יש אהבה באוויר

התעוררתי באור המסנוור הראשון שנכנס בחלוני.
חייכתי לעצמי,'זה הולך להיות יום נהדר!'חשבתי לעצמי.

התחלתי להתלבש ופתאום שמעתי את הקול של סופי,"למה לא סיפרת לי!?"שאלה אותי במעט כעס.

"מה לא סיפרתי?"שאלתי

"למה לא סיפרת לי שאת יוצאת עם דון?!"צרחה עליי בהתרגשות

הבטתי בה בתדהמה" אנחנו לא יוצאים!זה יותר...מפגש ידידותי,"אמרתי לה בהיסוס" וחוץ מזה,איך את יודעת?".
"מה זאת אומרת 'איך את יודעת'?"שאלה אותי" דון מדבר על זה עם חברים שלו בערך שעה!"

"איך זה ששמועות תמיד עוברות על פניי שעה לפניי שאני מתעוררת!?"שאלתי בציניות.

היא צחקה.אז צחקתי איתה.

"נוו,אז מה הוא אמר בדיוק?"שאלתי אותה אחרי שגמרתי לצחוק.

"את לא תאהבי את זה..."אמרה בצחוק.

"נווו!תתחילי" האצתי בה.

"אז,הוא אומר שאתם יוצאים בסודיות כבר איזה שנה,ועכשיו אתם מוכנים להוציא את זה לאור" אמרה בקצת חשש.

"ממממהההה????!!!!"צרחתי.

"אה,ואם אנחנו כבר מדברות על זה,אז הוא גם אמר שכבר הייתם ביותר מנשיקות" אמרה,כאילו כדי לעצבן אותי.

"עד כמה יותר מנשיקות???"שאלתי.

"בואי נומר שלדעתי יש יותר משניים במיטה שלך בלילה" אמרה.

"הוא כל-כך עומד למות" חרקתי שניים.

קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון הדלת,אבל מסיבה לא ידועה כלשהי סופי עצרה אותי.

"מה?!"שאלתי אותה בכעס.

"אני רוצה להרוג אותך בדיוק כמוך,אבל לא כדאי לך ללכת לחדר המועדון להרוג מישהו כאת לבושה ככה" אמרה

והצביעה על הבגדים שלי.היא צדקה.לבשתי רק חולצה ותחתונים,הבגדים שאני ישנה איתם.

"טוב,טוב,אני אחליף בגדים" אמרתי,הוצאתי כמה בגדים מהמזוודה שלי והתחלתי להתלבש.

"עכשיו אני יכולה להרוג אותו?"שאלתי את סופי כשגמרתי להתלבש.

"ברור שאת יכולה" אמרה לי.

"תודה למרלין!"אמרתי לעצמי ויצאתי לחדר המועדון.ברגע שיצאתי מהחדר התחלתי לצעוק:"אני אהרוג אותך,דון",

"אתה לא עומד לחיות עוד כמה דקות" וכמובן "יותר מנשיקות?!נו,באמת!"ועוד כמה דברים בסגנון.
לאחר כמה משפטים כאלה הגעתי לחדר המועדון,ודון כמובן,לא היה שם.

"איפה הוא?"שאלתי במבט רושף כמה מהחברים שלו.

כנראה לא נשאר להם מספיק מהחיוך שדון הדביק להם על הפרצוף כי הם פשוט הצביעו הידיים רועדות על הדלת מחדר המועדון.
יצאתי החוצה בריצה וחיפשתי בעיניי את דון או כל זכר ממנו.
התחלתי לחפש בכל הטירה אבל לא מצאתי שום דבר.
כשהגעתי לקומה התחתונה פתאום ילד שנה רביעית חלף על פניי ולחש באוזני "הוא בחוץ".
הבנתי מה שהוא אמר והתחלתי לרוץ החוצה.

התחלתי להקיף את הטירה ולחפש שוב את דין.
כל החצר הייתה ריקה.לא הייתה שם שום נפש חיה,ובטח שלא דון.

התייאשתי.

התיישבתי לרגלי עץ האלון הענק,נואשת,אבל עדיין זועמת.

פתאום התחלתי לבכות.בכיתי מתוך הבנה.הבנתי,שרציתי ללכת איתו להוגסמיד.רציתי שנתפתח ליותר מידידים.למרות שנפרדתי מגיל רק לפני יומיים.

לפתע שמעתי קול חושש "היי".זה היה דון.

"מה?!"אמרתי בכעס מזוייף.

"שמעי,אני מכיר אותך מספיק זמן כדי לדעת מתי את משקרת" אמר.

"טוב,"אמרתי,מודה בהרגשותיי "אז אני לא באמת כועסת"

"על מה את חושבת?"שאל.

"אני לא חושבת שזה עניינך" אמרתי לא בארסיות,לא כעסתי,אבל לא רציתי שהוא ידע על מה אני חושבת,לא רציתי שהוא ידע שאני חושבת עליו.
אני דווקא חושב שאני צריך לדעת,"אמר בהתנשאות צינית" מתוקף סמכותי כחבר שלך"

"מה?!"שאלתי אותו בכעס" ממתי אתה חב-"אבל לפני שהספקתי לסיים את המשפט קרה משהו.
קרה משהו שלא חלמתי בחלומותיי הפרועים ביותר,אבל בכל זאת,זה הרגיש כמו חלום.או

הוא נישק אותי.
הוא נישק אותי בפראות,ובתשוקה.

היה לו טעם משכר,כמו ליקר שוקולד.

זה הרגיש לי כאילו כל השנים האלה,כל הרגשות האלה שהחזקתי בעצמי,התפרצו בבת אחת.

זה היה כמו שילוב כוחות,כאילו אני מתחברת אליו.

בהתחלה הייתי בהלם,אבל אז נשקתי אותו בתשוקה,וגמעתי כל שנייה בשקיקה.
חיבקתי אותו חזק,והוא אותי.כאילו פחדנו שאם נפרד,זה יהיה סוף העולם.

הוא דחף אותי איתו אל תוך הדשא הרך,החזיק בשערי,ונישק אותי כאילו אין מחר.

לבסוף התנתקנו,כדי לנשום.
"אני מניח שמעכשיו" אמר,כאילו כלום לא קרה.
כל מה שהיה לי להגיד זה "וואו" ואז,כאילו התעוררתי מחלום,שאלתי אותו "מה אתה מניח שמעשיו?"

"אני מניח שמעכשיו אני חבר שלך" אמר,כאילו זה מובן מאליו.

"ואני מניחה שאני רוצה להמשיך לנשק אותך" אמרתי לו.

"אם את מתעקשת" אמר,נהנה וההצלחה שלו.

ואז,התחלנו שוב להתנשק,וככה זה המשיך עד הלילה,ובסוף,נרדמנו מחובקים זה בחיקו של זה והיינו בטוחים שאף אחד לא יוכל להפריד בנינו.

                   או לפחות כך חשבנו.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תתתתתגגגווווובבוווותתתת

הפרק הקודם