לחכות, להתנוון

פרק זה מוקדש לתירסית ליאלה ♥
---

"הוו, סקרופיו מאלפוי, חתיכת מטומטם מזורגג שכמוך," סיננה רוז והביטה בזעם במאלפוי, שרק אתמול הצית את מכנסיה של חברתה הטובה ביותר.
ברי נאנחה. "מה לעזאזל אכפת לך? אני אגמור איתו היום את החשבון באופן אישי, בארוחת הערב!" אמרה וחייכה חיוך ניצחון. רוז הייתה יכולה לראות את סקרופיו בורח בצרחות איימה מקללת "הדגדוג המסריח" האיומה של ברי.
"אני כבר יכולה לראות את הניצחון," אמרה רוז בקול עגמומי ואכלה עוד טוסט עם ריבה.
צהלה נשמעה מאחורי גבה של רוז. "בוקר טוב לכל משפחתי וחברי!" בירכה לילי פוטר את בת דודתה ואת חברתה.
"בוקר מעולה." גנחה רוז וכמעט שהטביעה את פניה בדגנים מייאוש.
לילי הייתה בת הזוג הבלתי ניתנת לעירעור של ג'ונתן פיניגן. ורוז הייתה מאוהבת בו.
"אל תתיחסי," אמרה ברי אל לילי, שבזה הרגע דיגדגה את ג'ונתן, בחיוך מתוק עד הקאה, "רוז היום מאוד עצבנית. לא כדאי להתקרב אליה, היא כמו מפגע סביביתי היום- כמו מתקפה ביולוגית."
לילי הביטה בה כאילו נפלה ממאדים. "כמו מה?"
ברי תמיד שכחה שהם קוסמים. בכל זאת, היא בת מוגלגים. "כמו מתקפה של חיידקים- אוף, אין לי כוח להסביר," אמרה ברי בתסכול.
לילי הרימה כתפיים ופסעה בצעדים שאננים אל עבר שני מקומות פנויים ליד בני שכבתה.
"עכשיו את מסבירה לי מה זה לעזאזל מתקפה בולולוגית-"
"ביולוגית-"
"ואיך אני דומה לה היום." השלימה רוז את המשפט ונעצה בה מבט כועס.
ברי נאנחה ובחנה את ציפורניה. "תשמעי, מותק, אם ככה את מתנהגת כל היום, אין מצב שאני מסבירה לך. חוץ מזה, את באמת צריכה כבר להתגבר על ג'ונת-"
אבל לפני שסיימה את המשפט, מיהרה רוז לצאת מן האולם הגדול לכיוון השיעור הראשון, אף על פי שהייתה עוד רבע שעה של ארוחת בוקר.
איך תוכל להתגבר על ג'ונתן פיניגן?
---
אני צריכה לזכות באיזשהו פרס על כך שעברתי את היום הזה, חשבה רוז וצנחה במיטתה, תשושה.
היא הרגישה את ברי נשכבת לידה. שתיקה שררה ביניהן.
"יום קשה עבר על כוחותינו?" שאלה ברי את רוז, חברתה הקרובה ביותר. היו שקראו להן תאומות לא זהות.
"על כוחותינו הגמורים," גנחה רוז והביטה בפניה של ברי.
ברי הייתה נערה יפה. שערה הערמוני והמתולתל היה ארוך ונעים, והיא תמיד הייתה אוספת אותו לפקעת מרושלת. עיניה היו בצבע דבשי מתוק, ושפתיה היו אדומות ומלאות. היא הייתה מנומשת-אפילו יותר מרוז, והיא הייתה ג'ינג'ית טהורה-ולחייה היו צבועות בורוד טבעי.
"איזה מזל שיש לי אותך." לחשה לילי ואחזה בידה של ברי.
"באמת לא יודעת מה היית עושה אם היית הולכת עם השמלה ההיא לנשף. יש לך כזה מזל שאני חברה שלך."
רוז צחקקה בשקט ונזכרה בנשף האחרון; היא קנתה שמלה ורודה עם פייטים, וכשברי ראתה את השמלה עליה היא כמעט התעלפה: לבסוף רוז יצאה עם שמלה הרבה יותר יפה בצבע תכלת.
רוז התיישבה ואחריה ברי.
"יש לי רעיון," אמרה רוז והושיטה זרת.
ברי קימטה את מצחה.
"שבועת זרת," הסבירה רוז. "אנחנו, רוז וויזלי וברי בלום, נשבעות לעזור אחת לשנייה בכל צרה שתהיה. אם זה קשור לבנים, בגדים, לימודים וכל שאר הדברים."
ברי חייכה ונשכה את שפתה התחתונה, אך השויטה זרת ושילבה אותה בזרת של רוז. היא חזרה אחר מילותיה.
"ואם האחת מאוהבת במישהו תפוס, השנייה תעזור לה ותתמוך בה, לא משנה מה יהיה."
ברי חזרה אחריה, מסכימה עם כל מילה.
"אנחנו, ברי בלום ורוז וויזלי, מבטיחות לא לעזוב אחת את השנייה לעולם, עד סוף הדרך."
---

פרק קצת משעמם ואידיוטי :)
אבל הפרק הבא הוא ארוך ומעניין.

הפרק הקודם