הכל דבש

מנקודת מבט של ג'יני

האמת?מעולם לא הייתי מפוחדת כל כך,חוץ מהפעם ההיא שדין כמעט נהרג בקרב על הוגוורטס.
אבל מצד שני...הרגשתי אומץ.לא יודעת למה.כאילו אני הולכת להוציא סוף סוף ידיעה על איזה רוצח משוחרר או משהו כזה.
שדפקנו על הדלת המוכרת של ה'מחילה',אבא פתח את הדלת.הוא שמח לראותנו.שוב לבשתי שמלה מתרחבת,הפעם ורודה מנוקדת.
"הו,ג'יני,מה נשמע חמוד-?היי,מה יש לך שם,דין?די,על תגיד לי שזה אדקח!"התרגש אבא,אבל דין,שהחזיק איזשהו חפץ מוגלגי כדי לרכך את התגובה של אבא,פרץ בצחוק."זוהי מקדחה,ארתור.זה דומה לאקדח,אבל זוהי מקדחה."
בזמן שאבא מלמל מלמולים נרגשים ודין הסביר לו איך זה פועל,נכנסתי למטבח.אמא,כמובן,עבדה כמו מטורפת בעוד היא מנסה לחתוך חסה עם שרביטה ולטגן קוטלי חזיר בידה השנייה.
"הוי,ג'יני מותק,בואי ועזרי לי,"התנשמה אמא שהזיעה קשות,ועזרתי לה לטגן את קותלי החזיר.
לא ידעתי איך להתחיל.כל פעם פתחתי את הפה שלי כדי לומר משהו,אבל כלום לא יצא.
"ג'יני,"אמרה אמא בזהירות."קרה משהו?"
"מה-לא...טוב-כן-כלומר..."גמגמתי.
"מה קרה?"שאלה אמא,מנסה להראות אדישה.אבל היא הצליחה כמו שקותלי החזיר האלה יתחילו לרקוד פסטובלה במטבח.
אבל למזלי הטוב,כמו נס משמיים הארי והרמיוני-הזוג הנצחי-הגיעו.
"היי,"אמרתי להרמיוני והארי,שבדיוק נכנסו.
"אהלן,"אמרה הרמיוני מילה לא מוכרת.אני,אמא והארי הסתכלנו עלייה בחוסר הבנה.
"מה?זאת מילה בעברית,כמו היי."היא היתממה.
הארי גלגל עיניים,וטפח על ראשה של הרמיוני בחיבה."מתי תפסיקי להיות כזאת חכמה ומשונה?"שאל.
הרמיוני הזעיפה פנים."אני לא משונה,"אמרה,"אבל...טוב,אולי אני באמת חכמה."
צחקתי."לא אולי,אלא על בטוח!"
ואז נזכרתי בסיבה שבאתי הנה היום,והפסקתי לצחוק.אמא שב נעצה בי מבט חושד.
לבסוף גם רון ולונה,צ'רלי,ביל ופלר(עם בטן שמנה הרבה יותר משלי,גם שעם היא הייתה לובשת שמלה מתרחבת לא היו מרגישים בהבדל) וכל השאר-הגיעו.

זאת הייתה הארוחה הכי ארוכה שהייתי בה בחיים שלי.נראה כאילו הזמן זוחל כמו צב עם רגל שבורה.
"טוב,"אמר לבסוף דין,וקם ממקומו לאחר שכולם גמרו לאכול את הפנקייק עם הגלידה.הרגשתי מיד איך עוברת לי צמרמורת בגב.
"אני וג'יני-ובייחוד ג'יני-רוצים להודיע הודעה-"
"אתם מתחתנים!"קרא רון.
"אתם עוברים דירה!"קראה הרמיוני.
"ג'יני בהריון!"קרא ביל ברצינות מעושה.הבנתי זאת אמורה להיות בדיחה.כולם צחקו.
אבל אז,כשלא אני ולא דין צחקנו,וקפאנו כשביל אמר זאת...כולם הבינו.
רון פער את פיו לרווחה.לונה חייכה לעברי חיוך מלא ציפייה ושמחה.הארי בהה בי,וכך הרמיוני,אמא אבא וביל.פלר לא נראתה מופתעת.
"טוב,ידעתי,"היא אמרה שכולם הסתכלו עלייה כאילו היא נפלה מהירח,"תחשבו על זה רגע-ממתי ג'יני לובשת שמלות כאלה?למה היא הקיאה כל בוקר לפני חודש,וגם עכשיו,לפעמים?ולמה היא לא קיבלה מחזור במשך חודשיים וחצי?"היא שאלה שאלות רטוריות.נפלה דממה על השולחן.פתאום רציתי לקום ולחבק את פלר.איזה מזל שהיא אמרה את זה במקומי.
"תגידי..."היסס הארי,"זה...זה בן-בן או בת?"
"בן ובת,"חייכתי לעברו,כשהבנתי שהסערה כבר הלכה.הוא צחק."וואו,על ההתחלה כבר תאומים?"
"איך תקראו להם?"שאלה לונה.
לפני שהצלחתי להוציא 'אין לי מושג'-דין אמר,"סמנתה וברייאן,"אמר,והרים את ראשו בגאווה.
גלגלתי עיניים.רון הביט בו בהערכה."שמות יפים,"מלמל,וחזר לאכול את השאריות של הגלידת ווניל שלו.
אבל כשחשבתי שהסערה הגמרה,הבנתי לא נכון.זה השקט שלפני הסערה.
אומנם כולם היום מאושרים,צחקו-אפילו אמא ואבא,אבל...
לא ידעתי שזה יסתבך עד כדי כך.

תגובות?....

הפרק הקודם		הפרק הבא