מה מכשפות רוצות

משהו ששכחתי לציין בפרק הקודם - כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.

שיעור מס' 1 - זה לא אתה או השרביט, זה הן

מסתבר שהקסם היחיד שלא פועל בעולם הקסם הוא קסם אישי. סמכו עלי בעניין הזה, מניסיון. אנחנו מכל מקום, תמיד באים חמושים במשפטי פתיחה מבריקים ומוצלחים שימיסו כל אחת, ותמיד, ללא יוצא מהכלל, הן מצליחות להוכיח לנו שאנחנו טועים ובגדול. איכשהו, ואני באמת לא יודע איך – עוד לא פיצחתי את זה, יש להן תשובה מבריקה לכל משפט שהוא והן לא כל כך מוקסמות כמו שהיינו רוצים, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הרע מאוד, אנחנו גם מקבלים כמה מכות בלתי מבוטלות ותשובה נחרצת למדי – בדרך כלל שלילית. אבל שלא תיקחו את זה אישית. אני בטוח, באלפי אחוזים, שזה הכול באשמתן. אנחנו באים להקסים אותן, להראות להם שהן באמת משהו מיוחד, והן באות ומנפצות לנו את האשליה בפרצוף. אז תקנו אותי אם אני טועה, אבל לא היה מזיק איזה כלל לאיך בכלל לדבר עם מכשפות, כי רק מרלין יודע מה הן רוצות שנגיד בדיוק. בוא נקווה שהוא גם יודע ממה הן מתרשמות, אחרת אנחנו בכלל בעמדת נחיתות עוד מההתחלה.

אז הנה לכם הכלל הראשון – תשכחו מקסם אישי או מהרגלים כאלו ואחרים. אל תיקחו משהו כמובן מאליו, אלא פשוט נסו להבין מול מי אתם עומדים ולהתאים את עצמכם אליהן. משפטים כמו "תגידי, אבא שלך וילה? כי אף פעם לא ראיתי יפהפייה כמוך," לא עובדים – אז תוותרו על זה מראש, חבל על המאמץ.

ואני יודע, זה מתסכל מאוד, כי לפעמים הן כל כך שונות אחת מהשנייה, שאתה אפילו לא יודע מה להגיד לאיזו אחת. ברצינות, אף מכשפה לא דומה לאחרת בדיוק כמו סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים – אתה חושב שראית וטעמת הכול, אבל תמיד מגלה איזה טעם חדש בתחתית השקית שלא נסית. טוב, אני מודה, ההשוואה הזו לא הכי מדויקת, אבל אני מניח שהבנתם את העיקרון.

עד הפעם הבאה – ס. מאלפוי

________

למחרת בבוקר לילי התעוררה לבוקר חדש, עדיין כועסת במקצת על הלילה של אתמול. היא התארגנה בזריזות, נזהרת שלא להעיר את ג'ניפר שחזרה לחדרן מאוחר מאוד בלילה. לבסוף, ירדה אל האולם הגדול לארוחת בוקר ראשונה לשנה זו. לאחר שלושה ביסים מהלחם שלה ושלוק ממיץ הדלעת, שמעה, "היי, לילי," בקול עמוק ומוכר עד כדי ייאוש. היא נשמה עמוקות, מתאמצת שלא להתרגז מעבר לרצוי, שמרה על פנים חתומות והסתובבה לאחור. "זה פוטר בשבילך, מאלפוי."

"אין בעיה, פוטר."

"באת לקבל עוד וויסקי אש לפנים?" שאלה בבוז.

"לא, באתי לקבוע את הפגישה הראשונה שלנו."

לילי נחרה בזלזול. "כאילו שאני אי פעם אצא איתך!"

הוא הסתכל עליה בשעשוע. "אני יודע שאת מתה לצאת איתי, אבל אני דיברתי על פגישת מדריכים, פוטר."

לחיה של לילי התלהטו במבוכה. "הו, כן. זה. מתי אתה רוצה להיפגש?" מלמלה, עדיין נבוכה.

הוא חייך את אותם חיוכים שהיו ממיסים כל אחת, רק שלילי לונה פוטר היא לא 'כל אחת'. חבל שהוא לא ידע את זה. "מתי שתרצי. ואם ממש תתחנני, אני מוכן לשקול לקחת אותך לדייט." הוא קרץ לה וחייך בשובבות, דבר שממש העלה לה את העצבים.

