משחקי הרעב אבל קצת אחרת

המורה אמר שעקב ההודעה שהודיעו לנו,הלימודים מבוטלים להיום ואפשר לחזור הביתה.

ישר לקחתי את הציוד שלי,הסתכלתי לעבר מאדג',סיננתי "פרים",היא הנהנה ואני רצתי לעבר כיתתה של פרימרוז.וכל זה קרה בפחות מחצי דקה.

הגעתי לכיתה של פרים,ובדיוק הנציג של הקפיטול יצא משם,ואחרי כמה שניות התחילו הצעקות והבכי.הם בסך הכל בני 12,למה צריך להפחיד אותם ככה?!נכנסתי מהר ורצתי לפרים.

"פרים!את צדקת!אני כל כך מצטערת!בבקשה אל תבכי.."ביקשתי.היא ניסתה לא לבכות אך ללא הצלחה-ברגע שיצאנו מאזור בית הספר והיינו לבד,כל הדמעות פרצו לה החוצה.

"ק-קטניס.."יבבה, "אני כל כך מפחדת!מה אם ישמידו גם את מח-חוז 12?"שאלה אותי,וכל מה שיכולתי לומר לה,היה "אם לא נמרוד,לא ישמידו אותנו.

"והיא הינהנה."מה את חושבת שיהיו החוקים החדשים?את חושבת שיעבידו אותנו?"שאלה בפחד.

"אני לא יודעת,פרימרוז,אבל אני דיי בטוחה שלא."ניסיתי לנחם אותה מבלי לשקר.."בואי נלך הביתה,נספר לאמא ואבא על הבשורות,ונעביר את היום.ננסה לא לפחד.

"היא הנהנה ויצאנו לכיוון הבית.כשהגענו הביתה,אבא חיכה לנו בחוץ.

כנראה שהוא שמע.."אבא!"פרים קפצה עליו בחיבוק,בוכה."די,די..אל תבכי פרים,אל תבכי..שמעתי הכל.היום בשעה שבע נצפה בטלוויזיה ונדע בידיוק מה קרה."את סוף המשפט הוא הפנה אליי,ואני הנהנתי בנוקשות,מנסה לא לבכות,להיות חזקה בשביל פרים.

נכנסנו הביתה ואמא הגישה לנו אוכל.אכלנו בשקט ואבא אמר שהוא הולך לשוק.ביקשתי להצטרף אליו והוא הסכים.

החלפתי את בגדי בית הספר ויצאנו.קנינו מעט אוכל,תרופות שנגמרו לאמא וממתק קטן לפרימרוז,שתרגע.

כששילמנו על הממתק,התקרב אליי ילד,שזיהיתי כגייל,הילד שאמר שפרים מחפשת אותי,וכשהוא עמד מולי,הוא אמר "שלום,קטניפ!"הוא ניסה לחייך,אבל ראו שהוא מוטרד.

"שלום גייל,מה אתה עושה פה לבד?""אוה,אני תמיד הולך לטייל כשאני מוטרד.את בטח יודעת מה קרה."

"כן,זה..זה נורא.""זו בהחלט דרך יפה לסכם את זה.נשאר רק לקוות שהמחוז שלנו לא ימרוד.."

"כן.."מלמלתי

"את רוצה לבוא איתי טיול קצר?אחר כך אלווה אותך הביתה."

הנהנתי ואמרתי לאבא שאחזור עוד מעט,והלכנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא