה היה כי רק היא הביטה לכיוונם.אלו היו 2 נערים בני 17,בעלי אותה חיצוניות בדיוק.שניהם היו גבוהים מן הממוצע,אך לא גבוהים מדיי.לשניהם היה את אותו השיער האדום הבוער אשר היה לרון.מיד ניתן היה להבחין שהם וויזלי.
היא לא הספיקה לשאול את רון מי אלו וכבר הם הופיעו מאחורי גבה.
"היי רון.מצאת לך חברה נחמדה!"אמר אחד מהם
"אבל היא לא קצת גדולה בשבילך?"השני השלים.
רוז צחקה.רון האדים וניסה לתת אגרוף לאחד מהם.זה התחמק במיומנות.
"ג'ורג'...זאת רוז.ידידה שלי."קולו של רון היה תואם להבעת פניו המרוגזת.
"למה הוא עצבני כל-כך?"ג'ורג' פנה לרוז.
"אני גם צחקתי בקשר לעניין דומה.על מערכת היחסים העתידית שלו ושל הרמיוני."
2 הנערים צחקו לאחר שרוז סיימה את דבריה.
"אז את רוז?"שאל הנער השני.
"רוז,רוזי...אתם יכולים להמציא לי כינוי אם אתם רוצים,"היא חייכה לעברם,"זה ג'ורג',ואתה?"
הנער חייך חיוך כובש ושרמנטי.
"קוראים לי פרד.אבל את יכולה לקרוא לי פרדי."
רוז חייכה בערמומיות.
"אני יכולה לקרוא לך פרדי לפני החברים והחברות שלך?"
ג'ורג' מרפק את פרד בעודו ממלמל "יש בזה משהו..."
2 הנערים הקסימו את רוז-משהו בהליכה שלהם,בדיבור שלהם,בהבעת פניהם גרם לה לחייך,לצחוק מהבדיחות שלהם.הם הצחיקו אותה כאילו זו הייתה עבודתם.
"אתם מאוד דומים...אתם אחים?"רוז שאלה לאחר שפרד וג'ורג' הצטרפו אליהם ולקחו כמה טוסטים מהצלחת שהייתה לידם.
"איך גילית?ואני חשבתי שאת לא תביני את זה..."קולו של פרד היה סרקסטי.
"כן...הרי צריך להיות גאון ממש כדי להבין שאני,פרד ורוני רון הקטן אחים."ג'ורג' ליטף את ראשו של רון,וזהניסה להיחלץ מהליטוף "האחי".
"למען האמת הם תאומים."קולו של רון היה מעט ציני לאחר שסוף-סוף השתחרר מאחיזתו של אחיו.
"או...רון זה בטח מעניין לחיות איתם."
הארי גיחך.
"הו כן..."קולה של הרמיוני היה מלא בסרקזם.
"מה?!הרמיוני איך יכולת?!לומר שזה לא כיף לחיות איתי ועם אחי הנאמן?"ג'רוג' נשמע על סף בכי מדומה.פרד ליטף את כתפו של אחיו והביט במבט מאשים בהרמיוני.זו חייכה לו חיוך ציני.
"אני חייב לציין,רוז.הבגדים שלך יוצאים מן הכלל."פרד פנה לרוז לאחר שאחיו "חזר לעצמו".
רון ניסה למרפק את אחיו,אך עדיין ללא הצלחה.
"שמחה שאהבת,פרדי.אל תדאג,כבר הבנתי שפה אף אחד לא יכול להרשות לעצמו ללכת עם מחשוף כזה,וההופעה שלי קצת בלבלה כמה אנשים."
"אהמ,מאלפוי,אהמ."הארי השתעל.
"קצת?!"רון צחק.
"רוני,תאכל את הטוסט שלך.הדיבורים האלה לא לגילך!"רוז צחקה.
"ואם כבר מדברים על גילאים...בת כמה את רוז?"פרד שאל.
"עוד 3 חודשים 17."
"אז עוד 3 חודשים את תהיי מבוגרת מספיק בשביל-"
"אהמ,פרד. רק הכרת את הבחורה.אולי תחכה קצת עם שאלות כאלה?"ג'ורג' קרץ לאחיו.
"בשביל לעשות קסמים לא רק בבית הספר,ג'ורג'.סוטה שכמוך!"פרד קרץ חזרה.
רוז סגרה את הכפתורים שעל חולצתה במהירות.
"אולי זה לא היה רעיון טוב להתלבש ככה ביום הראשון שלי.הייתי צריכה לתת לכם קצת זמן להתרגל אליי."רוז אמרה.
רון הרים את גבותיו.הרמיוני והארי גיחכו יחדיו בעודם מסיימים את האומלט שעל צלחתם.
"אז שאלה:עד גיל 17 אסור לעשות קסמים מחוץ לבית-הספר?"רוז פנתה להרמיוני.
"ובכן-"
"כן!מה לא ידעת?אל תגידי לי שהשתמשת בקסם מחוץ לבית-הספר..."ג'ורג' קטע את דבריה של הרמיוני.
"אני הייתי באמצע!"הרמיוני הרימה את קולה על ג'ורג'.
"לא ממש,"רוז ענתה לשאלתו של ג'ורג',"האמת היא שלא ידעתי שיש בכלל קוסמים עד לפני חודשיים בערך."
הבעת הפנים של הסובבים השתנתה.ניכר היה שהם מופתעים.
"באמת?"רון שאל.רוז הנהנה.
"אוקי...אז תרשי לי ללמד אותך את הכישוף הראשון שלך.זה כישוף שאת יכולה להשתמש בו על כל בן-אדם שלא מוצא חן בעינייך כל-כך.הכישוף גורם לגבות ולשיער באוזניים ובאף לצמוח מאוד מאוד מהר.תוך חמש דקות השיער יכול להגיע לאורך של מטר..."פרד החל לדבר וג'ורג' כבר רצה להראות לה כיצד הכישוף מתבצע כשהרמיוני עצרה אותם.
"אתם לא חושבים שעדיף שאת הכישוף הראשון שלה רוז תלמד ממורה,או מספר?העיקר שלא ממכם."היא אמרה.
"כן...הרמיוני צודקת.אבל תודה על העזרה בכל זאת."רוז חייכה.
הם דיברו עוד כמה דקות,עד שילד קטן,בערך בגיל 11,ניגש אליהם.לפי התלבושת שלו רוז הבחינה שהוא היה בגריפינדור גם כן.
"א-את רוזמארי סמית'?"הוא שאל בעודו מגמגם.
רון,פרד וג'ורג' גיחכו.
"רוזמארי?!"רון מירפק את רוז.
"רוני,אתה אולי ילד קטן,אבל חכה שהילד הנחמד הזה יילך ואני אראה לך סימן של מבוגרים.זה כולל גם את שניכם!"היא פנתה לתאומים.
הארי הביט בהרמיוני,וזו הנידה את ראשה לשלילה כמנסה לומר לו שעדיף לא להתערב.
"כן חמוד.מה אתה רוצה?"
"פרופסור מקגונגול רוצה שבעוד 10 דקות תחכי ליד הכניסה לאולם."
"תודה,חמוד."רוז חייכה והילד הלך במהירות משם.
"טוב,היה נחמד לדבר איתכם,רבותי,אך אנחנו צריכים ללכת.עבדנו הנאמן לי ג'ורדן מחכה לנו!היה נחמד להכיר אותך רוז,בהזדמנות אנחנו נכיר לך את לי.בחור מקסים,אין מה להגיד." פרד אמר,ולאחר שנישק את ידה של רוז בג'נטלמיות,הוא חייך בערמומיות וביחד עם ג'ורג' הם עזבו את האולם.
"גם אנחנו צריכים ללכת רוז.יש לנו שיעור תורת הצמחים,והחממות בחוץ.אנחנו צריכים להספיק."הרמיוני אמרה,בעוד היא,הארי ורון קמים.
"היה נעים להכיר."הארי אמר.
"נתראה,רוזמארי."רון חייך.
"בהחלט,רונלד,"רוז חייכה,"ביי הרמיוני,הארי."
הם עזבו.
לאחר כ-5 דקות,רוז קמה ממקום ישיבתה.היא סידרה את שולי חצאיתה,והבחינה כי מהשולחן של הסלית'רינים,מביטים 3 פרצופים,הבולט בהם היה פרצופו המרוגז של מאלפוי.
רוז נפנפה להם,ועל פניה השתרע חיוך ערמומי-מרושע.
"החלטת שהמקצוע לא מתאים לך?"מאלפוי צעק לעברה.
"לא.החלטתי שלילדים קטנים כמוך אסור לראות דברים כאלה-הם מתלהבים יותר מדיי".היא צעקה לו חזרה.
היא הלכה אל הכניסה לאולם ונשענה על אחת מקורות הדלת.
זה היה בוקר משעשע.מאוד משעשע.

---

אני אעלה מחר מעין פרק-מעבר,ואחרי זה אתחיל לעבוד על פרק מס' 4.
תגובות בבקשה,וסופ"ש נעים!

הפרק הקודם		הפרק הבא