העקרב והוורד

למחרת בבוקר, אלבוס היה עצבני.

הוא ישב בשולחן גריפינדור, ואכל את הטוסט שלו בלי הרבה תשומת לב.

״אל׳, מה קורה?״ שאלה אותו רוז.

היא ישבה מולו, ליד מישל מצד אחד ולילי מהצד השני. הוגו וג׳יימס ישבו ליד אלבוס.

״אלבוס..?״ שאלה מישל בדאגה.

אלבוס אגרף את ידו, קם ממושבו בפתאומיות וצעד לכיוון שולחן סלית׳רין.

״מאלפוי!״ קרא אלבוס. הוא דפק על השולחן מול סקורפיוס.

״פוטר, אני אוכל כרגע, והיום עדיין לא התחיל. מה עכשיו אתה רוצה?״ שאל סקורפיוס בייאוש.

המשפחה שלו הביטה באלבוס ובסקורפיוס. ״מה עובר עליו?״ שאלה לילי. ״לכי תדעי איך מאלפוי עצבן אותו הפעם.״ אמר הוגו.

ג׳יימס היה דרוך. כל דבר חשוד, והוא יוצא לעזור לאחיו.

רוז הייתה עצבנית. היא לא נהנתה מכך שבן דודה מציק לסקורפיוס.

״מה זה אמור להביע?!״ כעס אלבוס.

הוא שלף מכיס מכנסיו את הציור של רוז והניח אותו על השולחן בזעף.

ג׳ון גויל, שישב ליד סקורפיוס, הביט בציור בסקרנות. ״למה ציירת את בת הדודה שלך, פוטר?״ שאל ג׳ון.

״למה מאלפוי צייר אותה?!״ שאל אלבוס. ג׳ון הביט בסקורפיוס בהרמת גבה.

״מאיפה השגת את זה?!״ כעס סקורפיוס.

״אז אתה מודה שזה שלך?״ שאל אלבוס בכעס.

סקורפיוס הסמיק. הוא החטיף מבט ברוז מבלי שאף אחד לא שם לב.

 אני מזהיר אותך, מאלפוי. חסר לך שאתה מתקרב אלייה.״ אמר אלבוס.

״זה לא שלי..״ אמר סקורפיוס בשקט.

״זה נפל מהתיק שלך אתמול.״ אמר אלבוס. סקורפיוס הסמיק בשנית.

״תתרחק ממנה.״ אמר אלבוס והלך חזרה לשולחן גריפינדור, משאיר את הציור ליד סקורפיוס.

״למה ציירת אותה?!״ שאל ג׳ון.

סקורפיוס לקח את הנייר וקימט אותו בזעף.

״בלי סיבה.״ אמר סקורפיוס ומיהר לצאת מהאולם הגדול, משאיר את ג׳ון לתהות לעצמו.

״על מה זה היה?״ שאל ג׳יימס כשאלבוס חזר להתיישב במושבו.

״הוא מטומטם.״ כעס אלבוס.

״כולנו יודעים את זה, אבל מה הוא עשה הפעם?״ שאל הוגו.

אלבוס נתן ברוז מבט בלתי מורגש.

״זהו, נגמר. זה לא יקרה יותר.״ אמר אלבוס ונגס בטוסט שלו- שכבר הספיק להתקרר.

״מה הוא עשה?״ שאלה רוז.

״מה אכפת לך?!״ כעס אלבוס. רוז נעלבה מהתוקפנות שלו.

״אל׳, היא לא עשתה לך כלום!״ קראה לילי.

אלבוס הביט ברוז והכריח את עצמו להרגע.

״סליחה רוז, לא התכוונתי.״ מלמל אלבוס בשקט.

״פשוט.. מאלפוי ממש עלה לי על העצבים.״ הוסיף אלבוס.

״נו, מה הוא עשה?״ שאל ג׳יימס בחוסר סבלנות.

״לא משנה.״ פסק אלבוס.

סקורפיוס יצא למדשאות במהירות. היה לו עכשיו שיעור גילוי עתידות, אבל לא היה לו כוח לברבורי השכל האלה.

הוא התיישב בצילו של אחד העצים, ושלף את הנייר המקומט מכיס חולצתו.

הוא יישר אותו עד כמה שאפשר והביט בציור.

״רוז...״ הוא נאנח.

זה היה הציור הראשון שסוף כל סוף יצא לו טוב, ואלבוס פוטר היה חייב לבוא ולהרוס לו אותו.

הוא הביט בדמות הנייר שחייכה אליו.

בגלל הכישוף שהוטל על הנייר, הדמות גם נופפה.

״אילו רק היית אמיתית.״ נאנח סקורפיוס ודמיין שדמות הנייר מופיעה מולו.

ואז היא מתחילה להתעצבן עליו- מהסיבה הברורה- הוא מאלפוי.

הוא חזר להביט בדמות הנייר המנופפת אליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא