החיים השניים של ויולה

היי, רק רציתי להבהיר כמה דברים:)

1.ויולה נכנסת לשנה החמישית שלה. 2

.היא בת חמש עשרה.

3. ואת כל השאר?.....להמשיך לקרוא<

כמה רעש הילדים האלה עושים?! חשבה לעצמה ויולה בזמן שנדחסה בין קבוצת נערים משנה שישית בניסיון למצוא לעצמה תא פנוי.

אחד הבנים שרק,בתגובה ויולה הניפה את שערה השחור והחלק והמשיכה ללכת בחיפוש אחר תא ריק.

ויולה ראתה מרחוק תא שנראה פנוי,שהתקרבה מעט גילתה שיש שם מישהו מבוגר ולידו מזוודה עם הכתובת 'פרופסור ר.ג. לופין'.

 ויולה התקרבה עוד ושלושה ילדים שנראו בשנה השלישית שלהם,עקפו אותה ונכנסו לתא. אחת מהם הייתה בת עם שער נפוח מאוד;ויולה אף פעם לא הבינה איך בנות מרשות לעצמן להידרדר למצב הזה. בן ג'ינג'י נכנס בעקבותיה לתא ולבסוף,נער רזה וצנום עם שיער שחור פרוע נכנס והסתובב בכוונה לסגור אחריו את התא אך לא לפני שויולה הבחינה בצלקת ברק על מצחו.

'הארי פוטר?!' חשבה לעצמה, 'למה הוא מסתובב עם ילדים ברמה כזאת?הוא יכול להשיג בחרה ברמה גבוהה יותר'. לויולה לא הייתה בעיה עם ...ילדים כאלה,היא רק לא הבינה מי רוצה להסתובב איתם.

למען האמת ויולה גם הייתה 'מהסוג הזה',היא הייתה מעולה 'בהתגוננות מפני כוחות האופל' בעצם היא הייתה מעולה בכל סגנונות הלחשים,נקודה. וכן,ויולה הייתה ילדה מנודה, ולא בגלל אהבה שלה ללחשים אלה בגלל שכל פעם שניסו להתחבב עליה או לדבר איתה תמיד ברחה מהמקום או ענתה בגסות,היא לא הייתה בנויה לחברויות אפילו שרצתה כאלה...מאוד.

היא לא ידעה איך היא תסתדר בשנה החמישית שלה בהוגרווסט,הבית ספר החדש שלה.היא קיוותה לטוב.

הרכבת התחילה לנוע כשוויולה הבינה שהיא עדיין עומדת.

היא נכנסה בזריזות לתא אקראי,מתעלמת מן המבטים המופנים אליה, והתיישבה שמזוודה הקטנה שלה,נטולת החפצים כמעט,בן רגליה.

בתא היה שקט לא נעים,ויולה חשדה שהפסיקה שיחה חשובה כשנכנסה.

היא הגניבה מבט ותפסה במבטה 3 בנים שהחליפן ביניהם מבטים שובבים.

לא שובבים כיפיים,שובבים שאת רואה אותם הדבר הראשון שעולה לך בראש הוא לברוח לפני שהם יעללו לך משהו.

 ויולה השפילה את מבטה והתעסקה עם כיסי מכנסי הג'ינס שלה.

אחד הבנים כחכח בגרונו.

ויולה הרימה את מבטה במהירות והסמיקה כשראתה שהוא מביט בה.היא הסבה את מבטה והופתע לראות את אותם הפנים יושבים לידו,ויולה הרגישה איך הפה שלה נפער בהלם.

שני הבנים צחקו ועוד בן שישב לידיה של ויולה צחק גם הוא.

ויולה העיפה מבט אחד בפרצופו ונשמה בקהלה כשגילתה שהפנים שלו שונות.

"אנחנו תאומים" אמר אחד מהם והעביר יד בשערו הג'ינג'י, הבן שלידו הנהן והוסיף," אני ג'ורג', וזה פרד. והוא"-הוא הצביע על הבן שישב ליד ויולה "קוראים לו לי".

"לי קוראים ויולה" ויולה מלמלה.

"אף פעם לא ראינו אותך" אמר לי.

"אני חדשה פה,עברתי מדרומשטרנג" ענתה לו ויולה בחיוך.

ויולה לא אהבה לחייך,כנראה חייכה בגלל מראהו של לי.חתיך.

היא הופתעה כשלי החזיר לה חיוך.

"איזה שנה את עכשיו?" שאל אותה פרד, או ג'ורג'...בקיצור אחד מהשתיים.

"שנה חמישית.." ענתה.

"מגניב גם אנחנו" אמר אחד מהתאומים.

ויולה לא הבינה איך אנשים מבדילים בינהם.

הם היו פשוט אחד לאחד.

 "אני מקווה שתתמייני לגריפינדור" אמר לי.

ויולה הסמיקה.

לא היה לה מושג מה זה גריפינדור,אבל היא שתקה,היא לא רצתה שלי יחשוב שהיא סתומה הוא משהו.

כל הנסיעה עברה ברעש ובצעקות.נערים ונערות נכנסו ויצאו מהתא של ויולה,פרד ,ג'ורג' ולי; ולהפך-פרד 'ג'ורג' ולי הסתובבו בתאים של אחרים.

כמעט כל אחד שהסתובב עם השלושה האלה,צחק.היה כיף איתם.

לפתע הרכבת עצרה.

"אין סיכוי שכבר הגענו!" אמר אמד התאומים.

