מפגשים מקריים

"וואו! איזה יפה!" אמר פיניק בהתפעלות. "תמיד ידעתי שאתה חתיך, אבל לא זכרתי כמה." פיניק התקרב לבבואתו המשתקפת מהמראה במסדרון הטירה. "לא רואים דברים כאלה כל יום. זה פשוט יופי שמיימי. מלאכי ביותר."

דראקו, שעבר במסדרון, נעצר והביט בפיניק בהשתאות, אבל פיניק המשיך בשלו.

"אפילו פגם אחד לא קיים. פשוט שלמות."

דראקו לא הצליח לעצור בעצמו. "אתה? שלמות? על מי אתה עובד?"

"סליחה?!" נדהם פיניק.

"אמרתי שאתה אפילו לא נאה". ענה דראקו. "ובטח שלא מתקרב לחתיך".

"ברור שאני יפה!" מחה פיניק.

 "באיזה עולם?" השיב דראקו.

"בעולם הזה, ובכל עולם שיש." ענה פיניק. "אני מתערב שעוד לא פגשת מישהו יפה כמוני."

"למען האמת... כן פגשתי." אמר דראקו וזקף את חזהו. "אני, למשל, יפה יותר ממך."

"אתה?" פיניק השתנק. הוא צחק בקול רם.

דראקו כיווץ גבות בכעס. "כן, אני."

"מי אתה בכלל?" פטר אותו פיניק.

"הוא דראקו לוציוס מאלפוי. אבל בוודאי שמעת עליי..." אמר דראקו בארשת של חשיבות עצמית."

"אמ... לא..." הודה פיניק. "הייתי אמור?"

"חצוף." כעס מאלפוי. "אני בן למשפחה טהורת דם! לאבי יש קשרים במשרד הקסמים! אני-" הוא היה ממשיך לדבר אלמלא היה פיניק מפהק בקולניות. "מי אתה חושב שאתה?"

"חשבתי שלעולם לא תשאל." ענה פיניק בחיוך זחוח. "אני פיניק אודייר, אחד ממנצחי העבר במשחקי הרעב. זכיתי כבר בגיל 14 וזה בהחלט-" הוא היה ממשיך לדבר אילמלא פיהוקו הקולני של דראקו. "אתה יודע מה? לא אכפת לי מי אתה ואני לא צריך להסביר לך מי אני. שנינו יודעים שאני יפה יותר."

"היית מת." סינן דראקו. "אני נאה ממך ואין בכך כל ספק."

"תן לי דבר אחד שיותר יפה בך מאשר בי." איתגר פיניק. "נראה אותך, דריקי."

"דראקו!" תיקן דראקו בזעף.

"לבריאות." ענה פיניק בחיוך מתגרה.

"בתור התחלה, השיער שלי." ענה דראקו. "צבע כל כך בהיר באופן טבעי. זה נדיר, מיוחד."

"חריג." הוסיף פיניק. "אתה נראה כמו הפרחות שמחמצנות. מנגד, השיער שלי- כל כך רך ומשיי. פשוט מדהים."

"הוא נראה כמו קש."

"כנראה אתה עיוור. בכל מקרה, הפסדת." אמר פיניק.

"לא סיימתי." ענה דראקו. "העור שלי- לבן ובהיר. ללא כל פגם."

"אתה נראה כמו ערפד." השיב פיניק. "אבל העור שלי נראה כמו עור של אל."

"של פיל, אולי." ענה דראקו בהתנשאות. "האוזניים שלי יפות. עדינות. צמודות לראש."

"הן באמת יפות." הודה פיניק. "אני בטוח שעוד תגדל לתוכן." הוסיף.

"אתה רומז שהראש שלי קטן?" כעס דראקו.

"לא." הרגיע פיניק. "אני אומר שהאוזניים שלך גדולות."

"לך יש אוזניים קטנות." החמיא דראקו. "אבל אולי זה נראה כך בגלל קרבתן לראש הנפוח שלך."

"אתה מתחמק מהנושא." אמר פיניק.

"האף שלי!" קרא דראקו. "האף שלי יפה!"

"ארוך מידי..." ענה פיניק. "והנחיריים שלך גדולים. חיטטת באף כשהיית ילד?"

"לא!" מחה דראקו. "אני בן למשפחת מאלפוי! אנחנו לא מחטטים באף. הגבות שלי יפות."

"הן נראות כאילו אתה מסדר אותן." אמר פיניק. "בחורה!"

"אני לא בחורה. אני גבר!" צפצף דראקו. "גבר די שרירי..."

"לא כמוני." ענה פיניק בחיוך צנוע.

"מה עם הצוואר שלי?" אמר דראקו. "והשיניים הלבנות והישרות שלי?"

"הצוואר שלך דורש חבל, והשיניים... יש לך סתימה בשן הבינה, סתימה לבנה."

"איך ראית?"

"אני רגיל לראות שלמות, ואצלך אין את זה, אז זה צורם לי בעין..."

"הקנאה מדברת מגרונך, לכן אסלח לך הפעם." אמר דראקו.

"תודה רבה, הוד מעלתך." גיחך פיניק. פניו של דראקו הביעו שביעות רצון.

"יש לי פופיק יפה. הוא בפנים." אמר דראקו.

"אתה רציני?" צחק פיניק. "אתה באמת חושב שתנצח אותי בעזרת פופיק!?"

"יש לי אצבעות יפות. ארוכות וכל זה." נזכר דראקו.

