הרוחות של לוסי

פרק שני - הילדה שדברה לקירות

"לכו ממני," אלבוס דמבלדור שמע את הילדה הקטנה עם העיניים החודרות קוראת לאוויר,

"לוסי," הוא אמר בנימה מרגיעה "את חייבת להירגע, את הולכת להתמיין."

לוסי נאנחה ביאוש, מאז שהייתה ילדה קטנה הרוחות של אחיה היו רודפות אותה, מדברות איתה, בהתחלה זה היה ההפך, היא נהנתה מחברתן כאשר הייתה ילדה בודדה אשר כלואה במרתף החשוך בו אחיה כלא אותה ובא לבקר אותה רק כאשר שמע את צרחותיה מלמטה, אבל לא עוד, הרוחות נעשו תלותיות ומעצבנות ולא הניחו אותה לנפשה אפילו בחלומותיה.

אלבוס דמבלדור צפה בילדה הדקיקה חובטת באוויר בתנועת מרשימות, הוא לא הבחין בדמויות אשר היה בטוח כי הנערה מסתכלת עליהן אך הוא פשוט התעלם, הוא זכה ללמד כבר כמה תלמידים מוזרים, כמו אחיה.

"עדיף כבר להיות כלואה במרתף המזורגג," קראה לוסי "לפחות אנשים חוץ מתום והרוחות היו עוזבים אותי לנפשי."

"עקשנית כמעט כמו אחיך," חייך דמבלדור והכניס אותה לפניו אל האולם הגדול, "סתמו," לוסי סיננה כאילו לקירות ונכנסה בעוד הלחשושים בקרב התלמידים פוסקים, ואז מתחילים שוב ובקול גבוהה יותר, כאילו התלמידה החדשה שנכנסה הוותה נושא לעוד ריכולים, כמובן שכך היה.

 ככול הנראה תלמידי השנה הראשונה כבר התמיינו משום המוני ילדים "צוציקים" ישבו מסביב שולחנות הבתים וקפצו בהפתעה כשרוח או שניים 'קפצו' מתוך השולחן, לוסי גיחחה, "פחדנים," היא מלמלה והם תקעו בה מבט, כך גם הרוחות.

"רייבנקלו," הכריזה מצנפת המיון בחגיגיות ולוסי התיישבה במקומה, ותקעה מבט במשהו בלתי נראה שניצב לידה, היא הרכינה את ראשה ושמעה שיעול מזויף "פסיכית," מישהו מלמל.

"לא," מישהו צחק "היא סתם מדברת לקירות."

לוסי לא באמת הקשיבה, היא הקשיבה לריכולים חסרי הפשר של הרוחות הסובבות אותה, "תעזבו אותי כבר," היא מלמלה וכמה מהשולחן, צחוק רב מילא את החלל כאשר היא עזבה את האולם הגדול.

הרוחות הסובבות את לוסי דיברו בלי הפסקה והיא לא שמה לב לנער בעל המשפיים, העיניים הירוקות והשיער השחור- אלבוס סוורס פוטר, אשר עקב אחריה, "אני יודע מי את!" הוא הכריז מאחוריה.

הפרק הקודם		הפרק הבא