"אולי מעלים עוד נוסעים?" העלה לי אפשרות.

"אאאאא!" צרחה ויולה.האורות נכבו.

"אוקיי,בלי לחץ!" צרח לי בחזרה.

פתאום ארבעתם הרגישו את זה.קור.

הרגשה כאילו לעולם לא תהיה יותר שמח.כל הזיכרונות היפים,הטובים,נעלמים ומשאירים לך את הזיכרונות הרעים,זיכרונות ייאוש.

ויולה נזכרה ביום הראשון שלה בבית היתומים.איך כל הילדים צחקו עליה והתרחקו ממנה, איך שכל פעם שבאו זוג הורים כדי למצוא ילד לאימוץ,ההורים אפילו לא העיפו בה מבט.ויולה זוכרת שאחד הזוגות אמר פעם שוויולה ממש מכוערת.

איזה ילד בלונדיני חיוור נכנס בסערה לתא של ויולה,לי,פרד וג'ורג. הוא ילל כמו ילדה קטנה,כמו ילדה קטנה ומפוחדת.ויולה הרגישה הזדהות.גם היא פחדה. היא הביטה בפניהם של התאומים ובמבטו של לי.המבטים האלה שיקפו את מבטה של ויולה. לאט לאט הקור התרחק.האורות בתקרה הבהבו ולבסוף חזרו לדלוק.כאילו לא קרה הרגע כלום.

ויולה נשמה ונשפה,מנסה להסדיר את נשימתה.

 "מ-מה זה היה?" שאלה בלחישה.

"אני ל-לא יודע.." ענה לי בקול רועד.

לפתע הילד הבלונדיני חיוור הרים את ראשו מהרצפה,על פרצופו היה מבט של כלב מפוחד.מבט מעורר רחמים באופן מגעיל.הוא קם וניסה לשוות לעצמו הבעה אמיצה.מה שלא עבד כל כך.הוא התנשף,מלמל משהו לא ברור ויצא מהתא בגב גאה.

כאילו חזר עכשיו מאיזה פעולת הצלה אמיצה.

ויולה,פרד,ג'ורג' ולי החליפו ביניהם מבטים. ו

יולה עצמה את עיניה והדביקה את ראשה לזגוגית החלון הקרירה.

                                                                                                    ***

ויולה התקדמה הרחק מהאולם הגדול הומה הנערים.

בדף ההסבר שקיבלה מפרופסור סנייפ היה רשום שעליה לגשת למשרדה של פרופסור מקנוגל ולהתמיין.

ויולה הסתבכה בדרך,עד שלבסוף הגיעה למשרד שעליו היה שלט פליז קטן עם הכתובת פרופסור מקנוגל-ראש בית גריפינדור. ו

יולה,לא דפקה.פשוט פתחה את הדלת 'בטראח' אחד גדול.כ

ידוע נימוסים לא הצד החזק שלה.

"אל אלוהים! את לא יודעת מה זה לדפוק גברת צעירה?" קראה לעברה אישה חמורת פנים.

שערותיה של האישה היו הדוקות בפקעת צמודה לראשה.

''אני פרופסור מקנוגל.את בוודאי ויולה ג'ורדן.קדימה אין זמן אני צריכה לקרוא לעוד שני תלמידים ולהספיק לשלוח את מצנפת המיון לפרופסור פליטיק".

היא סימנה בראשה לויולה לשבת על שרפרף קטן שעמד במרכז החדר ונתנה לויולה הסבר קצר על הוגרווסט,ועל הבתים.

בדרומשטרנג לא היו בתים,היה בית אחד שכולם היו שייכים אליו.

היא הניחה על ראשה את מצנת המיון.

לתדהמתה של ויולה המצנפת התחילה לדבר בראשה. "

את בן אדם די יהיר,חצוף ושאפתן ויולה" אמרה המצנפת בראשה "רייבנקלו לא מתאים לך,אין לך הרבה שכל.גריפינדור...לא, גם אומץ אין לך. את לא איטית אז בואי נוריד מהפרק את הפלפאף ומה שנשאר זה סלית'רין".

את המילה האחרונה אמרה בצעקה. "יפה,יפה. אם כך תיגשי לאולם הגדול ותישבי בשולחן המיועד לבית סלית'רין.ראש הבית שלך הוא פרופסור סנייפ. טוב,אז קדימה החוצה."

 ויולה יצאה החוצה,קצת בהלם מן הנאמר ומן המהירות שהכול קרה.

 "ויולה?" קראה אחריה פרופסור מקנוגל,ויולה הסתובבה "בהצלחה!" קראה אליה הפרופסור.

ויולה הורידה את ראשה.

הצלחה לא היה אחד מהתחומים שלה.

כשנכנסה לאולם הגדול חיפשה את מבטו המצפה של לי בשולחן גריפינדור.

ויולה סימנה לו 'לא' עם השפתיים. ל

הפתעתה של ויולה לי ניראה מאוכזב.

"אז לאיפה?" סימן בידיו.

ויולה הצביעה לקצה המרוחק של האולם.השולחן של סלית'רין.

ויולה הביטה על פרצופו של לי.הפרצוף שלו ניראה מהורהר. היא העבירה את מבטה לשולחן המורים. היא ראתה איש זקן מאוד עם זקן באורך לפחות מטר. וילדו,ממש נועץ בה עיניים.ישב הפרופסור סנייפ. ויולה נאנחה,זאת הולכת להיות שנה מסובכת,חשבה לעצמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא