מלך המתיחות

"תביאי לי מראה!!!" סיריוס צעק בטירוף על פומפרי, אחות בית הספר. שנראתה מבוהלת לפתע.

אני לא חושבת שכדאי...א-אני בטוחה שאני יכולה לרפאות את זה אני פשוט מעולם לא נתקלתי במקרה כל כך...אני אצליח! לא לדאוג...אני אמצא משו!" זה נשמע יותר כאילו היא מנסה לחזק את עצמה מאשר להרגיע את סיריוס.

סיריוס הסתכל סביבו בפאניקה מחפש חפץ מבריק כלשהו בעוד פומפרי מחטטת בארון התרופות שלה בהיסטריה. לבסוף הוא הבחין במראה קטנה על אחת השידות בחדר וניגש אליה במהירות, הוא אחז במראה וידיו רעדו ואז הוא קלט את בעבועתו.

"אההההההההההההההההה" צרח סיריוס באימה המראה נשמטה מידיו ונפלה בקול נפץ חזק על הרצפה. "הפנים שלי!!!" פניו של סיריוס היו בגוון מחליא של ירוק, מכוסות פצעים עצומים בגודל של מטבעות מלאים במוגלה צהובה ודוחה.

"רפרו" אמרה פומפרי והצביעה בשרביטה על שברי המראה "בוא סיריוס יקירי" פומפרי נראתה מודאגת במיוחד "נראה לי כדי שתשכב אתה רועד כולך" היא השכיבה את סיריוס והציבה סביב מיטתו מחיצות אטומות "אל תדאג חמוד" זה נראה כאילו פומפרי התכוונה ללטף את פניו של סיריוס אך התחרטה ברגע האחרון, על פניה הייתה הבעה של רחמים מעורבים עם הבעת גועל. הוא בהחלט הבין אותה.

סיריוס שכב שעות במרפאה כשהמחיצות האטומות מגינות עליו מחטטנים.

במהלך הזמן הזה הוא התחיל לשנוא את סופי יותר ויותר, הוא התחיל לחשוב על כל מיני צורות מזוויעות וכואבות במיוחד להעניש אותה על שחיללה את קודש הקודשים שלו, פניו.

סיריוס התנועע על המיטה המוכרת, הוא כבר הפסיק לספור כמה פעמים נשלח למרפאה בעקבות עוד אחת מהמתיחות של סופי.

כעבור עוד כמה שעות מייגעות של חוסר מעש פומפרי סוף סוף פתחה את הוילונות האטומים והודיעה לסיריוס את מה שייחל לשמוע כל היום.

"מצאתי תרופה!"

סיריוס הסתכל על ידיה, היא החזיקה קערית קטנה שבתוכה הייתה משחה בצבע אדום בוהק

"הוראס עזר לי לרקוח אותה, הוא הרגיש קצת אשם בגלל מה שקרה לך בשיעור שלו" היא אמרה והחלה להתקרב אליו "הנה רק תן לי למרוח לך את המשחה..." אך סיריוס התרחק הצבע של המשחה הרתיע אותו.

"סיריוס אל תזוז!" קראה פומפרי "זה לטובתך אתה הרי רוצה שהפצעים האלה ירדו ,  לא?" סריוס הפסיק להתפתל ופומפרי מרחה את המשפחה על פניו וידיו, שספגו גם מהשיקוי הקטלני של סופי.

"רואה? זה לא כל כך נורא" היא אמרה מרוצה מעצמה מסתכלת על פניו של סיריוס בסיפוק

"כן, האמת שזה לא שורף בכ..."סיריוס התשתתק בבת אחד "אההההה!! זה שורףףףףףףף" הוא הרגיש כאילו עורו בוער.

"אני מצטערת חמוד אבל רק ככה זה יעבור" פומפרי נשכה את שפתיה "כדאי שתנסה לישון כבר מאוחר ואתה צריך לנוח" סריוס חרק את שיניו מתאפק שלא לצעוק. 'אני עוד אתנקם בך,פוול'.

מיותר לציין שסיריוס לא ישן כל הלילה, אחרי כמה זמן המשחה אומנם הפסיקה לשרוף אבל היא מאד גירדה ופומפרי הורתה לו לא לגרד אחרת יישארו צלקות. כל הלילה הוא חרק שיניים מתאפק שלא לגרד בפראות את פניו וידיו. ונשבע לעצמו שסופי הולכת להתחרט על זה ובגדול.

בבוקר פומפרי שתפה את המשחה והמוגלה מפניו וידיו ושלחה אותו לחדרו לישון.

סיריוס יצא מהמרפאה לאט לאט, שריריו תפוסים מהלילה הקודם בו ישב ללא תנועה במיטתו והתאפק שלא להתגרד.

"שלום לך!" קרה ג'יימס כשסיריוס המותש נכנס לחדר וקרס על מיטתו.

"המף..." מלמל סיריוס.

"דאגנו לך חבר!" אמר רמוס ותפח על כתפו של סיריוס.

"ניסינו לבוא ולראות מה היא עוללה לך המפלצת הזאת..." אמר ג'יימס אך פיטר קטע אותו.

"אבל פומפרי לא נתנה לנו להכנס!" הוא סיים במורת רוח.

"המף.."

"נו דבר!"

"מה קרה?"

"היא ממש הגזימה הפעם" סיריוס התהפך על גבו"כל הפנים והידיים שלי היו מכוסות בפצעים עצומים מלאים במוגלה ירוקה-צהובה" סיריוס נרעד, נזכר בהשתקפותו במראה "היא מתה!"

"אני מוכן להתערב שהיא ערבבה את האבקה שלה עם מוגלת פרונקל שטונקלים" רמוס אמר בידענות.

"זה לא משנה!" סיריוס התיישב פתאום לא כל כך עייף "היא פגעה בנקודה רגישה! ומה שיותר מרגיז זה שאנחנו לא יכולים להחזיר לה...זאת אומרת אנחנו כן...היו לנו כמה מזימות שהצליחו...העוגה בשנה השלישית למשל או השמן במדרגות לחדר של הבנות" פיטר צחקק "אבל שום דבר שנעשה לו יגרום לה להרגיש מספיק מושפלת כמו שאני הרגשתי"

"לא בהכרח..." רמוס אמר וחייך בערמומיות, מסתכל על ג'יימס ופיטר שחייכו גם הם.

"מה זאת אומרת?" סיריוס היה ערני לגמרי.

"אז ככה" פתח ג'יימס "בזמן שאתה היית עסוק עם הפנים הדוחות שלך אנחנו היינו עסוקים בלתכנן נקמה"

"אז ישבנו וחשבנו...איך לעזאזל נתנקם בסופי? הרי רוב הפעמים היא עולה עלינו! למשל הפעם ההיא עם מקגונגול..." פיטר הפסיק לרגע והצמרר "אז התחלנו לחשוב מה יכולות להיות נקודות התורפה שלה, ואז ירחוני עלה על זה!"

סיריוס הסתכל על חבריו מבולבל.

"אז מה החולשה שלה?"

"החולשה שלה" רמוס אמר כשמבט רציני על פניו "היא אתה"

סיריוס הביט על חברו וגיחך "אתה רציני?"

"רך כף באמת! תחשוב על זה רגע!" אמר ג'יימס "גם אני חשבתי שזה מפגר בהתחלה אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזה פשוט הגיוני"

"אני לא יכול! "  הוא צעק "זה הרעיון הכי מפגר ששמעתי!"

"פשוט תהיה בשקט ותקשיב לירחוני" אמר פיטר.

