מעיין אוילד

אוקיי... זה הפרק השלישי, תהנו חבר'ה!

וממש תודה לבטאית המדהימה שלי:הרמיוני3210!!!!!!!!!!!

"מעיין! מעיין, את בסדר?"שאלה אמיליה בבהלה.
"נו, מעיין, קומי כבר!" אמר דניאל וקולו היה חנוק מפחד. 
מעיין התעוררה, פקחה את עיניה היפות והרימה באיטיות את ראשה.
"אמא'לה, מה זה היה?" שאלה מעיין בפחד כשנזכרה באירוע שקרה לפני דקות אחדות.
"זה היה סוהרסן," הסביר דניאל. "אבל אני לא מבין למה ואיך הוא הגיע לרכבת!" הוא אמר. פניו הביעו דאגה שלא הייתה מובנת למעיין.
"אני ממש מקווה שכולם בסדר" אמרה אמיליה ויצאה מהתא,משאירה את מעין ודניאל לבדם.
"זה היה ממש מפחיד!" אמר דניאל, " את כאילו, היית מחוסרת הכרה, אבל גנחת, ואני ואמיליה לא ידענו מה לעשות..." הוא אמר, כאילו חווה את זה שוב.
"אז איך התעוררתי?" שאלה מעיין.
"הנשמנו אותך, אבל עדיין גנחת, אז ניסינו לקרוא למישהו, אבל אף אחד לא הסכים לבוא בגלל שכולם היו שרויים בפחד וביאוש שפיזרו הסוהרסנים, אז החלטנו שננסה לדבר איתך, וזה עבד." את שתי המילים האחרונות הוא אמר בחיוך ובהקלה.

היה רגע של שתיקה.
מעיין הסתכלה לרגע על דניאל, אך מיד כששמה לב שהוא מביט בה, השפילה את עיניה.
מתי הוא כבר ישים לב אלי? שאלה בליבה. כמה שחשקה בו. והוא לא הבין.

"כולם בסדר!" הכריזה אמיליה לפתע ונכנסה לתא,"דניאל יש לך לכלוך על האף," הוסיפה. 
"תודה" השיב דניאל תוך כדי שהוא משפשף את אפו בניסיון להוריד את הלכלוך.
הרכבת נעצרה והגיעה להוגוורטס.
דניאל מעיין ואמיליה ירדו במהירות מהרכבת ושוב ראו, כמו בכל פעם, את האגריד מכריז:"תלמידים חדשים לבוא אלי". למראה זה הם חייכו. הם עוד זכרו את היום הראשון שלהם כאן.

הם עלו בקפיצה מהירה אל הכרכרה הראשונה שהתגלתה לעיניהם, אשר נשאה אותם אל הוגוורטס.

"קדימה! תתעוררי!" שמעה מעיין קול לוחש לידה. "עזוב, דניאל...לפי איך שאני מכירה אותה היא כבר לא תתעורר היום..." הפעם שמעה את אמיליה מדברת. 
"אל תהיי כל כך בטוחה..." אמרה מעיין והרימה את ראשה, מתמתחת." באיזה חלק אנחנו?" היא שאלה, עדיין בישנוניות.

"אנחנו כבר בחלק של הנאום... כל רגע דמבלדור צריך לעלות לאמר אותו..." אמר דניאל.
ואכן, בדיוק כפי שדניאל אמר, פרופסור דמבלדור התרומם מכיסאו, וכשכל התלמידים שתקו, החל לשאת את דבריו:"ברוכים הבאים להוגוורטס, עוד שנה עברה ועכשיו מתחילה לה עוד אחת נוספת, שאני רוצה להתחיל עם כמה מילים: שפיץ,פליק, הוקוס, פוקס, פיפ פיפ." התלמידים צחקו, והוא המשיך,"הודיעו לי על מה שקרה ברכבת. אני לא יודע למה נכנסו אליה הסוהרסנים , אך אין להם שום זכות לעשות כך. אנו נעשה בהוגוורטס את כל מה שנוכל, כדי שלתלמידים יהיה טוב ונוח. גם משרד הקסמים סובר כמונו, אז לכן אל דאגה, זה בטיפול. ועכשיו, המיטות החמות ממתינות לכם. קדימה!"

מיד נשמעו תזוזות באולם. דניאל מעיין ואמיליה עלו לחדר המועדון של בית גריפינדור.
כשהגיעו, אמרו לאישה השמנה את הסיסמא, ונכנסו לחדר המועדון שהיה רועש והומה. כמו תמיד. 
מעיין ואמיליה נפרדו מדניאל והמשיכו למעונות הבנות. 
כשנכנסו לחדרן, מעיין נכנסה מיד למיטתה וסגרה את הכילות שלה.
"לילה טוב!" לחשה לאמיליה, וכששמעה את אמיליה לוחשת לה לילה טוב בחזרה, נשכבה על הגב והחלה להרהר באירועי היום.היא חשבה על הצרחה ששמעה. על הסוהרסנים, וכל הפחד. על מה שיהיה להם מחר, היום הראשון שלה בהיותה מדריכה... אבל הייתה שאלה שהטרידה אותה במיוחד.... 'האם דניאל באמת אוהב אותי?'.... שאלה את עצמה בליבה. במחשבה זאת, עצמה את עיניה, והניחה לחושך לעשות את שלו, ולסחוף אותה אל עולם החלומות... 

הפרק הקודם		הפרק הבא