הרוחות של לוסי

פרק ראשון - סוד התליון המכושף

אלבוס צפה בלוסי מתקרבת אל האגריד שנבהל למראה, הוא לא הבין איך ענק כמו האגריד יכול אפילו טיפה לחשוש מילדה קטנה.

הוא הניד את ראשו והתקדם לעבר הטירה באיטיות בעודו מעביר שלל מחשבות בראשו.

"הוא יכול לגלות שאני פה?" שאלה לוסי את האגריד בהתעניינות.

"לא לדאוג לוסי, גברתי," אמר האגריד "הוגוורטס הוא בית ספר הכי בטוח שיש!".

"כן... שמענו על חדר הסודות, אני רוצה לראות את אלבוס."

האגריד הופתע מהפנייה הישירה אל שמו של מנהל בית הספר אך התעלם מכך, "כמובן," הוא אמר והסביר לה בקצרה, בשפה מעט עילגת איך להגיע אל משרד המנהל.

היא נגעה קלות בתליון המלא סמלים שלה וקרעה אותו מצווארה באכזריות, היא רצה כאשר התליון בידה לאורך המדשאות ללא התעניינות במבטים המופנים אליה.

היא הסתכלה על הפסל ושלפה את שרביטה בעודה ממלמלת לחש בשפה עתיקה והפסל נפתח לרווחה מולה.

"את הסוד," נשמע קולו של מנהל בית הספר.

"הוא יודע שאני פה?" היא החזירה תשובה ערמומית.

"כן, אם סיפרת לא."

"לא סיפרתי לא."

"אז הוא לא יודע."

"אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור," קולה הרציני מילא את השקט "אם יוודע לי, אפילו כשמועה שהוא גילה אותי הם יאבדו לנצח," היא הרימה את התליון הנוצץ אל מול עיניו הכחולות.

"הוא לא ידע," הוא השיב בקול נינוח.

"שמענו... הוגוורטס הוא המקום הבטוח ביותר בעולם, אם לא מחשיבים את חדר הסודות, היער האסור, המורים שהם בעצם אוכלי מוות ושלל אנשי הזאב אשר מתפקדים כמורים."

"מי נמצא שם?"

"כולם, שלו ושל אוכלי המוות."

"הם יכולים לצאת לבד?"

"אני בספק."

"ואת רואה אותם?"

"הם תמיד איתי," היא חייכה חיוך מאולץ.

"מצוין!"

"אם יורשה לי לשאול אדוני, בשביל מה אתה צריך אותם בחזרה, יש שם המון אנשים רעים בפנים."

"יש גם טובים."

היא נגעה קלות בתליון "כדי להוציא אותם צריך להשלים את זה," היא מלמלה.

"איך משלימים את התליון?" מנהל בית הספר שאל בעניון.

"רק אחי יודע..."

"אז תשאלי אותו."

"הוא יהרוג אותי בגלל שברחתי."

"הוא כבר מת."

"הוא עדיין חיי."

"טוב ויפה, מצאי איך להשלים אותו," הוא אמר והרכין את ראשו "עכשיו, יש למיין אותך לבית ולהתחיל בסעודת תחילת השנה!" הוא המשיך בחגיגיות ובשמחה כאילו השיחה הזו לעולם לא התקיימה.

"ומה איתם?" היא שאלה.

"את שומרת הרוחות, לוסי."

הוא השיב במבט רציני.

הפרק הקודם		הפרק הבא