ילדות אבודה

זה אירע בחופש הגדול של כיתה ח', מאי היתה בת 14 וחצי.

היא החזיקה בידה עלה ירוק ובהתה בו ללא הפסקה. היא לא מצמצה ולא הזיזה את מבטה מהעלה, כך היתה עושה כל יום בחופש, אבל היום היה שונה, הפעם היא לא בזבזה את זמנה, הפעם העלה נדלק, להבות ליחכו את העלה, ויצאו ממנו.

מאי שמטה את העלה אך האש לא כבתה, היא גדלה וגדלה, ללא כל חומר בערה. השריפה פרצה. מאי רצה, ולבסוף נפלה על פניה, מחכה לרגע מותה. צרחות מילאו את הבית, רעש נשמע מבחוץ, כל שכנים צעקו, חלקם הזמינו מכבי אש בודאי, אבל חדי ההבחנה מבניהם ראו שאין כמעט שום סיכוי לשרוד את השריפה.

כל הפתחים נחסמו והאש התקדמה בקצב מסחרר, תוך דקות מספר הפסיקו הצעקות מין הבית, רק דבר אחד נראה, נערה מפוחמת עולה על הגג, ולאחר מכן נופלת ממנו הישר אל האש, הסיכויים שתשרוד היו מזעריים אך נראה שהגורל היטיב עימה פנים ובדרך נס ליבה המשיך לפעום.

מאי התעוררה בבית החולים, היא היתה פצועה אנושות, ידיה הפכו מצולקות, רגליה היו חלשות מכדי לזוז. פניה לא נפגעו רבות, אבל בעיניה הירוקות עוד בערה האש ואיש לא יוכל לכבותה.

היא התיישבה במיטתה ללא כל התחשבות למצבה הקשה, "חומד, בבקשה שכבי", אמרה לה אחות אחת. מאי לא נשכבה, "איפה ההורים שלי?", היא שאלה בקול רועד, והתעלפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא