אחרי לילה של שיכרות

תודה רבה על כול התגובות על הפרק הקודם :) אני ישמח לתגובות גם הפעם.

למחרת בבוקר הרמיוני קמה עם כאב ראש נוראי וחור בזיכרון לגבי מה שקרה לילה קודם. הדבר האחרון שהיא זכרה היה שהיא ביקשה מדובי את הוויסקי אש ושהתחילה לשתות ממנו.
הרמיוני נאנחה. היא קמה, צחצחה שיניים, התקלחה והתארגנה לקראת היום שיבוא עלייה. 'מזל שהיום יום שבת', חשבה בהקלה מסוימת. היא סיימה להתארגן וירדה לחדר המועדון עם גלימת ההיעלמות כדי לחכות להארי ורון.
אחרי זמן מה הם ירדו. הרמיוני החזירה להארי את הגלימה "שוב תודה עליה," אמרה.
"אין בעד מה." אמר, "אגב למה את נראית כול כך מוזר?" אמר הארי במבט תוהה.  
"לא יודעת, איך מוזר?" השיבה.
"את נראית עייפה וכאילו את ממש סובלת מהרעש," אמר רון, שגם הוא שם לב לאיך שהרמיוני נראית ומתנהגת.
"לא יודעת למה, כלום לא קרה. יכול להיות שאתם סתם מדמיינים," השיבה. היא החליטה לא לספר להם על החלטתה להשתכר בלילה הקודם. במבט לאחור זה נראה לה שטותי, ואין שום טעם לספר להם. הארי ורון משכו בכתפיהם והחליטו לא להדבק לנושא.
הם ירדו לארוחת הבוקר. הרעש הגדול שהיה באולם הפריע להרמיוני מאוד וגרם לכאב ראשה להתגבר.                                                                                                                                           

'אז ככה זה הנגאובר,' חשבה לעצמה בזמן שהעמיסה אוכל לצלחתה. היא חשבה שאולי קפה יעזור לכאב ראש ומילאה לעצמה כוס קפה.
כשהרימה את מבטה פגשה במבטו של מאלפוי שישב בשולחן סלית'רין. 'למה הוא מסתכל עליי?' חשבה. במשך שאר הארוחה שמה לב שהוא לא מפסיק להסתכל עלייה, הוא פשוט בהה בה.

