גוון ג'והנסון והחיה שבתחתית

"למה אנחנו צוחקים?" שאל אבא במבט תוהה. גוון וליזי החליפו מבטים, הן לא באמת חשבו איך לספר לפרד על כך שהן מכשפות.

ליזי התחילה לגמגם תשובות, בעוד פרד לא מרפה ממבטו הבוהה. ליזי נאנחה אנחת כניעה ושלחה מבט מקווה בביתה, שבדיוק כמוהה לא ידע מה לעשות- או איך לעזור.

"מה כל כך קשה לספר?" שוב תמה פרד, עדיין בפתח המטבח. "זה, אממ מסובך" גימגמה ליזי תשובה- ושוב השיבה מבט תולה לעבר ביתה. "נו אז תתחילו..." אמר בקוצר-רוח.

"להתחיל מאיפה?" שאלה ליזי, מתחננת לגמור כבר. "מההתחלה" נאנח פרד, ומבטו התחלף למאט עצבני. "זה יותר מסובך משה נדמה לך" מילמלה לעצמה גוון אבל לא נראה שאביה שמע אותה.

"אממ... טוב..." נאנחה ליזי והתחילה בסיפור- כשסיימה פניו של פרד היו בו בזמן מסוקרנים, תוהים ולא מאמינים. "אז אתן, שתיכן מכשפות?" שאל  "כן" ענתה גוון והרחינה את ראשה כך שעיניה הביטו בנעליה.

"ובגלל זה צחקתן?" שאל שוב. "כן" שוב ענתה גוון, והרחינה את ראשה עוד יותר למטה, כך שגם קולה עכשיו היה נורא שקט- בקושי ניתן לשמועו. "וגוון תסע לפנימיה שילמדו אותה" אבא עשה הפסקה קטנה "כישוף?" ניסה להביר את התמונה.

"כן" ענתה אמא שכנראה התצבענה מכל השאלות ששאל. אבא התחיל להלך אנא והנה במטבח, הרגל שלו כשהוא מעוצבן. אני ואמא החלפנו מבטים נואשים, אנחנו שונאות כשהוא עושה את זה. "ואני אמור לתת הסכמה?" שאל לפתע אבא.

"ברור" אמרה ליזי, פרד רצה לענות משהו אך היא קטעה אותו "וגם שלא נראלי שיש לך הרבה ברירות, מכיוון שאני בטוחה שלא תכסוך מגוון את הטבע שלה" פרד נראה חסר עונים אבל ליזי לא ריחמה עליו "זה הטבע שלה והיא אפשר לשנות אותו!"

הפצירה בכעס. "אבל... ואם..." ענה בחוסר עונים, "אבל מה?" שאלה ליזי וניצוץ מסוכן הופיע בעיניה. "אתה לא רוצה שהיא תלך?". "זה לא שאני לא רוצה" אמר פרד וקולו ניהיה שקט יותר עם כל מילה שאמר. "אני פשוט, לא יודע" ענה (כמעט בלחישה). "בכל- מקרה אני וגוון הולכות היום לסימטת דיאגון" אמרה בכל שהבעיר לפרד שהיא לא שואלת אותו אלא מיעדת אותו.

הפרק הקודם		הפרק הבא