פשוט טדי

פרק שני לכביכול פיקצר. יכול להיות שהפרשי הגילאים בין הדמויות לא נכוונים לפי הספר אבל לי היה יותר נוח שהם יהיו ככה.

_________________________________________________________________________________________

"ג'יימס!" צעקתו של טדי נשמעה בכל הבית "איפה אתה?" טדי צעק שוב אך הפעם קולו רך ומזמין בצורה מסוכנת. חתולתו החדשה של טדי, מיו, הגיחה משום מקום וספק התחכחה ספק דחפה את טדי.

"לא עכשיו, מיו" הוא אמר והזיז את החתולה בעדינות ברגלו "אני צריך למצוא את ג'יימס" החתולה המוכתמת גלגלה את עיניה והלכה משם.

טדי נעצר. הוא עמד באמצע המדרגות, בין הקומה הראשונה לשניה והקשיב בצומת לב, מנסה לאתר רחש כלשהו שיסגיר את מיקומו של בן דודו המאמץ, אך ג'יימס כבר היה מיומן וטדי לא שמע דבר.

"ג'יימס! בשם הזקן המכושף של מרלין-"

"טדי!" ג'יני צעדה לכיוונו של טדי כשאלבוס הפעוט בין זרועותיה "למה אתה צועק?"

"ג'יימס לקח לי את השרביט" טדי הסביר לג'יני שנשפה בזעם "הילד הזה..." היא איזנה את אלבוס על יד אחת בעוד את השניה הושיטה לכיוונו של טדי, שדילג במהירות במדרגות ונעמד לצידה.

"בוא חמוד" היא אמרה, חייכה אל טדי ואחזה בידו "נמצא אותו יחד"

טדי דילג במורד המדרגות וג'יני שאחזה בידו הובילה אותו לכיוון המטבח.

"בוקר טוב, טדי" הארי אמר כששניהם נכנסו למטבח "היום הוא היום הגדול, אה?" הוא אמר וקרץ לטדי בזמן שטיגן פאנקייק תות, המאכל החביב על טדי. טדי חייך אליו את חיוכו הקטן אך הרצין במהרה.

"הארי?"

"כן, טדי" הארי הניח את הפאנקייק האחרון על צלחת שהייתה כבר עמוסה ופנה אל טדי.

"אולי ראית במקרה את ג'יימס?"

"ג'יימס?" הארי העיף מבט אל ג'יני וקימט את מצחו "אני חושש שלא...אבל אם הייתי מחפש אותו, הייתי בודק קודם כל במזווה"

"תודה. בכל אופן" אמר טדי. הוא הבין את הרמז וחייך אל הארי.

הוא פסע בשקט לכיוון המזווה והניח את ידו בזהירות על ידית הדלת. הוא לקח נשימה עמוקה ופתח את הדלת בפתאומיות.

"הפתעה!" הוא צעק אל ג'יימס המופתע שישב מכורבל בפינה המרוחקת של המזווה הקטן והחזיק את שרביטו החדש של טדי בשתי ידיו באחיזת מוות "מצאתי אותך!"

"אוף" ג'יימס אמר ונעמד על רגליו בהכנעה "אוף אוף אוף אוף!" הוא רקע ברגליו בזעם של ילד בן שמונה (וחצי!).

"עכשיו תחזיר לי אותו" דרש טדי והושיט את ידו אל ג'יימס.

"לא!"

"ג'יימס" הארי הצטרף אל טדי והביט בבנו במבט חמור.

"אבל-אבל אני לא רוצה שטדי ילך!" ג'יימס אמר ושפתו התחתונה רעדה. הוא הצמיד את השרביט אל חזהו ברכושתנות.

"אבל אני חוזר" אמר טדי והתקרב אל ג'יימס.

"גם אני רוצה ללכת עם טדי!" ג'יימס צעק "אני מבטיח להיות טוב..." הוא הנמיך את קולו והסתכל בהארי בתחינה.

"ג'יימי, כבר דיברנו על זה" ג'יני אמרה וחיבקה את בנה הבכור "אתה תוכל להצטרף אל טדי בעוד שלוש שנים"

"אני חייב ללכת" הסביר טדי וחיבק גם הוא את ג'יימס "אבל אני אחזור"

"ונשאר חברים הכי טובים?" ג'יימס שאל והביט בעיניו של טדי.

"כבר אמרתי לך שכן, טמבל"

"אתה בעצמך!" ג'יימס אמרה וחייך אל טדי "הנה השרביט שלך, טדי. אני מצטער שלקחתי אותו בלי רשות"

"תודה ג'יימס" טדי אמר ולקח את שרביטו.