"אז איפה הייתי? אה כן אתה החולשה שלה" רמוס הסתכל על סיריוס"תחשוב על זה...כל השנים האלה היא מתחה אותך, אותנו היא הענישה בגלל שעזרנו לך. תמיד זה סבב סביבך" רמוס עצר, נותן למילותיו לשקוע במוחו העייף של חברו " הגענו למסקנה שזאת הייתה הדרך שלה למשוך את צומת לבך"

סיריוס נחר

"נו באמת"

"רך כף זה הגיוני! תראה, גם אני חשבתי שרמוס השתגע בהתחלה אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שזה הגיוני" סיריוס הסתכל על חברו בזלזול "זוכר למשל את הפעם ההיא שהיא הצילה אותך מסוור מאוס? הוא התכוון להטיל עליך קללה מאחורי הגב ובדיוק אז סופי במקרה צצה משום מקום ותלתה אותו מהתקרה"

"תפסתי אותה כמה פעמים מסתכלת עליך" הודה פיטר.

"תצרף הכל ביחד סיריוס" רמוס אמר בטון חמור "היא רוצה למשוך את צומת לבך"

"היא שונאת אותי!" מחה סיריוס

"אני בטוח שמתחת לפני השטח היא רק רוצה לקבל קצת צומת לב ממך" ג'יימס אמר וחייך חיוך מנצח "כמו כל בת שפויה בהוגוורטס"

"נחמד מצידך" אמר סיריוס "אז איך אני אנקום בה?"

"אתה תכבוש את ליבה, תהיו חברים, תזרוק אותה" אמר רמוס. סיריוס החל להשמיע קולות הקאה "נו באמת אל תעמיד פנים, היא נראית לא רע"

"היא גמדה, הראש שלה מדגדג את הסנטר שלי"

"היא כוסית" פיטר אמר ושלושת האחרים הסתכלו עליו בהלם.

"אני חייב להודות שאני מסכים עם פיטר" ג'יימס אמר.

"גם אני"

"בסדר בסדר אני נכנע, אבל איך בדיוק, חשבתם שאני אמור 'לכבוש את ליבה'" סיריוס סימן מרכאות בידיו

"ובכן...זה פשוט" ג'יימס חייך חיוך רחב ונראה מרוצה מעצמו "קודם כל אתה נראה טוב"

"אני מסמיק"

"זה בכל זאת גורם משפיע, בכל אופן אתה תגיד לה שכל הזמן הזה חיבבת אותה"

"אני לא חושב שזה יראה אמין"

"ופה הקטע הגאוני!" הכריז רמוס "אתה בעצם אומר לה שכל הזמן הזה ניסית לגרום לה לשים לב אליך! עם בנות אחרות כדי לגרום לה לקנא, וניסית למתוח אותה כל הזמן כי בעצם מהיום הראשון חיבבת אותה וניסית למשוך את צומת הלב שלה. ואז היא תתאהב בך, תהיו חברים, קצת מזמוזים פה ושם ואז אתה זורק אותה באכזריות מול כל בית הספר בארוחת הצהריים" חיוך גדול התנוסף על פניו הרזים של רמוס.

"זה..." הוא הסתכל על רמוס במבט רציני "אני חייב להודות שזה גאוני"

"תודה רבה " רמוס השתחווה בדרמטיות "אני יודע שאני גאון" סיריוס השליך עליו כרית. רמוס התחמק וחייך אליו חיוך מרוצה, סיריוס חייך בחזרה.

"אני חייב להודות ירחוני שממך לא ציפיתי לתוכנית מרושעת שכזאת"

רמוס השפיל את מבטו ושיחק עם שולי השמיכה של סיריוס, אך סיריוס שם לב שהוא נראה מרוצה מעצמו.

"כוסית..." מלמל פיטר, מסתכל על סיריוס במבט מתגרה.

"אוח..." מלמל סיריוס וקבר את ראשו מתחת לשמיכות. 'מצפה לי יום קשה מחר' הוא חשב לעצמו לפני שנרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא