חיים בספר

השעה 11 בלילה, זה יופי של תרוץ לזה שהפרק מעפן ומלא שגיאות לא?

בכול מקרא אני מכווה שתהנו.

+העירו לי על זה שהפיק לא תואם את הנסיעה ברכבת ע'''פ רולינג, לא זכרתי שגם היא כתבה על זה, אני באמת מנסה להיות נאמנה למקור אבל שחכתי, סליחה...........

בכול מקרה תהנו

ג'יימס מעולם לא ראה כמות כזו גדולה של גלידות ועוגות במקום אחד, וזה כלל את החתונה של בת דודתו של אביו שהיה בה מבחר גדול של עוגות וג'יימס בילה את השעות הערב בלטעום מכול אחת מהן עד שהמבחר ניצח אותו והוא לא היה מסוגל להכניס פרור נוסף לפיו.

אבל על השולחן הארוך של הוגוורטס מבחר הקינוחים בסיום הסעודה היה מדהים, עיניו של רמוס נפקחו בתדהמה ממש כמו עיניו של ג'יימס.

פיטר הרים ריבוע ג'לי כתום מהמגש לפניו, "זה, אכיל?"

סיריוס משך בכתפיו, "זה פודינג לא?"

ג'יימס נעץ את כפיתו בגוש הכתום הרוטט שעל צלחתו של פיטר, "זה אמור להיות טעים, בפעם האחרונה שאכלתי את זה, הפודינג פשוט היה מגניב."

"קדימה פיטר, "רמוס עודד אותו, "על החיים ועל המוות. זה לא יכול להיות כול כך מגעיל, "אמר ובחר לעצמו פרוסה גדולה של פאי אגוזים לוהט.

סיריוס משך בכתפיו בשנית, "אני הולך על בטוח אבל אתה מוזמן לנסות את זה פיטר," הוא לקח לעצמו שלושה כדורי גלידה בטעם לימון ועוד שניים של שוקולד, ג'יימס עיווה את פניו, "זה אפילו לא הולך טוב יחד סיריוס."

"מה אכפת לי לנסות?" שאל סיריוס," אני בן אדם של סיכונים."

פיטר וסיריוס נעצו את הכפיות שלהם יחד והכניסו לפה, התוצאה הייתה שפיטר מיהר להכניס את הכפית שלו לרפרפת פעם נוספת ואילו סיריוס מיהר להחליף צלחת והפעם להכניס בה רק כדורים של שוקולד.

ג'יימס התבונן על השולחן, הוא בחר לעצמו עוגת שוקולד חמה ומעליה קצפת קרירה ואוורירית, לאט ובהנאה הוא אכל את הפרוסה המתוקה," אתם קולטים שאנחנו תקועים יחד  שבע שנים מעכשיו?"

"לא מפריע לי להיות תקוע אם רמוס, אני צריך משהו להעתיק ממנו שיעורים."

"לא חכם במיוחד הא?" רמוס עקץ.

"בטח שחכם, אבל למי יש כוח באמת להכין שעורי בית?" סיריוס אמר, "אני צריך שעיר לעזאזל לא?"

"האמ-סנוב- האמ," ג'יימס פלט.

סיריוס חייך, הוא הכניס פעם נוספת את הכפית לגלידה ואסף מנה גדולה אבל בדיוק שבא לאכול אותה כול האוכל נעלם מהשולחן עולל גוש הגלידה על הכפית של סיריוס, הוא נראה מאוכזב כול כך שג'יימס פרץ בצחוק ויחד איתו גם רמוס ופיטר.

"תלמדי שנה ראשונה אלי!"

ילד גדול ומחוצ'קן בשנתו החמישית התרומם והתקרב אליהם," שנה ראשונה בואו, אני אראה לכם את הדרך אל חדר המועדון," הוא אמר.

השולחנות התרוקנו מתלמידים שעלו לחדר המועדון אחרי ארוחה משביעה במיוחד, הילד המחוצ'קן עמד לידם וחיכה, הם קמו אליו. סיריוס ופיטר הלכו סביב השולחן כדי להגיע אליהם, למזלם הם ישבו יחסית בקצה השולחן.