"זה מאד בוגר מצידך. זה מעשה של אח גדול!" ג'יני הוסיפה וג'יימס ניפח את חזהו בגאווה.

"אז מי רוצה פאנקייק תות?" אמר הארי ונפנף במרית שלו.

"אני!!!" ג'יימס וטדי צעקו והתיישבו אחד ליד השני בשולחן, צוחקים ומחייכים אחד לשני.

                                                         ***

"הנה הם!" טדי צעק כשהוא והפוטרים עברו דרך הקיר אל תחנת הרכבת קינגס קרוס. הוא רץ קדימה, מתרחק מהפוטרים כדי לפגוש את חברתו ויקטואר שעמדה ליד הוריה, ביל ופלר וויזלי.

"טדי!" היא צווחה כשהבחינה בו ורצה לקראתו "כמעט ולא זיהיתי אותך!" היא אמרה ומשכה קבוצת שער בצבע לבן.

"אווץ'" טדי אמר וחייך אליה "אוהבת את זה?"

"האמת שלא ממש"

"גם ג'יימס לא, אבל רציתי לנסות צבע חדש לכבוד השנה החדשה"

"אה" ויקטואר אמרה ובהתה בנעליה "אני אוהבת את העיניים שלך" היא אמרה והביטה בעיניו שהיו בצבע חום-זהוב, עיניים שהשאיל מאביו.

"אה, תודה" טדי אמר וחייך אל ויקטואר שאחזה בידו והובילה אותו לרכבת.

"כל הדברים שלי כבר ברכבת, סבתא וסבא אפילו קנו לי ינשוף! קוראים לו גורדון" היא אמרה וחייכה אליו את חיוכה היפה "תביא את החפצים שלך ותשב על ידי" היא אמרה ומשכה אותו לכיוון הרכבת.

"אני כבר יבוא. עוד לא נפרדתי מהפוטרים"

"הו, אוקי" היא אמרה ועזבה את ידו "אני אחכה לך בפנים. כבר נפרדתי מהמשפחה שלי" היא עלתה על הרכבת בעודה מנופפת לשלום בפעם האחרונה לאמא ואביה הנרגשים שעמדו על הרציף, מחובקים. טדי הסתובב ורץ בחזרה אל הפוטרים, שדיברו בעיניין עם נוויל לונגבוטום, המורה העתידי של טדי לתורת הצמחים.

"הי טדי!" פניו של ג'יימס הוארו והוא חייך אל טדי "חשבתי שהלכת" עיניו של ג'יימס היו אדומות ואפו נזל, כאילו בכה לא מזמן.

"באתי להיפרד" הסביר טדי "להתראות דוד הארי, דודה ג'יני" הארי וג'יני פנו לחבק את ג'יימס, הארי עוטף אותו בחיבוק דוב מוחץ וג'ני מחבקת אותו ביד אחת וביד השניה מחזיקה בידו הקטנה של אלבוס "להתראות אל" טדי אמר והחזיק לשניה בידו השמנמנה של אלבוס.

" 'תראות טדי" אמר אלבוס ונופף לטדי בידו הפנויה.

"להתראות חמודי" אמרה ג'יני. היא והארי הסתכלו עליו בגאווה. אלבוס מלמל עוד סדרת מלמולים לא ברורים ונופף בידיו לכל עבר.

"להתראות ג'יימס" טדי אמר ופנה לחבק את ג'יימס.

"תשלח לי מכתבים, בסדר?" ג'יימס אמר כנגד כתפו של טדי שהתחילה להרטב.

"בטח" אמר טדי.

"ואל תשכח אותי" ג'יימס אמר ואחז בחולצתו של טדי.

"איך אני אשכח את החבר הכי טוב שלי?" טדי שאל וחיבק את ג'יימס חיבוק מוחץ. ג'יימס התרחק מטדי לאחר כמה שניות כדי לנשום וחייך אליו חיוך רועד "תשמור על אלבוס, כן? עכשיו אתה האח הגדול בבית. בלי שטויות" אמר טדי. ג'יימס חייך אליו מבעד לדמעות שהתחילו לזרום מחדש.

"בלי שטויות" הוא חזר אחריו בקולו הילדותי, עדין.

"להתראות, ג'יימס" טדי אמר והסתובב. הוא עלה על הרכבת בצעד קליל ונופף למשפחת פוטר מחלון הרכבת עד שאלה נעלמו משדה ראייתו והוא הלך לחפש את ויקטואר, גורר אחריו את מזוודתו והכלוב של החתולה שלו, מיו.

הפרק הקודם