                                                ********

בניגוד להרמיוני, דראקו לא שתה כול כך הרבה כדי לשכוח הכול, וזכר את כל מה שקרה אתמול בלילה. בבוקר הוא התעורר עם כאב ראש קטן, אבל הוא בקושי הרגיש אותו  אחרי כל הפעמים שכבר שתה. לפתע הוא ניזכר בכל מה שקרה בלילה הקודם. הוא זכר את השיחה שלו עם הרמיוני, וזכר שסיפר לה למה הוא בא לשתות. הוא זכר גם את הנשיקה.
הנשיקה,' הוא חשב לעצמו. 'היא הייתה טובה מאוד.'
ואז הוא הבין מה הוא חשב הרגע. 'אני הרגע חשבתי שנשיקה עם גריינג'ר הייתה טובה? מה לעזאזל? למה בכלל נישקתי אותה?' חשב.
ואז ענה לעצמו, 'היי רגע, זו בכלל היא שנישקה אותי, ואם אני המשכתי זה רק בגלל שהייתי שיכור ולא הבנתי עם מי אני מתנשק!' שכנע את עצמו בכעס.
אחרי שהתארגן ירד דראקו לארוחת הבוקר יחד עם קראב, גויל, פנסי, ובלייז. הם התיישבו באמצע שולחן סלית'רין והתחילו לאכול ולדבר על שיעורים, עד שפתאום דראקו ראה את פוטר וויזלי וגריינג'ר נכנסים לאולם הגדול.
מבטו התעכב על גריינג'ר. הוא לא הצליח לנתק את מבטו ממנה, עד שקלט מה הוא עושה והפסיק לבהות בה. אבל הוא לא יכול היה להמשיך לא להסתכל. הוא היה חייב, וככה הוא מצא את עצמו בוהה בהרמיוני גריינג'ר במשך כל ארוחת הבוקר.
אחרי שהוא וחבריו יצאו מהאולם והלכו לכיוון חדר המועדון של סלית'רין. הם יישבו שם, בעוד דראקו תוהה לעצמו למה הוא לא הצליח להפסיק לבהות בגריינג'ר במשך כל הארוחה.
למזלו אף אחד מחבריו לא שם לב לזה. הם היו יותר מידי שקועים בלימודים. כן, כן, גם סלית'רינים משקיעים. טוב לפחות דראקו, פנסי ובלייז השקיעו. קראב וגויל ניסו, אבל לא צלחו בניסיונם, והלכו לשחק שח קוסמים שאותו אהבו רק בגלל ניפוץ החיילים.
דראקו היה נחוש בדעתו להפסיק לחשוב על גריינג'ר. אחרי שהתברר לו שבילה במחשבות עליה כל היום כששכב במיטתו וניסה להירדם.
דראקו שכב במיטתו, כשלפתע הבחין שיד מלטפת לו את החזה. 'זאת בטח פנסי,' חשב. 'היא לא יכולה להפסיק לגעת בי.'
הוא פקח את עניו, ואז ראה לתדהמתו שלידו שוכבת לא פנסי, אלא לא אחרת מאשר הרמיוני גריינג'ר.
צרחה קטנה יצאה משפתיו של דראקו. הרמיוני שמה אצבע רכה על שפתותיו ולחשה "ששש..." דראקו היה המום לגמרי, ולא היה מסוגל להזיז אפילו שריר.
הרמיוני צחקקה קלות ואז הסתערה על שפתיו של דראקו. לשונה הייתה בתוך פיו, חוקרת את החלל, בזמן שידיה עברו על חזהו בליטוף עדין.
זה היה כול כך טוב שדראקו לא הצליח להתאפק ואנחה קטנה יצאה מבין שפתיו. הוא הרגיש איך שפתיה של הרמיוני מתעקלות לחיוך כאשר שמעה את גניחתו, ואז היא התנתקה ממנו.
היא הורידה לו את החולצה ונישקה לו את החזה, ואז את הבטן, עד שהגיעה למכנסיו. היא הרימה אליו מבט מחייך והתחילה להוריד את...
"אהאהאהאה..." דראקו צעק בזמן שהתעורר. למזלו חבריו לחדר ישנים חזק ואף אחד לא התעורר. הוא התיישב במיטתו והתנשם בכבדות.
'למה לעזאזל יש לי חלומות כאלה על פאקינג גריינג'ר הבוצדמית??' חשב בכעס, 'יכול להיות שאני מפתח כלפיה רגשות... לא, לא אין מצב! הרגשות שיש לי הם שנאה אליה ואל החברים שלה פוטר ו-וויזלי, וזה לא הולך להשתנות!' הוא החליט וחזר לישון.
אבל ככול שהזמן עבר דראקו הבין שאין ביכולתו לשכוח ממנה, ושרגשותיו כלפיה רק מתגברים ומתגברים. הוא הבין שהוא מסתכל עליה יותר ויותר, ושכבר הוא יודע איזו תסרוקת שהיא עושה הוא הכי אוהב, ואיזו גלימה הכי יפה עליה.
בהתחלה הוא היה לגמרי מתוסכל לגבי זה, אבל אחרי בערך חודש הוא קיבל את רגשותיו והחליט לפעול. 'אף אחת לא מסרבת למאלפוי,' חשב. 'גם אם עכשיו היא חושבת שהיא שונאת אותי, היא עוד לא יודעת שזה לא המצב בכלל!'

                                              ********

בשביל הרמיוני לא היה כזה סיפור בכלל. היא כבר שכחה שהיא השתכרה, ולא ממש עניין אותה לגלות מה היא שכחה בזמן שהייתה שיכורה. הדברים היו כרגיל, היא למדה ובילתה את זמנה עם הארי רון וג'יני.
יום אחד אחרי שיעור שיקויים עם סלית'רין היא התעכבה בסידור הקדרה והמצרכים לשיקויים, ובגלל שידעה שרון והארי לא יכולים לסבול להיות בכיתה הזאת היא אמרה להם, "תמשיכו בלעדיי, אני תכף אבוא".
הם הודו לה והסתלקו במהירות. היא נשארה אחרונה בכיתה. לאחר שסיימה לסדר היא התכוונה לצאת החוצה, אך מאלפוי נעמד מולה וחסם את דרכה.
מה אתה רוצה מאלפוי?" שאלה בכעס.
הוא התעלם משאלתה, "איך היה בשבילך השיעור? מעניין?" הוא שאל ונשמע מלא לעג, למרות רצונו להישמע מתעניין.
'למה הוא שואל את זה?' תהתה הרמיוני בליבה וענתה לו, "מה זה עניינך מאלפוי?"
הוא התקרב אליה ושם את ידו על לחייה. "תוריד. את. היד. המטונפת. שלך. מהפנים שלי!!" היא אמרה בכעס שהלך והתגבר.
הוא גיחך ואמר, "תכריחי אותי."
"בסדר, אם כך," אמרה "פטריפיקוס טוטאלוס!" קיללה אותו והוא נפל מולה בהבעת פנים מופתעת. היא בעטה לו במפשעה. היא התקרבה לפניו ואמרה, "אל תתעסק איתי מאלפוי!" והלכה.
הרמיוני לא הבינה מה פתאום מאלפוי נטפל אליה ככה. אומנם הוא תמיד נטפל להארי, רון ואליה, אבל הוא אף פעם לא התקרב אליה ככה ושם את ידו על לחייה.

זה היה ממש מוזר,' חשבה. 'מעניין מה הוא רצה להשיג בכך שעשה את זה...''

הפרק הקודם		הפרק הבא