אלי אנדרסון ופרח האיזון

ב"ה

ובכן, הסיפור הזה כתוב בסגנון מודרני. בתקווה שנגמור אותו, נתפנה לכתוב בסגנון הישן והטוב. 

פרק ראשון 
נקודת מבט: אלי

היי.
אז אני אלי. נעים להכיר.
איך אני נראית? טוב, אם אתם כל כך רוצים לדעת, אני אגיד...
אממ..יש לי שיער חום, ממש בהיר, עד הכתפיים. אני תמיד אוספת אותו, אבל פעם אחת במסיבה, הייתי עם פזור ואמרו לי שזה ממש יפה. לא אכפת לי, נוח לי ככה.
העיניים שלי.. לא מוגדרות. ירוקות-חומות כאלה.ל פעמים הן אפילו זהובות.
אמא שלי אומרת שהם גדולות כמו כדורים.
אגב ההורים שלי, כמעט שלא יוצא לי לראות אותם. כל הזמן הם רק עובדים. בגלל זה אני ממש עשירה.
אני שונאת אותם, לא אכפת להם ממני. בגלל זה לא אכפת לי לברוח. מצידי לתמיד. מה זה משנה להם. רק חשוב להם שלא אעשה פדיחות.
אני ממש אוהבת מרשמלו. אני יכולה לאכול חביות שלמות של מרשמלו.
אני אוהבת אותם בייחוד בתוך שוקו חם.
כשיצאנו למסע ההוא, לקחתי לאמא את כל סט המחנאות שלה. ה-כ-ל.
עכשיו היא בטוח תכעס. מגיע לה. לפחות לי יהיה נוח.

*** 
נקודת מבט: כללי

"יש! סוף סוף הצלחתי!" אמרה אלי.
"הגיע הזמן באמת!" אמר הגמד, רגוז.
אלי לא הסכימה לעזוב את המחנה שהקימו עד שתצליח להכין מרשמלו. הם שהו שם כבר שלושה ימים.
"אז עוזבים?" אמר הגמד.
"האמת שאני דיי עייפה, בואו נישאר פה עוד לילה, ובבוקר יהיה לנו מרשמלו מתוק."
נראה שהרעיון עודד אותם והם נכנסו לאוהל.
"אני אשמור ראשון," אמר האלף, "אני לא עייף."
אבל אלי כבר לא שמעה. היא התכרבלה בשק השינה ונרדמה.

***

"אהההה!" צעקה אלי בשעת בוקר מוקדמת.
"מה קרה?" לשמע הצעקה, הגמד והאלף מיהרו לצאת מן האוהל.
"יש פה כלב שמן שאוכל לי את כל המרשמלו!" היא צעקה.
הגמד גילגל את עיניו, הוא חבט לכלב בישבן וזה הסתלק.
"ראית?" אמר, "ככה עושים את זה."
הם ניסו לחזור לישון, אבל לאחר חצי שעה בערך אלי קראה להם לארוחת בוקר.
התפקיד של הבנים היה לשמור בלילות, ושל אלי היה לבשל.
היא הגישה לכל אחד צלחת חבוטה עם טוסט חמאה ושוקו חם. [אלי הביאה מהבית למסע המון מצרכים; היא לא הסכימה לצוד.]
הגמד החל לאכול ברעבתנות אבל האלף היסס.
"תאכל, זה לא מורעל." אמרה לו.
"פשוט, אף פעם לא טעמתי." אמר.
"באמת?" שאלה, מופתעת.
"כן, אני אוכל ירקות בדרך כלל."
"אוקיי, מה שתגיד." אמרה. "תמיד יש פעם ראשונה."
"כן, תטעם ז'ה ממזס טעים!" אמר הגמד בפה מלא.
לבסוף הוא טעם, חיסל וביקש עוד. אלי חייכה, נתנה לו עוד טוסט והתחילה לחלק לכולם מרשמלו בתוך השוקו.
הפעם האלף סמך עליה ואכל את המרשמלו.
אלי ישבה על סלע ליד האש ואכלה את הארוחה שלה.
"אאאאאאאאאאאאאהה!" צעק האלף. כל גופו היה מלא פריחה.
"נראה שאתה אלרגי למרשמלו." אמר הגמד, בעודו נוגס בשלו.
"טוב," היא אמרה. "נראה שנתצרך לשהות פה עוד כמה ימים."
הגמד נאנח. "מה?! אוף! המקום הזה משעמם!"
"חיים קשים." היא אמרה.

המממ.. בואו נראה... ח"ח? ת"ב? דירוגים? הרשמות? הערות? הארות?

נ.ב. שמעתי שיצאו ארטמיס פאול 6 והסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות 3. רק לידיעה. מי שקורא אותם. מי שלא קורא אותם - הם מומלצים בחום.

הפרק הקודם		הפרק הבא