ארבעתם נעמדו מול המדריך בשנה החמישית וחיכו שיוביל אותם.

"השם שלי הוא מרני, אני המדריך החדש של גריפנדור, טוב קודם אני אסביר לכם איך דברים הולכים בהוגוורטס, יש מדרגות שזזות מקומה לקומה, יש גם שלבים נעלמים במדרגות שצריך להיזהר מהן, אי אפשר להיות בצריח הדרומי השלישי השנה, דמבלדור אסר עלינו..."

בשלב הזה ג'יימס הפסיק להקשיב הוא ראה שהעולם ריק חוץ משתי תלמידות הפלפאף שנראה כי היו שקועות באיזה ריב, לפתע אחת מהן קמה ברוגז ויצאה מהאולם, השנייה מהרה אחרה.

ג'יימס ראה שהם נשארו אחרונים, הדבר האחרון שהתחשק לו היה מדריך חנון שיתקע אותם כול השנה, "אולי נלך כבר?" הוא שאל בקוצר רוח מובהק.

המדריך נראה מבולבל לרגע, "אתה לא רוצה לשמוע על סוגי החיות שבגללם אסור להיכנס ליער האסור?"

סיריוס גירד את פנים זרועו בשעמום, "לא באמת, אני בעיקר רוצה לדעת איפה אני אמור לישון."

"אה," מרני נראה חסר בטחון כשהם התנגדו לו שג'יימס כמעט וריחם אליו, " לא ידעתי שככה אתם מרגישים, למה לא אמרתם? טוב נו...בואו נלך." הוא הסתובב והתחיל ללכת בשתיקה, הארבעה הלכו אחריו, ג'יימס ראה שרמוס מוציא פיסת קלף ריקה מכיסו ועט נובע ומתחיל לרשום משהו בזמן ההליכה.

"מה אתה עושה רמוס?" ג'יימס שאל אותו בבלבול, הוא לא הבין למה הוא מתחיל לכתוב באמצע ההליכה.

רמוס הרים את מבטו לג'יימס לשנייה ואז אחזיר אותו אל הדף, "אני רושם את הדרך, שאני לא אשכח."

"זה חכם רמוס, אני יכול להעתיק את זה ממך?" שאל פיטר.

רמוס הנהן לפיטר והם הגיעו לגרם מדרגות ארוך, "תדלגו מעל המדרגה הזו, הוא מדרגה נעלמת," אמר מרני, סיריוס דילג מעל שתיים רק בשביל השוויץ, רמוס פסע מעליה וגם ג'יימס אבל פיטר לא הבין איזה מדרגה, הוא דילג אחת מתחתיה בקפיצה ומה שקרה שהוא תקע את שתי רגליו במדרגה הנעלמת ונפל על ישבנו, "אאוץ."

ג'יימס, רמוס, סיריוס ומרני הסתובבו אליו.

"נו באמת פיטר, תיזהר, איך נתקעת שם בכלל?" שאל מרני בחשש.

"למה אף אחד לא אמר לי שיש שתי מדרגות נעלמות?" פיטר שפשף את ישבנו הכואב.

"כי אין, יש רק את זאת שנתקעת בה,"  רמוס הסביר לו ביובש.

"אה."

לקח להם חמש דקות שלמות להוציא את שתי רגליו של פיטר מתוך המדרגות. חדר המועדון היה כמעט ריק מתלמידים כשהם הגיעו אליו, שעה שלמה אחרי שהארוחה הסתיימה.

אחרי שמרני הראה להם איפה הם הולכים לישון בשנה הקרובה הוא הסתלק במהירות למגורי שנה חמישית והשאיר את הרביעייה לבדם.

"קרב כריות?" סיריוס הציע בתמימות מזויפת.

"בואו נלך על זה," ג'יימס הסכים.

שעתיים אחר כך היה החדר מכוסה בנוצות לבנות והתמלא בנחירות שקטות של ארבע נערים קטנים ונרגשים שממחר יתחילו את שנתם הראשונה בבית הספר לכישוף ולקוסמות.

הפרק הקודם		הפרק הבא