פרק ג'. "מעניין מה סיריוס רוצה.."מלמל הארי. "לא כל כך מעניין."אמרה רייצ'ל בכנות."מה הוא יכול להגיד?!" "לא משהו שקשור אלינו,זה בטוח."הרמיוני הנידה בראשה ותלתליה קיפצו עימה. הארי הרהר וניסה לחשוב.משהו לא הרגיש לא טוב.כאילו משהו רע יקרה הלילה. "הארי..הארי!"שמע קול שנכנס לתוך הטירה."בוא הנה!"
הוא הסתובב וראה את סיריוס מאחורי אחת חליפות השריון.הוא הביט שמאלה וימינה,ראה שאין אף אחד שרואה אותו,וחמק מן שורת התלמידים."היי,"אמר בלחש."מה קרה?" "רציתי לספר לך שאני צריך שתביא את רייצ'ל לחדר המועדון.תגיד לה שאני אהיה שם בשתיים עשרה.אני צריך לדבר איתה.בסדר?" "רייצ'ל וויזלי?!"הופתע הארי.הוא נפגע עד עמקי נשמתו.הסנדק שלו בא בשביל משהו אחר?כמה נורא. "לא בדיוק.."מלמל סיריוס וחייך לעצמו חיוך מסתורי. "אוקי..מה אתה רוצה ממנה?" "לא חשוב,אני פשוט צריך שתביא אותה." "אני לא מבין."הארי רצה לבעוט בחליפה מרוב תסכול.מה סיריוס לא מגלה לו?! סיריוס החל להיות קצר רוח."פשוט תביא את רייצ'ל לחדר המועדון של גריפינדור בשעה שתיים עשרה.מה לא מובן?!"
"אני מצטער,אדוני."אמר הארי ותקע בסיריוס מבט מזלזל וקר. "ברר.."מלמל הסנדק."איזה מבט קר..הוא לא היה מבייש נצר למשפחת מאלפוי..סתם,הארי,אני מתנצל.זה פשוט מאד דחוף." "מה דחוף?!למה אתה לא מגלה לי?!" סיריוס צחק.זה הגביר את עצביו של הנער."אני מכיר אותך,אתה חייב לדעת הכול.זה מטריף אותך.אבל אני לא יכול.היא צריכה לדעת קודם.אני חייב לה לפחות את זה." הארי נאנח."בסדר,בסדר.היא תהיה שם." *** "סיריוס?"שאלה רייצ'ל בחשש. "רייצ'ל."האיש בעל השער המאפיר יצא מתוך האפלה של החדר הריק.פניו היו כחושים ועצובים,והוא נראה הרבה יותר מבוגר מגילו האמיתי.היו על פניו שרידי חיוך שנשאר,למרות הכול,היה אפשר להבחין איך נראה בצעירותו.יפה,שובב,וצחקן. "מה רצית ממני?"לא היה לה כוח להקדמות.היא לא הבינה מה הוא רצה ממנה,ועייפותה התגברה על כל שאר מחשבותיה. "אני מבין שאת חסרת סבלנות,"חייך סיריוס בחיבה."טוב,רק רציתי להגיד לך ש.." "נו?" "את הבת שלי." "סליחה?!" אולי הוא לא היה צריך לזרוק את זה עליה ככה?זה קצת חוסר רגישות? והוא גולל בפניה את כל סיפורו."אימך מתה במלחמה נגד וולדמורט,היא הייתה הילאית.אישה יפיפייה ומיוחדת במינה.הראשונה שהתאהבתי בה באמת.לא אהבתי אף אחת אחריה."הוא עצר לרגע,הבחין בפניה של רייצ'ל והמשיך מיד."אני נשלחתי לכלא,ומולי לקחה אותך."
"יצאת מהכלא לפני שנה.לא יכולת להגיד כלום?!"אמרה ביובש. "אני לא ידעתי,את מבינה,"
"לא רוצה לשמוע."רייצ'ל ידעה שהיא מתנהגת בילדותיות,אבל היא אטמה את אוזניה באצבעותיה ופרצה את דלת המועדון (שצרחה אחריה 'מה המהירות באמצע הלילה?!משוגעת!'),יצאה משם בריצה ונתנה לדמעותיה לזרום בשני שבילים על לחייה.
|