|
"לילה טוב אמא". נתתי חיבוק אחרון לאמי, והתכרבלתי בזרועותין החסונות של אבי.אבא לקח אותי לחדר, השכיב אותי וכיבה את האור.הוא נתן לי נשירה אחרונה והלך.
השעה 3 בלילה. שמעתי צרחות מהחדר שינה של ההורים שלי ורצתי אליו יחף. ואז ראיתי את התמונה שלא אשכח כל חיי. אבא מוטל על הרצפה ליד אמא ושניהם מדממים למוות. צרחתי. שמעתי קול גרגור עמוק והתבובבתי. ראיתי זוג עיניים שחורות נוצצות והרחתי הבל פה מצחין של בשר ו- טוב,דם.
ואז בא הכאב.
###
עשר שנים אחרי זה, ישדבתי מול האש בחדר המועדון של גריפינדור. שני החברים שלי, ג'נה וצ'ארלי, ישבו לידי. היינו בשקט, כי היינו עייפים מאימון הקווידיץ' שנגמר בשתי פציעות, אישפוז וכמעט מקרה מוות. כרגיל. "בואו לארוחת ערב," אמרה ג'נה. ירדנו במדרגות כשלוגן, המקובל הראשי נתקל בי." אופס, מצתער. באמת שהתכוונתי!" הוא אמר. הקבוצה שלו צחקה והחלה להדוף אותנו במעלה המדרגות. "זה כבר יותר מדי," אמרתי. "לוק, לא! אתה יודע מה עלול לקרות!" צ'ארלי וג'נה תפסו בידי ועצרו אותי כבר באמצע שהחולצה החלה להיקרע מרוב השרירים שבלטו שכעסתי, הודות להיותי אדם זאב. נשמתי עמוק וזרקתי ללוגן מבט מלוכלך. ואז התחלתי לפלס את דרכי לחדר אוכל. נראה שבדרך הכאבתי קצת לכמה, ואולי שלחתי אותם למרפאה.
אבל זה כלום.
זה מגיע להם.
הם לא יודעים מה זה כאב.
|
0 חרמשים
(5) 2 דירגו
כותב: 
ID : 2984
