Kill. Lights.

הארי ורון ישבו במרפאה לצד מיטתה של הרמיוני,שלא הפסיקה למלמל דברים משונים. עיניה התחרבו כל הזמן,והיא הביטה בתקרה במבט אטום.
"היא הוזה." מלמל רון.
"אבל.. למה?" שאל הארי באנחה. "לא קרה לה כלום... עד אתמול. הי התחילה לומר כל מיני דברים והייתה ממש לא מרוכזת."
"אולי היא שתתה משהו..." הציע רון בקול שקט.
"נו באמת רון! זאת הרמיוני..."
רון משך בכתפיו.

לונה התעוררה בבהלה. השעה הייתה מאוחרת בלילה,והיא שכבה במיטה בלי תנועה.
"מי שם?" שאלה בקול חלש.
רחש חלש נשמע,ואחר כך שקט.
"הלו?" שאל לונה בקול גבוה יותר.
"תהיי בשקט לונה,אין פה אף אחד." אמרה בכעס אחד הבנות בחדרה. "תחזרי לישון..." הנערה פיהקה,ומלמלה משהו נוסף.
לונה הוציע את ראשה מבעד לקילה את המיטה,והביטה בחדר החשוך. הרחש לא נשמע שוב.
היא משכה בכתפיה,וחזרה לישון.

למחרת,בארוחת הבוקר,לונה ניגשה אל הארי ורון. "קרה משהו להרמיוני?" שאלה בתמימות.
"כן,היו לה הזיות אתמול בלילה." מלמל רון. "עכשיו היא המרפאה."
"הזיות?"
"היא אומרת כל מיני דברים,ויש לה מבט משונה כזה בעיניים." אמר הארי.
"מסכנה.. אני אלך לבקר אותה אחרי ארוחת הבוקר במרפאה." החליטה לונה,והלכה לשבת במקומה ליד שולחן רייבנקלו.

את תשומת ליבה של לונה,תפסה ילדה קטנה עם שיער בהיר,שהלכה בצעדים לא בטוחים בין השולחנות. היא נראתה קטנה מכדי ללמוד אפילו בשנה הראשונה.
הילדה הביטה בתקווה בשולחן המורים,ונראה היה שאיש לא התייחס אליה.
לפתע,היא הסתובבה,ומבטה פגש במבטה של לונה.
"לונה!" אמרה הילדה בקול שמח,ורצה לכיוונה של לונה. לפני שלונה הספיקה לומר משהו,הילדה קפצה עליה בחיבוק.
"שלום..." מלמלה לונה. "ומי את?"
"קוראים לי אליס." אמרה הילדה,והשתחררה מלונה. "ואת לונה."
"טוב זה נכון." אמרה לונה,וחייכה.
"אני רוצה לדבר איתך." אמרה אליס,בקול רציני יותר. "אבל לא כאן. תוכלי ללכת איתי?"
"כמובן." לונה קמה,והילדה חייכה חיוך גדול והחלה לרוץ.
"חכי לי!" אמרה לונה בקול,ורצה אחרי הילדה.

לונה קפצה ממקומה,והחלה לרוץ בין שולחן רייבנקלו וגריפינדור,ויצאה בריצה מהאולם הגדול.
"מה קרה לה?" שאל רון,בזמן שהביט דרך דלתות האולם בלונהש רצה במהירות במסדרון,ועלתה במדרגות.
הארי משך בכתפיו.

"חכי!" צעקה לפתע אליס,היא נעצרה מול אחד הקירות,והביטה בו בעיניים גדולות.
"לא!" צעקה אליס בפחד. "רק לא כאן! בבקשה!!"
לונה נעצרה לצד אליס,והביטה בקיר. "מה קרה?" שאלה.
"זה עוד פהםע קורה!" צווחה אליס. "בבקשה! תעשי שזה יפסיק! בבקשה לונה!" אליס הפנתה עיניים גדולות ומלאות בדמעות ללונה. "בבקשה!" מלמלה,לפני שהפכה לערפל ונעלמה.

לונה פלטה צווחה קטנה,והרימה את ראשה. היא מצאה את עצמה במרתפים,באמצע שיעור שיקויים.
"הכול בסדר מיס לאבגוד?" שאל סנייפ,שעמד מאחוריה.
"כן..." מלמלה לונה.
"אז מדוע איניך מכינה את השיקוי שביקשתי?"
"שיקוי?" שאלה לונה מבולבלת.
"חמש נקודות מרייבנקלו!" אמר סנייפ בכעס,ופנה להתרחק מלונה.

"את!" אמרה לונה.
היא מצאה את אליס,עומדת ובוהה בפסל שהיה הכניסה למשרדו של דמבלדור.
"שלום." אמרה אליס,וחייכה חיוך רחב.
"למה נעלמת לי סתם כך?" שאלה לונה.
"מצטערת..." מלמלה אליס. "זו הכניסה למשרד המנהל?" שאלה בתמימות,והצביע על הפסל.
לונה הנהנה.
"אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלה לפתע אליס.
"כמובן,כל מה שתרצי."
"בפעם הבאה שבא תראי את דמבלדור,תגידי לו שאליס מבקשת שלא יהיה קשה איתה."
"קשה?" שאלה לונה בדאגה.
"לא משנה." מיהרה אליס לומר,וניערה את ראשה. "זה הכול עכשיו,להתראות!" הוסיפה בקול שמח,והחלה לרוץ משם. היא רצה לכיון אחד הקירות,ועברה דרכו כאילו היה ערפל.
לונה ניגשה לקיר,אבל הוא נאטם מולה.

באותו אחר הצהרים,לונה מצאה את עצמה מעולפת באמצע האולם הגדול. היא שכבה על הרצפה,ולא הצליחה לזוז. עיניה היו מקובעות בתקרה,וחיוך על פניה.
המהומה שהלכה וגדלה סביבה,לא עניינה אותה. היא ראתה רק ילדה אחת,את אליס,שעמדה לידה,וחייכה.
"תודה רבה שעזרת לי לונה!" אמרה בקול שמח.
"עזרתי?" שאלה לונה מבולבלת. "אני תמיד שמחה לעזור!"
אליס ולונה צחקו יחד. "כי גם אני הולכת לעזור לאחרים..."
"למי?"
"לשנורקס פחוס הקרן." אמרה אליס בקול ארסי.
עיניה של לונה התרחבו בהבנה. "ואני צריכה ממך רק דבר אחרון..." הוסיפה אליס באותו קול ערמומי. "תני לי שם של אחד מחבריך."
"אממ..." הרהר לרגע לונה. "רון ויזלי!"
"תודה רבה!" אליס קפצה ממקומה,מחאה כף,ואחר כך החלה ליפול.
"אליס!" צייצה לונה,אבל לא הצליחה לזוז.

"מה קרה כאן?"שאל דמבלדור,שנכנס לאולם הגדול.
"לונה..!"
"היא התעלפה אדוני!"
"מצאנו אותה סתם כך!"
דמבלדור התכופף,וביט בלונה שחייכה חיוך גדול.
"אדוני המנהל..." מלמלה לונה. "בפעם הבאה... שתראה את אליס... אל תהיה קשה איתה..."
דמבלדור הביט בלונה במבט מלא רחמים. "קחו אותה למרפא!" אמר בקול,ופנה ללכת מהאולם הגדול.
"אליס..." מלמל לעצמו. "זה לא סימן טוב... הרוח הרפאים הארורה הזאת חזרה..."

הפרק הקודם		הפרק הבא