"אם תתנהג יפה, אני מוכנה לשקול לוותר על הסתירה המצלצלת שהתכוונתי לתת לך." סיננה בזעם. "תהיה היום בחדר המדריכים בשעה שבע בדיוק. ואל תאחר!" זרקה וקמה מכיסאה, יוצאת מהאולם הגדול בכעס.

סקורפיו תיאודור מאלפוי לעומת זאת, חייך והתיישב בשולחן בית סלית'רין. לאחר כמה דקות בהן הוא אוכל ומסתכל בהנאה על בנות שנה שביעית שהקיץ בהחלט לא הזיק להן, התיישב על ידו כרס סמית'. "בוקר." מלמל בעייפות.

"אפילו בוקר טוב." אמר סקורפיו בחיוך.

כריס חתך לעצמו פרוסת עוגה והסתכל על חברו הטוב בחשד. "מה המצב רוח הטוב, מאלפוי? היה לך לילה מעניין אתמול?" שאל בחיוך שובב.

סקורפיו החמיץ את פניו. "לא, אבל תשמח לדעת שאני מתקדם בעניין ההתערבות שלנו."

"תגדיר 'מתקדם'." ביקש כריס בספק.

"בוא נגיד שעד סוף השבוע אני אקבל 100 אוניות." אמר סקורפיו בחיוך.

כריס קם מכיסאו ולקח את שאריות פרוסת העוגה, בעוד סקורפיו לוגם מעט ממיץ הדלעת. "אני בספק, מאלפוי." אמר, ועם זאת הם הלכו אל עבר השיעור הראשון להיום שהיה שיקויים עם גריפינדור.

סקורפיו תיאודור מאלפוי מאז ומתמיד אהב את שיעורי שיקויים, בייחוד כאלו עם גריפינדור. הוא אומנם היה סלית'ריני גאה, אבל אין מה לעשות, הגריפנדוריות היו הכי יפות. חוץ מלילי לונה פוטר, מן הסתם. למעשה, הוא אף פעם לא דיבר איתה לפני המסיבה של אתמול, אבל הוא היה בטוח – היא כמו כולן. היא לא תוכל לסרב לו. הוא וכריס התיישבו במקומם הרגיל בכיתת השיקויים – באמצע הכיתה. בזווית עיניו ראה סקורפיו שלילי יושבת מקדימה ומסכמת במרץ את מה שפרופסור פליקר אומר בקולו הצפצפני. פלא שהיא לא בבית ריינבקלו. לא שהיה לו בעיה עם בנות מבית ריינבקלו, הן פשוט חושבות יותר מידי. האמת היא שלא הייתה לו בעיה עם אף אחת, לא משנה מאיזה בית היא. העיקר שהיא לא לילי לונה פוטר, שמשחקת אותה קשה להשגה ומקשה עליו קצת לזכות בהתערבות. אבל זה בסדר, זה רק עניין של זמן עד שהיא 'תיפול לרגליו'.

פרופסור פליקר סיים לדבר על שיקוי כזה או אחר ונתן לכיתה להכין אותו. הוא תמיד דגל במעשים מאשר בדיבורים – דבר שסקורפיו דגל בו אף הוא. סקורפיו וכריס, באופן לא מפתיע בכלל, סיימו ראשונים. "כל הכבוד, האדונים מאלפוי וסמית'. עשר נקודות לסלית'רין!" אמר הפרופסור בגאווה.

לילי החמיצה את פניה בזעם. עד סוף השיעור מאלפוי הצליח להשיג עוד 30 נקודות לבית סלית'רין כשענה על שאלות הפרופסור בשעמום ובאדישות מרגיזים. הוא היה כל כך קרוב מלחטוף ממנה 'אבדה קדברה'. למזלה, ואולי אפילו למזלו, זה היה השיעור היחיד לאותו יום בו גריפינדור וסלית'רין למדו ביחד. 

לבסוף, אחרי שעות סבל רבות מצד התלמידים התשושים שכלל לא התגעגעו לערימות של שיעורי בית, נכנסה לילי אל חדר המועדון של גריפינדור בתסכול. בעוד כחצי שעה יהיה לה ישיבת מדריכים עם סקורפיו תיאודור מאלפוי – דבר שלא ציפתה לו בכלל. למעשה, היא העדיפה לעשות כל דבר בעולם מלבד זה, אבל היא ידעה שאין לה הרבה ברירות. היא הייתה מדריכה ראשית ומרלין יודע איך, גם הוא. היא התיישבה על הספה האהובה בזעם, מבהילה כמה בני שנה ראשונה בדרך. "מה קורה, לילי?" שמעה. זו הייתה ג'ניפר שנכנסה לחדר המועדון גם היא וצנחה על הספה שלידה.

