Kill. Lights.

ברגע שדמבלדור קורא למישהו למשרד המנהל,זה לא סימן טוב. הארי ידע זאת.
וכעת,הוא ורון ישבו במשרדו של דמבלדור,וחיכו שידבר. דמבלדור ישב מולם,לצד שולחנו,והביט בהם.
"ובכן,ביומים האלה קראו שני מקרים מאוד מוזרים בבית הספר." פתח דמבלדור. "שתי תלמידות חלו בהזיות."
"יכול להיות שהרמיוני הדביקה את לונה..." מלמל רון.
דמבלדור הניד בראשו לשלילה. "לונה לא ביקרה את הרמיוני במרפאה." אמר הארי. "אז זה בלתי אפשרי..."
"ההזיות האלה,הן יותר מהזיות רגילות." אמר דמבלדור בקול. "א סתם מחלה שנובעת מחשיפת יתר לשמש..."

אליס התנשמה,בזמן שנפלה לתוך משרד המנהל. היא קמה,והביט בילד הג'ינג'י שישב מול שולחנו של דמבלדור והקשיב לדבריו.
"הי!" צעקה אליס. "אני כאן טיפש שכמותך!" צעקה. אבל הילד ג'ינג'י לא שם לב אליה.
אליס רקעה ברגלה בכעס,ונפלה דרך הרצפה,בצווחה כעוסה.

"אז מה ההזיות האלה?" שאל הארי.
"יגיע הזמן ובו אני אספר לכם את הסיפור." מר דמבלדור. "אבל בינתיים,כל מה שאני יכול להגיד לכם זה את הדבר הבא:הארי,אתה מכיר בוודאי את הסיפור על אליס בארץ הפלאות?"
הארי הנהן לאט.
"אני לא מכיר פרופסור." אמר רון.
"ובכן,הארי ישמח לספר לך אותו." המשיך דמבלדור. "אני רוצה,שבשבוע הקרוב,תתעלמוט מכל הדברים המזורים שתראו."
"אממ... מוזרים?" שאל הארי לא מבין.
"אם תתחילו לראות אנרבים שמקפצים בכל מיני מקומות ללא סיבה,צלחות או כוסות תה מעופפות,כובעים משונים על ראשי תלמידים,או שתשמעו את המשפט 'ערפו את ראשו',תתעלמו מהכול. והכי חשוב,אם תראו ילדה קטנה ובלונדינית,אל תדברו איתה,ועל תכתלו עליה יותר מאשר שניה אחת. הבנתם אותי?"
הארי ורון הנהנו לאט. "אבל למה פרופסור?" שאל רון.
"אתםתדעו את הסיפור בקרוב. כמו כן,אני רוצה שתזהירו גם את נוויל ואת ג'יני,זה ברור?" הארי ורון הנהו שוב. "עכשיו אתם רשאים ללכת."

בארוחת הערב,באולם הגדול,אליס עמדה כמעט רבע שעה לצד שולחן גריפינדור,והביטה ברון בכעס. הוא התעלם ממנה לגמרי,ודיבר עם ילדה ג'ינג'ית וילד מגושם.
"הלו! אני כאן!" צרחה לבסוף אליס.
רון הרים לרגע את מבטו,וסרק את האולם. לרגע היה נדמה לאליס,שמבטו נח עליה. אבל אז,הוא מיהר להשפיל את ראשו,והמשיך בסיפור.
"אוף!" צייצה אליס בכעס,ויצאה דרך הדלתות של האולם הגדול.

"ראיתי אותה." אמר רון להארי בקול שקט.
"את מי?"
"את הילדה בלונדינית הזאת."
הארי הרים את מבטו,וסרק את האולם. "אני לא רואה אותה."
"אולי היא נעלמה,או ברחה."
"לא הסתכלת עליה נכון?" שאל הארי בקול שקט יותר.
רון הניד בראשו לשלילה.
"אתה חושב,שיהו לי עכשיו הזיות?"
הארי משך בכתפיו. "אני לא יודע."

אליס נכנסה בסערה למרפאה. למזלה,אף אחד לא נמצא שם חוץ משני המוחות הקודמים שבהם ביקרה.
הרמיוני ולונה,שכבו במיות סמוכות. שתיהן נראו דומה:אישונים רחבים,מבט אטום,וחיוך על השפתיים. לונה לא הפסיקה לצחקק,והרמיוני לא הפסיקה למלמל משהו שנשמעה כמו גערה.
"חסרות תועלת שכמותכם!" אמרה אליס בקול כועס. "מה נתתם לי? אחת את השניה! ועכשיו,אפילו למישהו נורמלי יותר אני לא מצליחה להתחבר!"
אליס רקעה ברגלה בכעס,והחלה לקלל בקול.
לפתע,דלת המרפאה נפתחו. אליס הספיקה רק להסתובב,ולראות את דמבלדור מניף לעברה את שרביטו.
"דאווסיוס!" צעק בקול.
"לא!" צייצה אליס,בזמן שהפכה לערפל,ונעלמה.
דמבלדור נכנס למרפאה,והביט בלונה והרמיוני. היא לא נגעה בהן.
"המצב יותר גרוע ממה שחשבתי." מלמל דמבלדור. "זה ירחיק את הרוח עצמה מפה למשך כמה ימים."

רון הרים לפתע את ראשו מהספר. הוא ישב בשיעור שינוי צורה,וקרא את הפרק המשעמם שפרופסור מקגונגל ביקשה לקרוא.
"מה קרה?" שאל הארי.
"אני לא יודע,הרגשתי ממש עייף. ופתאום,הכול נעלם. עכשיו אני מרגיש מעולה." רון חייך.
"אתה חושב שזה קשור למה שפרופסור דמבלדור אמר לנו?"
"לא יודע. אבל אני מרגיש מצוין. אולי זה סימן טוב."

אליס התעוררה במקום שנראה כמו צינוק גדול,וראשה נחבט במשהו ששכב מעליה. היא דחפה בכוח יצור גדול ומת,שהיה מכוסה בחומר שחור ונוזלי.
"איכס!" אמרה אליס בקול. "מה זה הנחש הזה?" שאלה בכעס,בזמן שהתרוממה. החומר השחור נדבק לשמלתה ושערה,וגרם לה להתחלחל בגועל.
"חדר הסודות?" המהמה אליס,בזמן שבעטה בבסיליקס. "מעניין..."
היא הלכה לצד גופו של הנחש,עד שהגיע לפיו. אליס הנכניסה תא ידה הקטנה אל פיו,והוציא שן אחד בגועל.
"רעל..." מלמלה. "מצוין..."
היא הכניסה את השן הרעילה לתוך שמלתה. "עכשיו... איך אני יוצאת מהמקום הארור הזה?!"

הפרק הקודם		הפרק הבא