יצור לילי

30...40...50... קמתי מהרצפה מזיע כולי. זה דרך די מכאיבה להומיצא את הכעס החוצה. וזה לא מספק בצורה שאתה רוצה. כי אתה לא באמת מוציא את הכעס על מי שרצית. רק מתחת המים החמים באמבטיה של החדר, התחלתי להריגע. כל הגוף שלי עדיין כאב מהשכובות שמיכה הרבות שעשיתי. כשיצאתי צ'ארלי הזכיר לי שיש הלילה את השינוי שלי. לבשתי חולצה רפוייה שחורה ומכנסיים רחבים ופשוטים. כשיצאתי מהטירה הלכתי בדרך עיקוף למקום הרגיל. שאפתי את ריחות השדה בלילה ומרחוק ראיתי את האגם נוצץ לאור הירח. התקדמתי לעבר עץ האלון שמול האגם והתישבתי בצילו. הצצתי בשעון, 5 דקות. נשענתי אחורה ועצמתי עיינים, מתכונן נפשית ופיזית לשינויי. 2 דקות. הורדתי את החולצה ויתר הבגדים, עד נשארתי במכנסיים הקצרות והלבנות שלי. הרגשתי את הדשא תחת כפות רגלי היחפות, מתנוענע בגלל הרוח הקלה. אבל לי לא היה, קר. עוד יתרון כשאתה איש-זאב. 12 צלצולים נשמעו מהטירה. הבטתי בירח המלא והאור השתקף בעיני.
ואז, זה התחיל.



גופי כאב, כשהעצמות שלי התארכו והתעבו וגבהתי בעוד איזה מטר. עקצוץ מוכר התחיל בופי כשהשערות החלו לצמוח כמעט בכל מקום אפשרי. שירים ענקיים התווספו לאלה שכבר היו קיימים, והניבים בשיניים התארכו והתחדדו. החוטם התארך והצמחתי טפרים ארוכים. אני יכול להמשיך בתיאורים הכואבים, אבל זה כבר יזעזע אתכם. לבסוף עמדתי, זאב-אדם, באמצע מדשאות הוגוורטס, חשוף לחלוטין.
יללתי לאור הירח.

                                                                                                                                             ###
 כשאתה אדם זאב צעיר, הלב שלך שולט בך. אבל אחרי כמה שנים של תירגול, אתה יכול לשלוט ברצון, עם ההגיון. זה כמוו קרב ביו הלב ובין המח. מצד אחד, הריח של כל האנשים הגיע אלי מהטריה, אבל המנהל סיפק לי כמה חיות לצוד בכל פעם. פנתי אל היער-האסור ורצתי אל ביתי, כמפלצת.
כי זה מה שאני,
מפלצת.
ואין דרך לתקן את זה.
                                                                                                                   אבל אני עוד אנקום. 

הפרק הקודם		הפרק הבא