"יש לי פגישת מדריכים עם מאלפוי עוד מעט." אמרה במרירות.

ג'ניפר לא יכלה למנוע מחיוך רחב לעלות על פניה. "הוא לא כזה נורא."

"הו, הוא נורא ועוד איך! אני בכלל לא מבינה איך הוא מדריך ראשי! לא משנה מה הוא עושה תמיד הוא יזכה בהכול."

"אז זה העניין? הציונים שלו שמאיימים על שלך? נו, באמת, לילי. את תלמידה מעולה." אמרה ג'ניפר בעידוד.

"זה בכלל לא העניין. טוב, אולי חלק," הודתה לבסוף. "אבל אני עוד בכלל לא התחלתי לדבר על זה שהוא לא מתאים להיות מדריך ראשי! ג'ניפר, זה יהיה נורא. כל השנה הזו אני אהיה עסוקה בלתקן את מה שהוא הורס." גנחה בתסכול.

ג'ניפר נשמה עמוקות. זו לא הפעם הראשונה שהן מדברות על סקורפיו מאלפוי. האי חיבה העזה בהחלט של חברתה לאחרון הייתה ידועה לה מתמיד. עוד לראשונה כשגילו השתיים שסקורפיו ידריך לצידה של לילי תהתה ג'ניפר איך ואם בכלל יסתדרו. אבל היא יכלה להישבע, בינה לבין עצמה, שמתחת לכל שכבות הקוסם – המחוספס – שלא – דופק – חשבון – ומחליף – מכשפות – כמו - גרביים סקורפיו מאלפוי כנראה, בדיוק מה שלילי צריכה, גם אם היא לא רואה את זה. בתוך תוכו הוא הקוסם שידע להעריך אותה באמת, לאהוב אותה. ואחרי הכול, זה מה שלילי רוצה, לא?

"יהיה בסדר, לילי. ועכשיו, לכי לפגישת המדריכים כדי שלא תאחרי." אמרה לבסוף. לילי שגרה לעברה חיוך חמוץ, אבל נפנתה לקום מהספה וללכת אל עבר חדר המדריכים. ג'ניפר הסתכלה על גבה המתרחק עד שנעלמה לחלוטין. גם אם מאלפוי הוא באמת לא מה שהוא נראה, הוא יצטרך לקלף הרבה שכבות מעליו עד שיגיע לליבה של לילי. וג'ניפר ידעה – לילי תאמלל לו את החיים עד שיעשה את זה.

_________

רק באמצע בין הורדת הגופייה לבין נשיקה דביקה למדי קלט סקורפיו מאלפוי שהוא מאחר. הוא התרומם מעט, מתנשא מעל כריסטין – בת לשנה השישית בהוגוורטס. שערה הבלונדיני והפרוע מעט התפרש על סדיני המיטה בעלת המצעים הירוקים של סלית'רין. שפתיה היו אדומות ונפוחות מעט ולא היה קשה להבין למה, בהתחשב בעובדה ששניהם היו ללא חולצה. סקורפיו נאנח בתסכול. "אני חייב ללכת, כריסטין," אמר בעוד הוא קם מעל כריסטין ולובש את חולצתו שהייתה זרוקה על הרצפה שבחדר.

"אבל למה?" היא התנשמה. "לא טוב לך איתי?" אמרה בקול מפתה. הוא נאבק בפיתוי להוריד שוב את החולצה, להצמיד אותה אליו ולעזאזל, לשכוח מפגישת המדריכים המעצבנת הזו ולהתרכז במשהו שכרגע נראה הרבה יותר חשוב.

"תאמיני לי, כריסטין, טוב לי איתך. אבל יש לי פגישת מדריכים." נאנק.

היא הסתכלה עליו בבלבול ואפילו בכעס. "מה יש לך?!"

הוא נאנח. "פגישת מדריכים. אני יודע, גם אני לא מאמין לזה." הוא לא האמין שאחרי כמה שעות של פלרטוטים הוא יצטרך לפספס את כריסטין רק בגלל לילי לונה פוטר. כאילו שהיה אפשר בכלל להשוות.