"ידיים של נקבה. לא מסוקסות כמו שלי..." ענה פיניק.

"יש לי רגליים יפות." אמר דראקו. "כף רגל קטנה ועדינה."

"סינדרלה..." צחק פיניק.

"טוב, נמאס לי!" אמר דראקו. "אתה רחוק מלהיות מושלם!"

"כן? אין בי פגמים בכלל!" התרברב פיניק.

"רוצה להתערב- תמצא דבר אחד יפה אצלך וניצחת." הציע דראקו.

"קלי קלות." השתחצן פיניק. "במה להתחיל?"

"קשה ךף למצוא? צריך עזרה?" שאל דראקו בשחצנות.

"ממך? בענייני יופי?" החזיר פיניק. "לא ידעתי שיש לך הומור..."

"פשוט תתחיל." אמר דראקו. "או שתכנע."

"יש לי עיניים יפות." אמר פיניק. "צבע יפה..."

"כשהן עצומות אולי..." ענה דראקו.

"יש לי עקב יפה. מוצק..." ענה פיניק.

"גם לאכילס היה..."

"יש לי שוקיים יפות." ענה פיניק. "שוות."

"ממש..." גיחך דראקו. "ואני לא לומד כשפומטיקה..."

"ברור שלא." הסכים פיניק. "זה לאנשים עם איי קיו."

"אם פעם תחליט להתאבד, תקפוץ מהאגו שלך לאיי קיו שלך". החזיר דראקו.

"נפילה קטנה." פטר אותו פיניק. "אם אני ארצה להתאבד ולהרוס כזו שלמות... אני מניח שאני אקפוץ מהאיי קיו שלי לאיי קיו שלך..." תיקן אותו פיניק.

"התחרות." הזכיר לו מאלפוי בקור.

"יש לי חזה מפותח." אמר פיניק ועשה שרירים.

"ממש אישה למופת..." לגלגל דראקו.

"למה? אתה נמשך אליי?" שאל פיניק.

"גם לא תמורת מיליון אוניות ואלף גוזים." סיכם דראקו.

"יש לי מפרקים יפים." אמר פיניק.

"ושגרון?" דראקו גיחך. "מה מפרקים קשורים לנושא?"

"אמרנו איברים בגוף." הזכיר לו פיניק. "יש לי לשון מדהימה. תשאל את כל מי שמכירה אותי."

"אני אוותר." אמר דראקו בגועל.

"ההפסד כולו שלך..." קרץ פיניק. "יש לי כתפיים מרובעות."

"כמוך?" שאל דראקו.

"מצחיק מאוד." אמר פיניק בצינה. "יש לי גב יפה. ועצמות מלאות בסידן. ולי, בניגוד אליך יש מוח, ולב. ויש לי גם טחו-"

"בלי איבריים פנימיים." קטע אותו דראקו.

"אבל עדיין לא הזכרתי את המעי הגס!" מחה פיניק.

"אני בטוח שהוא גס." הסכים דראקו. "לפחות כמוך."

"יש לי חיוך מלאכי." אמר פיניק והדגים

"מלאך מוות." הסכים דראקו ונרתע מעט.

"יש לי קול. יפה." נזכר פיניק.

"איברים!" התעצבן דראקו. "אתה יודע מה זה איבר?"

"כן, פשוט נזכרתי בקול שלי ובכמה שהוא יפה. ככה זה כשיש הרבה מעלות. כשתגדל תבין." אמר פיניק והעיף מבט בדראקו. "בעצם... אתה אולי לא תבין." אמר במחשבה שנייה.

"איברים." אמר דראקו בקוצר רוח.

"אה! יש לי!" קפץ פיניק. "יש לי ישבן ממש יפה! הוא מאוד-"

"עצור!" דראקו קפץ. "בבקשה ממך! תתנהג בהתאם."

"אני מביך אותך?" שאל פיניק בחיוך והזיז את אחת הגבות.

"איברים..." הזכיר לו דראקו.

"כל האיברים בגוף שלי יפים, וגם השילוב ביניהם."

"יש לך בעיות בכושר השיפוט."

"גם לך!"

"אז איך אני אנצח בתחרות אם אתה לא מוכן להודות בתבוסה!" התייאש דראקו.

"יש לי רעיון איך נסיים את התחרות. בניצחון שלי, כמובן." אמר פיניק. "אולי נשאל את הבנות הראשונות שנראה עם מי מכל הבנים בעולם הן היו רוצות לצאת. זה בטוח יהיה אני."

"בחלומות." אמר דראקו. "אני מוכן."

הם התחילו ללכת במסדרון ובמהרה נתקלו באנני ולונה, שהסתובבו יחד כמעט תמיד.

"עם מי מכל הגברים בעולם הייתן רוצות לצאת?" שאל פיניק, ועמד בתנוחת דוגמן.

"כן, עם מי?" דחף אותו דראקו, ונעמד בתנוחה דומה.

לונה ואנני החליפו מבטים. "עם נויל." ענתה לונה. "או עם פוליריוס אורמאנוס, מגלה החדפנים כחולי הרגל."

דראקו ופיניק החליפו מבטים.

פיניק נאנח. "אתה בהחלט נאה, דראקו."

דראקו הניד בראשו. "גם אתה נראה די טוב."

'אבל אני יותר!' חשבו שניהם, והלכו לדרכם, משאירים מאחור את לונה ואנני.

הפרק הקודם