אהבה מבלבלת

הפיק נכתב עם ענבר גאלפר הסגידה

"סליחה, אפשר להזמין  כרטיס טיסה אחד לאוסטרליה?" שאלה הרמיוני את הפקידה בטלפון.
לקח לה זמן להתרגל חזרה למכשירים האלקטרונים, לחשמל הזורם בבתים, שלא הכול עובד על נפנופי שרביט ולחשים בעולם, אבל זה לא היה שונה מהחופשות שקיבלה מבית הספר, רק שהפעם לא היה לה אמא להתייעץ אתה לגבי דברים, לא היה לה אבא שיוכל לחייך למראה התעודה המושלמת שלה ולצחוק מהטעויות הקטנות שעשתה במטבח עם הקומקום והתנור.
הרמיוני ניתקה את השיחה עם הפקידה משדה התעופה בהרגשת סיפוק, בעוד מספר ימים היא תשיב את הוריה הביתה, הפרידה המקוללת שהמלחמה גרמה תתנפץ והשלווה תחזור לליבה. עוד כישוף אחד קטן והיא תעזוב את עולם הקסמים ולנצח. היא לא מתכוונת תחזור.
'הארי חייב להבין את זה,' היא חשבה לעצמה, ' גם רון יקבל את זה, הוא יתגבר כבר לא אכפת מה הוא חושב,' היא אמרה לעצמה שוב ושוב.
כרטיס הטיסה הוזמן לעוד יומיים. זה הזמן להדליק את המחשב המאובק ולבדוק מה תוכל למצוא על ג'ון ומארי ג'ריינג'ר באינטרנט.
אחרי שעת חיפוש תמימה שלא מניבה תוצאה לגבי מיקומם של הוריה, פעמון הדלת רעם בחוזקה, הרמיוני קמה מכיסאה, נאנחה והרחיקה את הכיסא מהמחשב בדחיפה, בעודה ממלמלת לעצמה, "אני באה."
עוד לפני שפתחה את הדלת היה לה ברור מי עומד מאחוריה, מבט מהיר מבעד לעינית שבדלת רק אישר את חשדותיה.
הארי.
אנחה חלושה וסיבוב הידית הם הבאים בתור, הארי נכנס, חיבוק ממושך והשניים קורסים על הספה בסלון.
"אז מה שלומך?" הארי שאל אותה.
"אתה יודע, זה דיי מדהים שבתוך כול הטרוף הזה הבית נשאר כשהיה, עם אותם הבגדים בארונות והסדינים שכיסו את כול הרהיטים," היא נמנעה מלענות על השאלה.
"אני מבין למה התכוונת ילדה, אבל את מוכנה לענות לי על השאלה?" הארי לחץ ברוך.
"אני נוסעת בעוד כיומיים לאוסטרליה, למצוא את ההורים שלי ולגרום להם להיזכר מי אני, לאחר מכן אני שוברת את השרביט."
הפנים של הארי לא הסגירו את תדהמתו אבל קולו כן, "ממש שוברת את השרביט?"
"כן."
"הרמיוני, את המכשפה הכי מדהימה שיצא לי להכיר, את יכולה להסביר לי למה?" הארי נשען לעברה.
רגלה של הרמיוני רעדה בעצבנות על רצפת החדר, קולה השקול בדרך כלל, רעד, "המלחמה, הלחץ, השקר הזה שנקרא חיי."
"השקר?" תמהה הארי.
רגלה הפסיקה לרעוד על הרצפה הקרה, "כן הארי, השקר. השארתי מאחורי משפחה, אנשים שהיו חשובים לי ונאלצתי לשקר להם כול פעם מחדש."
הרמיוני הפנתה את ראשה ממנו, דמעה נשמטה על מכנסי ג'ינס הבהירים שלה, מכהה בו נקודה מתפשטת, ללא היסוס הארי עטף אותה בזרועותיו, מצמיד את גופה על חזהו, כמבקש להגן עליה מפני עצמה.
שפתיה נצמדו על כתפו של הארי, יודעת שהמגע בחברה הטוב ירגיע את רגשותיה, קצת, אבל בכול זאת ירגיע.
"הרמיוני, באתי לומר לך, שנפתחת לנו אפשרות להשלים את השנה הזו בהוגוורטס, מין שנה שמינית כזו. לכול מי שלא היה מסוגל להשלים אותה." אמר הארי.
"או לכול מי שאפילו לא נתנה לו ההזדמנות להתחיל," היא אמרה.
"נכון." הארי הסכים איתה.
הרמיוני התרחקה מחיבוקו כדי להביט בפניו, "אז מה אתה אומר? אתה הולך לעשות שנה שמינית?"
"שוקל."
"נכון,  שוקל שישים קילו, " הרמיני גיחכה, "עכשיו באמת, אתה מתכוון לעשות את זה?"
"אני רוצה להיות הילהי הרמיוני."
"אני בטוחה שיקבלו אותך גם בלי השנה הזו, בכול זאת הבסת את וולדמורט."
"אני רוצה את הניסיון שהשנה הזו תיתן, וגם, זה ייתן לי הזדמנות להיות עם ג'ני, "
חיוך מריר התפרס על פניה, "הארי, אני לא רוצה את ההזדמנות הזו עם רון, בנוסף נמאס לי מקסם."
הארי תפס בידה, "הרמיוני, אני אומר את זה שוב, את הקוסמת הכי מוכשרת שיצא לי להכיר, זה לא יהיה בזבוז?"
"זה לא יהיה בזבוז אם זה מה שאני רוצה לעשות עם חיי."
"תבטיחי לי שתחשבי על זה טוב," הארי ביקש מימנה.
היא לא ענתה.
הוא התעתק.

שבע חולצות.
חמש זוגות מכנסיים.
כמות בלתי נתפסת של חזיות ותחתונים.
הכול נכנס למזוודה שחורה יחד עם עוד פרטים שימושיים וחיכה למונית בכניסה לביתה.
כשהזמן יגיע גם שתי חפוסות טובלרון יכנסו אל המזוודה ויעלו אל המטוס לאוסטרליה.

הפרק הקודם		הפרק הבא