בורות הערפדים

"מה?" שאלה יוליה "הבית שלך הו הולך ל...-" לא הספקתי לסיים את המשפט וכבר הבית התחיל לקרוס, הפעם אני היא זאת שתפסה בידה של יוליה והתחלתי לרוץ, היא לא עזרה לי, למען האמת לדעתי היא אפילו לא רצה. אני רק גררתי אותה והיא רק צעקה "אמא! אבא!" שוב ושוב בלופ מתמשך, בשלב מסוים נמאס לי, הרמתי אותה ותליתי אותה על כתפי. המשכתי לרוץ ולרוץ עד שיאצתי החוצה, בנס נשארנו בחיים... אבל כמו שחשבתי בשניה שיאצנו החוצה חיכו לנו ערפדים ולא מהצד שלנו, התחלתי לברוח, עם יוליה עדיין תלויה על כתפי רצתי כמו שלא רצתי מועולם או ש... רצתי כך בדיוק באותו היום אז עם ההורים שלי, יוליה תפסה בידי ואני הרגשתי רצה הכי מהר בעולם... כנראה זאת מין ריצת ערפדים כזאת רק שהפעם.. אני רצתי לבד, בלי עזרה אבל לצערי גם להם הייתה את היכולת הזאת הם רדפו אחרי עד שלבסוף הגעתי למבוי סתום, נעצרתי וכך גם הם, הסתכלתי על יוליה ושמתי לב שהיא פצועה, מעולפת הרגשתי רע בשבילה, פחדתי שהיא מתה אבל היה אסור לי לחשוב מחשבות כאלה, כנראה בזמן שהבית קרס היא נפצעה... הנחתי אותה בעדינות על הריצפה והסתכלתי על הערפדים- "נו, נו, נו... נראה שהגעתן לבוי סתום.." אמר אחד, "הדבר היחיד שסתום פה זה אתם!" עניתי להם אבל תוך פחות משניה הבנתי שזה לא היה דבר נכון לעשות כי ישר הם עטו עלי והכו בי, זה היה לא אפשרי לנצח אותם... חשבתי הם היו 6 ואני רק אחת, בלי שהתכוונתי כל גופי עלה בלהבות רק שלא הרגשתי כלום, אני נלחמתי בהם עם האש ושרפתי אותם אחד אחד, כל מי ששרפתי ברח, כנראה כדי לקבל טיפול... השארתי את האחרים לסוף הם נראו חזקים... חתיכים... ולצערי הרב אויבים... נלחמתי גם בהם, לפתע נוצר על האדמה כתם של בוץ, הכתם התפצל לשלושה כתמים והכתמים יצרו גוף אנושי, חשבתי שהם ילחמו בי שגם הם יהיו נגדי אבל לא, הם התחילו להילחם באלה שרדפו אחרי, אני הפסקתי להילחם.. הייתי בהלם וחוץ מזה האנשים הסתדרו די טוב... הגדול ביותר היה בעל שיער שחור ועיניים ירוקות תכולות כאלה, הבת הייתה בערך בת גילו.. אולי יותר צעירה בשנה.. והשלישי היה הכי קטן, בערך בהפרש של 10 שנים, הוא היה בגילי, ג'ינג'י כהה עם עיניים חומות ועור בהיר אני בהיתי בו.. הוא נראה ממש טוב תמיד רציתי להתחתן עם גבר בריטי ומי יודע... אולי זה יתגשם.. אני הרגשתי רע עם עצמי שזה מה שחשבתי עליו כרגע, זה לא מה שחשוב... מה שחשוב הוא לעזור ליוליה וחוץ מזה הוא בחיים לא ירצה בי... רצתי ליוליה הרמתי אותה שוב ושמתי על כתפי ניסיתי להעיר אותה אבל לא הצלחתי! הסתובבתי לשלישיה שבו לעזור ונראה שהם ניצחו הם עמדו שם לבד ודיברו, "תעזרו לי!" צעקתי עליהם, הם מיד באו אלי וניסו להעיר אותה, הצעיר לקח אותה ממני והאחרים לקחו אותי "מה אתם עושים?!" צעקתי ובמקום לענות הם רק סתמו את פי כעבור זמן מה הגענו לחורשה הם טיפסו על העצים ושם ראיתי בית קטן אבל יפה מוסתר בצמרות העצים הם הניחו אותי ואת יוליה שם ונכנסו איתנו, "סליחה על כל זה.." אמר הגדול, "היה מסוכן מדי לדבר שם.." אמרה הבת, "אני... באמ..באמת מצטער.." אמר הצעיר ואני הסמקתי.. "מי אתם?" שאלתי "אנחנו צ'ארלי, אמה ואני יונתן.." (הוא אמר ג'ונת'ן אבל בעברית זה יונתן...) "נפגשנו במלחמה ומאז אנחנו מסצובבים יחד, שומרים אחד על השני.." אמר צ'ארלי, "בני כמה אתם?" המשכתי לחקור, "אני בן 2340, אמה בת 1560 ויונתן בן 10 וחצי..." "אני מאלה שגדלים רגיל..." הוא אמר, שמתי לב שגם הוא מסמיק, "בת כמה את?" הוא שאל בלי להסתכל עלי, "10." עניתי לו "גם אני מאלה." "ולך איך קוראים?" הוא שאל- "תולי..." עניתי לו, שמתי לב שלאף אחד מהם אין אותם בגדים כמו כשרק נפגשנו, לכולם יש בגדים כמו בסגנון של 2012 כשלרוב כאן יש בגדים עתיקים "מה קרה לבגדים שלכם?" שאלתי "אני נולדתי בשנת 1904, אבל הביאו אותי לשנת 2002 כשהייתי בן שנה, אז חייתי שם עד שנת 2006 ואז הוריי אמרו שאנחנו חוזרים לעבר והם מתו במלחמה.." הוא אמר לי- "אני הבאתי איתי מזוודה מלאה בכל הבגדים והדברים שהיו לי ואני קיבלתי מהוריי חוץ מכישרו ערפדים כישרון תפירה, אני גם לקחתי את החוטים של אמא, את הבגדים של אבא ואמא כשהם מתו ורק אז ברחתי.. אני נתתי לצ'ארלי ואמה ללבוש את זה כי זה בגדים יחודיים וככה נוכל בקלות למצוא אחד את השני כאן." "זה נכון." אמר צ'ארלי, "אני לא הייתי בחיים שלי בעתיד וגם אמה." הוא אמר, "טוב," אמרתי "אבל איך מצילים את יוליה?" שאלתי "אל תדאגי היא בחיים, היא פשוט נפצעה קשה ממשהו אבל היא תתעורר בקרוב." אבל כרגע כדאי שכולנו נלך לישון, את יוליה ואמה בחדר אחד ואני ויונתן בחדר אחר, "אמה הסתכלה עלי ועל יונתן ואז אמרה- "אולי כדאי שאני אתה ויוליה נישן יחד ותולי ויונתן ישנו יחד," אני חושבת שאמה עלתה עלי... תודה לאל! עכשיו היא תוכל לעזור לי איתו.. אני ויונתן הלכנו לחדרי השינה ואמה הלכה עם צ'ארלי שסחב על גבו את יוליה. "איך עשית את זה?" שאל יונתן- "את מה?" שאלתי "את האש? אמא שלי גם ידעה לעשות את זה, את כישרון הערפד שלי קיבלתי מאבא... אבל תמיד רציתי גם את של אמא.. הוא אמר, אני רציתי להגיד משהו מרשים אבל האמת... אין לי מושג...  

הפרק הקודם		הפרק הבא