ילדות אבודה

רק בשביל ההבהרה, בפרקים הבאים אני שדלג על הרבה דברים לא נחוצים, אז תדאגו לעקוב, לפעמים בתחילת הפרק אני אגיד כמה זמן עבר או מה התאריך, בכל מקרה קריאה מהנה :)

מאי ישבה על רצפת הסמטה, מביטה בפח הזבל הגדוש שלפניה שריחף מעל ראשה כלפי פקודה.

כשחשה שנגמר לה הכוח להחזיקה הורידה אותו חזרה לקרקע. לרגע היא לא עשתה כלום, רק בהתה בסמטה המטונפת, אך לאחר מכן מלמלה דבר מה לא ברור וספר עב כרס הופיע בין ידיה, "הארי פוטר", היה כתוב על העטיפה הזהובה, היא פתחה את הספר והחלה לקרוא, שוקעת אל העולם הבדיוני-מציאותי של הקסם. כל כמה עמודים היתה מרימה את ראשה מהספר ומנסה כישוף כזה או אחר, כך היתה עושה מדי יום, עד שהשמש שקעה.

כאשר בשמים הופיעו ירח ושלושה כוכבים חזרה מאי אל בית דודיה, נזהרת לא לחשוף בפניה את מעשיה בסמטה.

"איפה היית מאי? כבר התחלנו לדאוג לך", אמרה נורית לאחייניתה, "סתם, הסתובבתי", מלמלה מאי, "עד שעה כזאת מאוחרת? תשתדלי להגיע הביתה לפני שיחשיך, מי יודע איזה אנשים מסתובבים בחוץ", אמרה נורית ורעד עבר בגופה. מאי נכנסה לבית שבשנה האחרונה שימש כביתה, ופנתה אל חדרה כאשר דודתה קראה לה לבוא לארוחה, מאי לא התנגדה אך לא הוציאה מילה במהלך הערב, נועם, נורית וג'ון, בעלה, דיברו כל הערב על כל מיני דברים שאת מאי לא עינינו, היא אכלה בשתיקה ובזמנה הפנוי הפכה את משקולת המפיות למיני עץ זית והחזירה אותה לקדמותה.

"מאי תפסיקי, זה מלכלך את המפיות", אמר ג'ון למאי, וניקה את המפיות עם שרביטו, "סליחה", מלמלה מאי ושינתה עניו אחד לגולה, "מאי...", אמרה נורית, "לא משחקים עם אוכל!", אמרה נועם בצחוק, מאי לא הראתה שום סימן שהיא מבינה את הבדיחה.

באותו זמן, במרחק קילומטרים רבים משם, הביט רמוס לופין במתרחש מתוך המפקדה של מסדר עוף החול. "מה אתה עושה?", שאל אותו אדווין, חבר חדש במסדר, שלא הבין מדוע לופין בוהה בצלחתו ולא אוכל. "אתה עוד פעם מסתכל עליה?", שאל קול חדש שהצטרף לשיחה, "כן, ארתור, יש בה משהו מיוחד", ענה לופין לארתור וויזלי. "אני חושש שאתה טועה, הנערה היא מוגלגית, אחרת היא היתה מקבלת מכתב מהוגוורטס לפני ארבע שנים", אמר ארתור בהחלטיות.

"אם היא מוגלגית, איך היא הפכה את משקולת המפיות לעץ ובחזרה? היא מכשפה!", קבע לופין. "אולי זו הילדה השנייה שעשתה את הקסם? היא מכשפה, נכון? או אולי האבא, מה שמו? ג'ורג', נדמה לי", אמר אדווין כאשר הוא נחלץ לעזרתו של ארתור. "קוראים לא ג'ון, וכדאי מאוד שתזכור את השם שלו, כי אלמלא הוא הילדה היתה עכשיו בישראל ולנו, לא היה סיכוי לעקוב אחריה", נזף בו לופין. "בכל מקרה היא מכשפה!"
"לא, היא מוגלגית!", אמר אדווין, "שניכם טועים", נשמע קול רגוע מפתח החדר, "דמבלדור, מה אתה עושה כאן?"
"אומר לכם שאתם טועים, הנערה היא לא מכשפה ולא מוגלגית", אמר דמבלדור בנועם, "היא גנבת כישרונות"
"גנבת כישרונות? אל תגיד לי שאתה מאמין בזה?!", שאל אדווין בזלזול, "דמבלדור, להיות גנב כישרונות זה מאוד נדיר, מה הסיכויים שהיא כזאת?", שאל לופין, לא מצליח להסתיר את חוסר האמונה שלו בדבר. "שניכם מטומטמים אם אתם חושבים שדמבלדור טועה", צעק סיריוס מהחדר הסמוך, "אם דמבלדור אומר שהיא גנבת כישרונות, אז היא גנבת כישרונות", טען סיריוס בלהט בזמן שנכנס אל החדר. שלושת הגברים נראו לא משוכנעים אבל לא פצו את פיהם, "תמשיך לצפות בה רמוס, תדווח לי אם קורה איתה משהו חשוב", אמר דמבלדור ויצא מין החדר כאשר סיריוס בעקבותיו, "אתה כבר יודע מה המשימה שלך, נכון?", אמר דמבלדור ואילו סיריוס הנהן. "רך כף יוצא לדרך", אמר ועשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא