טיול מקורי.

אחרי חצי שעה נסיעה הארי הנחית את המכונית המעופפת ואמר:"יאללה חברה! לצאת מהמכונית! הגענו!" הוא אמר וקרץ לעברם. "יש!!! ועכשיו תגלו לנו איפה אנחנו בדיוק?" לילי שאלה. "חכי מותק."אמרה לה אימה. "עוד רגע תדעי".
הם ירדו מהמכונית. אבל אז ג'יני שאלה:" הארי, מה עם אלבוס? הוא עוד ישן!" היא אמרה להארי והביטה בבנה הקטן. "נעיר אותו, הוא בלאו הכי ישמח, לא?" הוא עודד אותה. "טוב, צודק, פשוט נעיר אותו," היא הסכימה איתו ונענעה בעדינות את אלבוס החמוד שישן על המושב הרך של המכונית. "אל, אלבוס קום חומד, הגענו" היא ליטפה אותו. "מה? הגענו כבר?" הוא שאל. ג'יני לא הספיקה לענות "בוקר טוב ישנוני! אני רוצה כבר לגלות איפה אנחנו!" ג'יימס אמר וצחק. "ג'יני, איפה אח שלך? הוא הרמיוני ורוז צריכים לבוא! קבענו כאן, לא?" הארי שאל. "אממ.. כן, אני חושבת שכאן, אל תדאג, הם מיד יבואו" היא ענתה לו בעודה מביטה לצדדים ואוחזת בידה של לילי ובידו של אלבוס משני צדדיה. "אני אחייג אליו" הוא אמר וטלפן. "מה זה?" ג'יימס שאל והצביע על מכשיר הנייד של הארי. "זה משהו שמוגלגים מתקשרים איתו, גם לדוד רון יש כזה, סבא ארתור הביא אחד לו, אחד לי, אחד לדוד ביל, ואחד לדוד ג'ורג'" הארי ענה לו. "אהה.."ג'יימס אמר למרות שלא הבין כלום. "או! הינה הוא!" הארי הצביע לשלישיה קטנה-רון, הרמיוני ורוז ביתם, רק רוז היתה שם כי הוגו היה עם צ'ארלי, חברו הטוב. השאלה היא, איפה הם היו עם חברים שלהם בעצם???. "רווווווז!"פתאום לילי צרחה. "לייייליייי!"רוז צעקה אליה בשמחה. השתיים רצו אחת לשנייה והתחבקו. "הו, רוז! התגעגעתי אליך מאוד!" לילי אמרה לה בדרמטיות. רוז צחקה. "רוצה לשבת ליידי על הספסל?" רוז שאלה את לילי. לילי חשבה מעט. 'לשבת ליידי בספסל? ממתי רוז יושבת על ספסלים ומקשקשת? היא אחת שאוהבת לחקור, וללמוד! היא סקרנית גם... טוב, מה? אני יאמר לה "לא"? אני לא יאמר לה כך!אני פשוט יאמר-' "כן!" לילי אמרה לרוז. אחזה בידה והובילה אותה לספסל. "היי! לילי! מה... מה את עושה?" היא שאלה. לילי היתה קצת מבולבלת עכשיו. "מה? אבל את רצית שנשב על הספסל ונדבר קצת, לא?" היא שאלה ועדיין לא קלטה מה הולך פה. רוז צחקה. התגלגלה מצחוק. עד שלא יכלה לדבר. "אוי, לילי! את לא יודעת איפה את או מה?" אמרה רוז והתפקעה. לילי הסתכלה לאחור. ג'יימס ואלבוס הציצו מאחורי גבה של לילי וקצת התבלבלו למראה של רוז. "אממ... אלבוס, מה קרה לה?" ג'יימס לחש לאוזנו של אלבוס. "תשאל את לילי, אני לא יודע..." לחש לו בחזרה וגיחך.

"אממ... ת'אמת?! אני באמת לא יודעת איפה אני..." לילי אמרה בהיסוס. לפתע רוז השתתקה. היא הביטה קדימה, עינייה נעצרו. היא החלה מגמגמת. "לי-לי... בו...בבב...בואי נלךךך... ל...אמא ואבא שלנוווו..." היא גמגמה.  לילי התחילה לפחד. "מה קרה? למה? בואי! תני לי יד!" היא אמרה לרוז והם רצו לרון, הארי, הרמיוני,ג'יני, אלבוס,וג'יימס. "אמא!!!!!" רוז רצה להרמיוני וחיבקה אותה.  "אז אתם מבינים? מייקל אנדרו, מנהל פונדק הקלחת הרותחת רצה שאני יעבוד אצלו בתור מלצרית ואקבל 50 חרמשים לחודש! אממ... רק רגע," הרמיוני אמרה להארי ג'יני ורון. "מה? מה קרה חמודה?" הרמיוני שאלה את רוז. רוז היססה, הביטה לצדדים, נשמה לרווחה ואמרה:"או! אממ... עזבי, זה ממש כלום, רק רציתי לדעת.... לדעת... אממ... רציתי לדעת... אה! רציתי לדעת מתי... אממ... מתי נלך לאוהלים!" רוז אמרה. היה ברור לגמרי שהיא אלתרה הכול. ג'יימס הביט על רוז ואמר:"אה! גיליתי איפה אנחנו! אנחנו במחנה אוהלים!" הוא אמר והרים ידו בתנועת ניצחון. "קרוב..." הארי אמר לו. הוא היה ניראה מופתע מתמיד. " מה קרוב? אז איפה אנחנו?"הוא שאל. "שאלה מצוינת!" ג'יני הריעה. "אנחנו ב..." הארי התחיל. אלבוס לילי וג'יימס נשאו עיניים "באליפות העולם בקווידיץ'!!!" הארי אמר בבת צחוק. "יש!!!!!!!! כן! אליפות העולם בקווידיץ'!" השלישייה החלה רוקדת בשמחה וצחוק.  רון הרמיוני רוז ג'יני והארי הביטו בילדים הרוקדים. עד שהרמיוני אמרה:" טוב... אז נלך לאוהלים וניפגש לפני המשחק, אוקי?" היא שאלה. "רעיון מצויין!" ג'יני הסכימה.
אחרי שעתיים של ישיבה באוהלים. לילי החליטה שהיא חייבת לדעת למה רוז השתתקה בכניסה לאוהל האליפות אחרי שצחקה בלי סוף. "אבא, אמא, אני יכולה ללכת לאוהל של דוד רון ודודה הרמיוני כדי לשתות עם רוז ברצפת?" היא שאלה. "הארי הביט בג'יני, היא הביטה בו, רוז הביטה בשניהם בציפייה. והארי אמר:"טוב, אבל תחזרי לפני שעה שש, המשחק מתחיל רק בשבע." הוא הודיע. לילי רצה לאביה, חיבקה אותו בחוזקה, לאחר את אימה ואמרה: "תודה! תודה לכם! אני מבטיחה לחזור עד שש! מבטיחה!" אמרה לילי ושמה ידה על אזור הריאות כסימן שבועה, נופפה להם לשלום ורצה במהירות לאוהל הצמוד אליהם-אוהל משפחת וויזלי. היא עמדה בפתח ולחצה על פעמון מחובר בתפירות שבוואדי תפרו במתפרה ההיא ע"י החנות של אוליבנדר. "מגניב..." אמרה ולחצה שנית. היא בחנה אותו מקרוב וראתה שם... זה היה... זה היה צורה כלשהי...  היא קירבה את עינייה והיא שמעה שמישהו קורא בשמה...."לילי? לילי? לייייליייי?" היא חשבה שהיא מדמיינת. "אממ... לילי! לילי קומי! לילי, צלצלת?" היא מצמצה בעינייה החומות והסתובבה... זו היתה דודתה.  הרמיוני וויזלי. (גריננג'יר) "הו! אויש! בחיי שלא שמתי לב! אני מצטערת... אממ... רק רציתי את-" "רוז" הרמיוני אמרה איתה יחד. "בדיוק" אישרה לילי. והרמיוני הכניסה אותה לתוך האוהל. לילי הביטה ברוז, היא שיחקה עם אביה שחמט קוסמים. "דוד שלך ואני בדיוק סיפרנו רוז על שנתנו הראשונה בהוגוורטס, כאשר נכנסנו לחדרים רבים, חשוכים,אפלים ומפחידים כדי למצוא את 'אבן החכמים'!" הרמיוני אמרה בחולמנות ללילי, בעודה מביטה ברון במבט מאוהב. "הספור שאבא מספר לי כול הזמן? איך הציל את אמא מרידל המרושע?" היא שאלה. "לא, לא זה, ספור אחר! הספור עם האבן! האבן החשובה!" הרמיוני הזכירה. "אהה... זה... כן, מכירה,"אמרה לילי. לילי נזכרה למה בכלל הטריחה את עצמה לבוא לכאן. "שח-מט!" רוז הריעה לפתע. "בחיי, מאיפה היא ירשה את זה?" רון שאל כאילו מדבר לעצמו תוך כדי הוא מעביר עיניו במהירות על הלוח. "ממשהו..." אמרה הרמיוני וקרצה לו. "רוז, יש לך פה אורחת" הרמיוני הרימה אותה מכיסאה. "טוב, אבא, היום בלילה אחרי  שנחזור מהמשחק-נתחיל אחד חדש ואני אקרע אותך שוב..." רוז אמרה לו. "לא את לא! היי, בואי הנה!" רון אמר והתחיל לרוץ אחרי ביתו בחלל האוהל. "לא תתפוס אותי!" היא צחקה ועלתה על ספה אדומה וגדולה. הרמיוני הביטה בהם בסיפוק רב. "קדימה רוז, לילי מחכה." הרמיוני העירה לה ו'דחפה' אותה בקלילות ועדינות אל לילי. "רוז, אני חייבת לדעת למה פתאום השתתקת אחרי שצחקת בצורה כזאת מטורפת." לילי אמרה לה ברצינות. רוז היססה. "אני... אממ... נו... בחייך! זה כול-כך חשוב?" היא שאלה והניפה ידה בצורת מחאה.  "כן!" לילי פסקה.  "אז לא עכשיו..." רוז התחמקה... "אז מתי?" לילי שאלה. "אממ... בפרק הבא?" היא שאלה. "בפרק הבא" לילי הסכימה ושתיהן הלכו לקשקש על בגדים, קסמים, אחים הוגוורטס ובנים יחד עם כוס ברצפת מרעננת.

סורי שהפיק ממש ארוך-אל תדאגו, יש עוד פוווווול המשכים, ;)

הפרק הקודם