היא זרקה את הסדין ממנה בזעם ולבשה את גופייתה במהירות. "אני לא מאמינה שבזבזתי את הזמן שלי עליך, סקורפיו! זה התירוץ שלך? פגישת מדריכים?!"

ממש רגע לפני שהלכה הצליח סקורפיו לאחוז בזרועה ולהצמיד אותה אליו. "אל תהיי כזאת, כריסטין. אני מת להיות איתך, אבל לא יכול. אחרי שהפגישה תסתיים אני ואת פה, כמו מקודם." אמר לה. הוא ידע מה הוא עושה – מה שהשתמש בו תמיד כדי להפיל בחורות. הנשק הסודי שלו – קסם אישי. זה עבד לטובתו מאז השנה השלישית בהוגוורטס ובינתיים, לא מצא אחת שתוכל להתנגד לזה. האמת היא שסקורפיו היה בספק אם יש מישהי שתוכל להתנגד לקסם האישי שלו. לא משנה כמה הן כועסות או זועמות, מילה אחת רכה ועדינה והן נמסות. הוא ידע את זה, ואיך אפשר שלא? הוא אליל הבנות.

הוא נישק את כריסטין בחוזקה והרגיש איך היא נמסה ומנשקת אותו בהתלהבות. כשהתנתקו, עזב אותה ויצא מהחדר לא לפני שהספיק לקרוץ לה בשובבות. כריסטין צנחה על המיטה כמו שלולית מאוהבת וחיכתה בציפייה שיחזור.

_________

לילי פוטר ישבה בספה שבחדר המדריכים, מחברת הכתיבה שלה מולה וחיכתה בקוצר רוח שמאלפוי יבוא. הוא איחר בעשרים דקות, שבהן קיללה אותו בכל דרך שהכירה. לבסוף הוא הגיע, בערך בדקה העשרים ושלוש, ובעוד היא רותחת מזעם הוא מחייך אליה חיוך שובה לב. זה לא עבד עליה. "איחרת, מאלפוי." סיננה בקול עצור.

"כן, הייתי באמצע משהו." אמר.

לילי רק יכלה לנחש באמצע מה הוא היה וגלגלה את עיניה בזלזול. "אנחנו צריכים להתחיל." אמרה. היא הייתה נחושה לסיים את הפגישה, אבל שלא כמו סקורפיו שרצה לחזור אל כריסטין, לילי הייתה מותשת ורצתה רק לישון. "טוב, אז הפגישה להוגסמיד.." מלמלה. היא פתחה את יומנה, בודקת מתי יהיה התאריך המושלם ליציאה הראשונה להוגסמיד, כששמה לב שסקורפיו לא איתה. הוא נעץ בה עיניים, בלי בושה. "מה אתה רוצה, מאלפוי?" היא השתדלה לשמור על נימה רגועה, כיוון שלא רצתה להתפרץ ולאבד עשתונות עוד בפגישה הראשונה שלהם כמדריכים. היא תהיה צריכה לרסן את עצמה ולהחזיק בעצמה כל השנה הזו כדי לא לעשות משהו שתתחרט עליו אחר כך.

סקורפיו תיאודור מאלפוי חייך חיוך ממיס ושובב. "אמרו לך פעם שאת יפה?" זה היה שקר, הוא לא באמת חשב שהיא יפה, בטח שלא כמו כריסטין. אבל הוא היה נחוש לסיים את ההתערבות עם כריס ולהוכיח לו, פעם אחת ולתמיד, שלילי פוטר היא בדיוק כמו כולם. גם היא תוקסם ממנו, תתאהב בו. בדיוק כמו שצריך להיות.

"אמרו לך פעם שאתה בלתי נסבל, מאלפוי?" סיננה לילי.

הוא חייך. היא משחקת אותה קשה להשגה. אבל זה בסדר, הוא התמודד עם אלף כאלו. "אז מה, פוטר, מתי תצאי איתי לדייט?"

"מה דעתך על 'אף פעם'?"

"לא מכיר."

"אז תלמד להכיר, מאלפוי! אתה מוכן כבר להגיד לי מתי אתה רוצה שתהיה היציאה הראשונה להוגסמיד ונסיים כבר עם הפגישה הארורה הזאת?!" לעזאזל. היא בכל זאת התפרצה עליו בפגישה הראשונה. אם זה ימשיך ככה סקורפיו מאלפוי לא יהיה חי עוד הרבה זמן ולה יצטרכו לפנות תא באזקבאן.

"אני יודע שאת רוצה אותי. זה לא יעבוד לך." התגרה בה.

"לא יודעת מה איתך, מאלפוי, אבל לא שמעתי תאריך."

הוא נאנח בשעמום. "שיהיה ב- 27 לחודש."

לילי מיהרה לרשום את זה ביומנה. "טוב, יופי. אנחנו מתקדמים." מלמלה.

הוא חייך חיוך ממזרי. "אנחנו יכולים להתקדם אל עבר ארון ציוד אם את רוצה."

"ואנחנו יכולים להמשיך לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות! אני לעולם לא אצא איתך, מאלפוי! אני יודעת שזה קשה לתפיסה, אבל אני בטוחה שמתישהו תקלוט." אמרה בארסיות. "ועכשיו אנחנו הולכים לקבוע משמרות על הסיורים הליליים, ואתה הולך לבצע אותם."

"כן, המפקדת." הצדיע לה בחיוך שובב.

היא הייתה על סף ייאוש או על סף עילפון, אחד מהשניים. הוא התנהג כמו ילד קטן שפשוט לא מוכן לשמוע את המילה 'לא'. "אני בימי א', ג', ה' ואתה בימי ב', ד', ו'. בימי שבת נחליף – כל שבת שנייה. מקובל עליך?"

"לא."

"אז מה אתה רוצה?!" נאנחה בתסכול.

"שתצאי איתי. את יודעת, פוטר, יש לי ביקורות טובות." אמר סקורפיו בעוד הוא מחייך את החיוך הכי ממיס שלו.

"הו, אני בטוחה." אמרה. היא קמה מהספה, שמחה שסיימו סוף, סוף את הפגישה שלהם. אבל הוא תפס אותה והצמיד אותה אליו. "לא כל כך מהר, פוטר." הוא ליטף את לחיה בעדינות, דבר שהרתיח את לילי.

"תעזוב אותי, מאלפוי." פקדה.

"לא נראה לי. את יודעת שאת באמת מאוד, מאוד יפה? את יפה יותר מקרוב." אמר בעוד הוא חופן את פניה בידו ומתקרב אליה. עיניה של לילי התרוצצו ממקום למקום, מחפשות נואשות אחר מפלט ממה שידעה שעומד לקרות בעוד כמה שניות ספורות. לבסוף השתמשה בשיטה הטובה והישנה – לתת לו ברכייה במקום בו השמש זורחת. מילימטרים ספורים משפתיה של לילי התקפל סקורפיו בכאב ושחרר את לילי. "כלבה!" סינן בזעם.

היא חייכה חיוך מרוצה. "תשמור את המשפטים המחליאים שלך למישהי שבאמת מאמינה להן, מאלפוי. שיהיה לך יום טוב." אמרה ויצאה מחדר המדריכים.

לעזאזל עם בנות, לעזאזל עם בנות ג'ינג'יות ולעזאזל עם בנות ג'ינג'יות שנקראות לילי לונה פוטר, חשב סקורפיו מאלפוי בזעם. אם מה שעשתה לו יפגע לו היום ב – 'ביצועים' עם כריסטין, היא תשלם על זה. היא הרתיחה אותו כל כך. מעולם הוא לא פגש נערה מעצבנת ועקשנית כל כך. מעולם לא פגש מישהי שלא נכנעה לו ושעליה הקסם האישי לא פעל.

הוא ידע שהוא חייב לזכות בהתערבות. פשוט חייב. למעשה הוא חשב שעד סוף השבוע הזה יזכה במאה אוניות ויוכל להמשיך לכבוש את בנות הוגוורטס, אבל כנראה שיזכה בה בעוד שבוע. שבועיים לכל היותר.

אין לו ברירה. הוא יהיה חייב להפעיל עליה את הקסם המאלפואי שלו, כזה שלא משאיר מקום לרחמים. לילי לונה פוטר תיפול לרגליו ויהי מה. היא לא תדע בכלל מאיפה זה נחת עליה. היא עוד תתחנן בפניו, הוא ידע את זה. עם המחשבה המעודדת הזו, שהוא עומד לנצח במהרה ואפילו לזכות בלילה נחשק עם כריסטין, יצא מחדר המדריכים. 

הפרק הקודם		הפרק הבא