הכל דבש

שימו לב-בלבלתי את הזוגות לגמרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הארי נחר בקולי קולות.הרמיוני תהתה איך הוא לא מעיר את כל השכנים.היא לא הצליחה להירדם,וזה לא בדיוק שימח אותה.
המיטה שלה ושל הארי הייתה ממש קטנה,ותמיד הארי השתלט לה על כל המקום.ועכשיו הוא גם נחר.
"אוי,בשם שמיים..."מלמלה הרמיוני,ושנייה לפני שנפלה על הרצפה הרחיפה כרית לעבר הריצפה והיא נחתה על הכרית.
הרמיוני אהבה מאוד את הארי.והוא אהב אותה.הם היו זוג בסך הכל חצי שנה.במשך השנים בהוגוורטס הרמיוני הייתה מאוהבת קשות ברון,אבל אז היא התאהבה בהארי והוא בה.
ועף על פי כן,הרמיוני מצאה שהארי חיסרון אחד,וגדול:נחירות.
כמובן שהוא לא נחר כשהיו בהוגוורטס;רון התפלא כשהיא רטנה באוזניו.היא לא ידעה מה גרם להארי לנחור במידה של חזיר יבלוט מצוי,זאת הייתה חידה בשבילה.
אבל זה היה נסבל.היא לקחה את הכירת והשמיכה  ודחפה טיפה בגסות את הארי הצידה.
הארי פקח את עיניו בשנייה שהרמיוני נגעה בו.
"אוי,סליחה,"אמרה הרמיוני בשקט."לא התכוונתי להעיר אותך."
"זה בסדר..."מלמל הארי,לא מאופס."מה קרה?כבר בוקר?"הוא הציץ בשעון שהיה ליד השידה:השעה הראתה שלוש לפנות בוקר.
"כנראה שלא,לחשה הרמיוני ונישקה את לחיו."לילה טוב."
"לילה,"לחש הארי ונישק את הרמיוני קצרות,וחזר לישון.
הרמיוני גלגלה עיניים,ונרדמה.

"בוקר טוב!"קרא רון.לונה קפצה כמו טיל במיטה הזוגית,עינייה מתרוצצות מבהלה.כשקלטה שזה רון,נעצה בו מבט כעוס-אוהב וצנחה על המיטה.
"למה את חייב לצעוק?"מלמלה,וזרקה על רון כרית.הוא תפס את הכרית וזרק אותה בחזרה על לונה.היא תפסה אותה וחיבקה אותה,מתכרבלת בשמיכה.
"לונה..."רון גלגל עיניים וקפץ מהמיטה;נראה שיש לו מצב רוח טוב היום,חשבה לונה ובהתה שורק בעוד הוא מתלבט בין חולצה אדומה(שהבליטה לו מאוד את צבע השיער)מכופתרת,לחולצה לבנה משובצת.
"מה זה משנה איזו חולצה?"שאלה לונה,קולה מעומעם מתחת לשמיכות,רק עינייה מציצות.היה לה נורא קר.
רון קרץ לה,הרים כתפיים ואז בחר בלבנה המשובצת.
"לוני,היום אנחנו שנה ביחד,"הזכיר לה רון,כשראה שעוד לא נפל לה האסימון.
בבת אחת לונה קפצה,כמו מקודם כשרון העיר אותה.
"נכון!"צווחה,קפצה מהמיטה(היא אפילו לא טרחה להסתיר שהיא לבשה רק בגדים תחתוניים),ורצה לעבר חדר האמבטיה.
היא אהבה את רון יותר מהחיים שלה,כמו שמעולם לא אהבה מישהו אחר.לא שהיא אהבה מישהו.היא התאהבה בו כשהוא חזר לשנתו השביעית,להשלים את השנה שהחסיר,ושם,ביום האחרון ללימודים הם התוודו זו לזה על אהבתם.
זה היה מאוד מוזר בעיני הארי והרמיוני,ובמיוחד ג'יני,שממש קיבלה הלם ליומיים מזה שרון חבר של לונה.בשבוע שלאחר ההלם היא דיברה ללא הפסקה על לונה ורון,ותמיד חתרה לנושא הזה בכל שיחה.
היא יצאה מהאמבטיה עם שמלה פרחונית חדשה-חדשה,נישקה את רון נשיקה ארוכה במיוחד שבה היא התקשתה לזכור איך לנשום.

בום!
"אויש,לעזעזל,"מלמלה ג'יני כשכל ארוחת הבוקר שלה ושל דין התנפצה על הרצפה יחד עם הצלחת.
"רפארו,"מלמלה והצלחת התאחתה,כידוע.את הסלט והביצים לא הייתה אפשרות להציל,אז היא אספה אותם וזרקה אותם לפח.כאב לה לתכופף.מאוד.בגלל סיבה מיוחדת במינה,שותה לא גילתה לאף איש מלבד דין.
היא התחילה להכין ארוחה חדשה כשדין נכנס למטבח.
"בוקר,"מלמלה ג'יני,ונשקה לדין על לחיו בעוד היא מצווה על הסכין(בעזרת לחש,כמובן)לחתוך את העגבניה.
"בוקר טוב גם לך,"ציחקק דין וחיבק את ג'יני במותניים.היא אחזה בידיו,והם התבוננו בשקט רב בבטן של ג'יני.
זמן מה הם חשבו מה לעשות בקשר להריונה של ג'יני.היא הייתה צעירה מאוד,בת 18 בסך הכל,וכבר הגורל גזר עלייה להיכנס להריון.
היא לבשה רק שמלות מתרחבות,וכששאלו אותה ממתי היא לובשת בגדים כאלה,היא אמרה שהיא 'התחילה סגנון חדש בתחום הבגדים'.
הם הלכו לקדוש מנגו,היא ודין שלה,אהוב ליבה.המרפאה הכריו שבעוד כששבעה חודשים יגיעו לעולם בן ובת תאומים.ג'יני בכתה גם מאושר וגם מההרגשה ההיא של 'מה אני אגיד לכולם',שם,במשרד של המרפאה הראשית של מחלקת 'הריון ולידה'.
"אוי,דין..."ג'יני נאנחה."מה נעשה?"
"היום,"הוא אמר לפתע."היום אנחנו נגיד לכולם על בראיין וסמנטה."
כך דין נהג לקרוא לתאומים שבבטנה של ג'יני,מהיום שנודע לו על כך:הבן זה בראיין,הבת סמנטה.
"תפסיק לקרוא להם כך,"גלגלה ג'יני עיניים.היא אומנם ידעה שהיא בהריון בגיל צעיר מאוד,והצטערה של חיכתה כמה שנים מאושרות,איך אהבה בכל ליבה את השניים השוכנים בתוכה.היא אהבה אותם כמו שאהבה את דין.
וכן.הם הודיעו לכל המשפחה,באותו היום.

		הפרק הבא