הארי פוטר והדור הבא

"על המוות של בלטריקס לסטריינג'? מה פתאום התחלתם להתעניין בזה?" שאלה חנה, בסוג של בחינה מוזרה.
"סתם, את יודעת מה זה 19 שנה לחקור על מוות של בערך 50 אוכלי מוות ותלמידים?" אפילו הארי האמין לעצמו לרגע. חנה וניר נראו כאילו השתכנעו אבל בלה נראתה כאילו הוא צוחק איתה... לבסוף אמרה:"אני לא מאמינה לך..."

"למה לא?"

"אני יודעת מתי משקרים לי, יש סיבה אחרת לזה שאתם חוקרים על המוות שלה... אולי כי אתם מנסים למצוא שם פרצה? הוכחה שתמאר שהיא לא מתה?"

הארי לא ידע מה ענות, כי זה היה נכון והוא לא תיאר שזה יקרה.

"נו? תגיד את האמת אחרת לא נשתף פעולה!" היא הפחידה קצת. לא כי היא איימה אלא כי היא כאילו ראתה לתוכו, כאילו שראתה שהוא משקר, הוא החליט לספר את האמת.

"טוב אבל זה נשאר בינינו טוב? טוב, אז ככה, קיבלנו דיווחים מכמה מוגלגים שראו קסמים, לא סתם אלא אפלים מאוד, והם נתנו תיאור מדויק של בלטריקס לסטריינג', כמובן לפני שמחקו להם את הזיכרון."

בלה השתכנעה אבל ניר וחנה נראו ממש מפוחדים.

"טוב למה לא תשאלו את מולי וויזלי? היא לא זאת שהרגה אותה?"

"זה רעיון לא רע בלה, אבל אנחנו לא טיפשים, שאלנו... אנחנו צריכים כל דבר אפילו אם אתם חושבים שדמיינתם או משהו, באמת, אנחנו צריכים לדעת שזה בטוח אם היא חוזרת או לא."

"טוב, אני כבר חוזרת כי אני לא יכולה במילים..."

היא הלכה למסדרון קטן ואחרי שתי דקות חזרה עם בקבוקון קטן בו יש חומר שהוא משהוא בין גז נוזל ומוצק ומשקפת מוזרה שהייתה מוכרת לו מהטורניר העולמי בקווידיץ' לפני שנתו הרביעית בהוגוורטס.

"ניכנס לזיכרון ונראה במשקפת בהילוך איטי, זה ממש פשוט..."

היא גאונה! איך המחלקת ההילאים לא חשבו על זה?

"יופי של רעיון!"

"גאונה!"

"איך במחלקת ההילאים לא חשבו על זה?"

"טוב אז אתה לוקח את זה או שאני אחזיק את זה כמו סתומה עוד מאה שנה?"

"רעיון מדהים. טוב אז אני אקח את זה איתי. להחזיר לכם את המשקפת?"

"לא צריך, אה ותן משהו לנוויל ליום ההולדת טוב? הינשוף שלי כבר לא מסכים לטוס עוד חצי עולם ובחזרה... אתה יודע שהוא היה המורה שלי כבר בשנה החמישית?"

ביינתים בבית משפחת לונגבוטום...

השלג נעלם ובינתיים התיקים של ג'יימס לילי ואלבוס נלקחו לחדרים. לילי ישנה בחדר עם אליס ובחדר האורחים ישנו ג'יימס ואלבוס (עדיין אף אחד לא ידע איך הבית לא התפוצץ...).

"תגידי" אמר ג'יימס לאליס בארוחת הערב,"מה קרה שעשית סופת שלג?"

היא האדימה שוב, אפילו יותר הפעם. ובסוף אמרה : "כלום, סתם, זה שטות..."

"זה לא נראה כמו שטות, בכל זאת סופת שלג..."

היא התחילה לומר תשובה אבל ינשוף נכנס עם הדואר.

"מכתבים מהוגוורטס! יאי! התקבלתי להוגוורטס! אה וגם ארני... אבל זה לא ממש מעניין נכון? סתם... הנה"

"היא חילקה את המכתבים לג'יימס לאלבוס לנוויל (בכל זאת פרופסור לתורת הצמחים...) לפרנק (אחייה הגדול) לקחה לעצמה אחד ולארני (האח הקטן שלה בשתי דקות) ושבועון למכשפה לאמא שלה.

"חסר לך אתה לא בגריפינדור, אל!"

"אוף... שנתיים! שנתיים של מתח לדעת אם אני אתקבל!" צעקה לילי.

"אין מצב שלא תתקבלי..." הרגיעה אותה חנה.

"נכון, אם אליס התקבלה אז לך לא תהיה בעיה..." באותו אליס זזה לשנייה ועשירית שניה אחר כך:"איה! למה זה היה טוב?"

"ארן... תפסיק לעצבן את אחותך..."התערבה חנה.

"הגדולה..."

"רק בשתי דקות!"

"וזה שוב מתחיל..."אמר פרנק, ספק מיוגע ספק משועשע.

"תתמודד." אמרו התאומים ביחד.

 שאר הים היה רגוע, הבנים הלכו לשחק קווידיץ' שבו הפוטרים ניצחו ("זה לא הוגן! ג'יימס הוא המחפש של גריפינדור!"טען פרנק כתירוץ להפסד.) והבנות שיחקו עם רוזי, מיטנס ומקס (חתולים שאליס מצאה פצועם וטיפלה בהם בבית) ולפני ששמו לב כבר היה צהריים.

נשמעה דפיקה בדלת.

"זה בטח אבא!"

 פרנק פתח את הדלת וזה בהחלט היה אותו הארי פוטר עם אותו שיער שחור ומבולגן ועיניים ירוקות בוהקות.

"אבא התקבלנו להוגוורטס!"

"זה נהדר!" ענה הארי "אה ודרך אגב השלישיה מסרו לך משהו, זה ליום ההולדת של הפרופסור מהשנה החמישית"ונתן לנוויל את הצמח הקטן שדמה לתלתן.

אז מה אתם אומרים?

הפרק הקודם		הפרק הבא