הם לעולם לא יחזרו

---תודה לMiss Manson על הביטוא---

מה נשמע? איך היה החופש?" רוג'אר שאל את טדי וטפח על שכמו. 
"היה... מעולה."
רוג'אר הסתכל עליו, לא מבין איך אפשר שלא ליהנות בחופש. בטח שאפשר, אם כל החופש אתה רק מנסה לבקר את החברים שלך בלי להעליב את סבתא שלך, חשב לעצמו. 
"איך אפשר ליהנות בלעדיך" טדי אמר במהירות ורוג'אר חייך באושר. 
"ככה חינכתי אותך."
"מה הייתי עושה בלי החינוך שלך..." מלמל טדי. 
"מה? שמעתי טוב? בלי החינוך שלי היית ממשיך להגיע לכל שיעור בלי להבריז אפילו פעם אחת!" הוא אמר, מלא חלחלה על הזנחתו של טדי. 
"נכון, מזל גדול שפגשתי אותך, רוג'." 
לחייו של רוג'אר האדימו וטדי כבר ידע מה הוא הולך להגיד. 
"בחיים-אל–תקרא–לי–רוג'!!!" הוא צרח עד כדי כך שאפילו החלונות ניסו "לסתום אוזניים". "סליחה, סליחה!" טדי הרים ידיים. זה כל כך כייף לעצבן אותו! חשב.
רוג'אר התיישב עצבני על המושב שמול טדי. בעוד הנוף חלף במהירות על פניהם, עגלת הממתקים עברה במסדרון והם מיהרו לקנות כמה דברים להכניס לבטן. בדיוק כשטדי היה באמצע אכילת הצפרדע החמישית מישהו פתח את הדלת.
"חיפשנו אותכם בכל הרכבת!" נשמעה צעקתה של לורן. 
היא לא השתנתה במהלך הקיץ. אותו שיער מתולתל ומפוזר לכל הקצוות, אותן עיניים חומות וגדולות ואותו הפרצוף החמוץ. היא מיהרה לקרוא לברי ושתיהן התיישבו בקרון - ברי ליד רוג'אר ולורן ליד טדי. 
"הי! נשארו לי רק עוד שתיים!" טדי נזעק, כשלורן הכניסה לתוך הפה שלה את צפרדע השוקולד שהייתה בידו. 
"ומי בדיוק אכל את כל מה שהיה לך, אם לא אתה?" היא ענתה, בפה מלא בשוקלד. 
"אוקיי, תעשי לכולנו טובה ותסיימי את מה שיש לך בפה לפני שאת מדברת." טדי אמר בגועל.
"טוב, אבא." היא פלטה בצחקוק ואז השתתקה. 
גם רוג'אר וברי השתתקו. שקט השתרר בקרון, שקט שיש רק אחרי שמזכירים בנוכוחתו של טדי את המילה "אבא" או "אימא". הם ידעו כמה הוא רגיש בנושא הזה. 
"סליחה." לחשה לורן. 
"זה בסדר." אמר טדי.
"שמעתם לאן ברי נסעה אתמול? לקולנוע. מה זה בכלל קולנוע?" רוג'אר הפר את השקט. "קולנוע זה מקום כזה שרואים בו סרטים." היא הסבירה. 
ברי היא בת להורים מוגלגים, היחידה מכולם שמבינה בנושאים האלה. גם לורן מבינה מעט, כי היא חצויה, אבל בכל זאת לא כמו ברי. 
"למה לנסוע עד לשם כדי לראות סרט? וחוץ מזה, למה איתו?" רוג'אר שאל אותה בתוכחה. 

אוי לא, לא שוב!, חשב טדי. מאז השנה שעברה כשהם התחילו לצאת, רוג'אר לא מפסיק לעשות סצנות קנאה לברי. טדי בחיים לא היה חושב שהם מתאימים - הם כל כך שונים! היא הייתה מפונקת יחסית והיו לה שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. מישהי שכל הבנים רודפים אחריה. הבת האידאלית. והוא, לא שהיה מכוער, אבל גם לא היה יפה במיוחד. היו לו שיער שחור רגיל למדי ועיניים חומות. טדי לא הצליח להבין מה ברי מוצאת במישהו כמו רוג'אר. הוא מצחיק ועושה שטויות והיא ילדה טובה יחסית. כנראה שהם משלימים אחד את השני, הוא חשב. לא הייתה לטדי בעיה עם זה שהם ביחד, כל עוד זה לא היה דביק מדי ולא עם סצנות קנאה. ובדרך כלל הם היו עושים אחד מהדברים האלה. 
טדי אפילו לא שם לב שכעת הם היו בעיצומו של ויכוח סוער ונראה שגם לורן לא הבחינה בכך. היא הייתה שקועה בללעוס את ה... 
"הצפרדע האחרונה שלי! אכלת אותה!" צעק. 
"ככה זה שחולמים, אדון חלמני." היא חייכה לעצמה והושיטה יד לעבר "המסטיק הכי מתנפח" של דרובל. 

הפרק הקודם		הפרק הבא