אחרי לילה של שיכרות

בארוחת הצהריים הרמיוני ראתה שמאלפוי לא מפסיק להסתכל עליה במבט ביקורתי. היא נהייתה  מעוצבנת שוב, ולא הצליחה להתרכז במה שרון והארי דיברו עליו.
"הרמיוני, את בסדר?" שאל אותה הארי.
"את איתנו?" שאל רון.
"מה? כן," היא ענתה.
"קרה משהו?" שאל הארי.
"מאלפוי המעצבן הזה לא מפסיק להסתכל עליי!!" התלוננה. "וגם משהו מאוד מוזר קרה היום אחרי שיעור שיקויים. מאלפוי חסם אותי בדרכי החוצה, וזה עוד לא החלק המוזר. ואז הוא שאל אותי אם נהניתי בשיעור."
"מה?" קטע אותה רון, "למה הוא עשה את זה?"
"אני לא יודעת." אמרה הרמיוני ואז המשיכה, "אמרתי לו שזה לא עניינו, ואז הוא שם את ידו על הלחי שלי. ממש התעצבנתי עליו ואמרתי לו להוריד את היד המטונפת שלו מהפנים שלי. הוא אמר לי תכריחי אותי, אז שיתקתי אותו, בעטתי לו בביצים ואמרתי לו לא להתעסק איתי."
הארי ורון התפקעו מצחוק. "וואו, איזה יופי הרמיוני, את טיפלת בו ממש טוב, ואת עוד אומרת לנו להתעלם כל הזמן," אמר רון.
"כן. זה היה טוב, אבל למה הוא בכלל נגע לך בלחי?" שאל הארי בחשד.
"אני לא יודעת, אבל אני עומדת לברר!" היא אמרה כשראתה את מאלפוי יוצא מהאולם לבד ומיהרה אחריו.
היא תפסה בידו ועצרה אותו. היא הייתה ממש עצבנית וממש כעסה עליו. היא הצמידה אותו לקיר ושאלה, "למה בהית בי עכשיו בארוחה ככה? למה שאלת אותי על השיעור ואז נגעת לי בלחי? מה אתה זומם מאלפוי?"
הוא ענה לה בקול בלי קרירות ובלי לעג. הוא נראה, לשם שינוי, פגיע. היה לו מבט חם. הרמיוני לא הבינה את זה, והבעתה השתנתה להפתעה.
"טוב, מאז מה שקרה במטבח לפני חודש..." הוא התחיל בחשש שהיה מוזר מכל הבחינות, ואז המשיך במהירות, "אני לא הפסקתי לחשוב עלייך ואני חושב שאני..."

"רגע אחד," היא קטעה אותו, "על מה אתה מדבר? מה קרה במטבח?"
הוא נראה פגוע פתאום והתחיל לגמגם (תודו שאף פעם לא דמיינתם את מאלפוי במצב כזה). "את... את לא זוכרת מה קרה במטבח?" שאל בשקט.
"לא, מה קרה במטבח?" שאלה.
מאלפוי השתחרר מהרמיוני במהירות, והתחיל למהר לכיוון המרתפים.
"רגע!" צעקה אחריו, אבל הוא כבר היה רחוק וגם אם שמע, התעלם.
"מה..?" אמרה בשקט הרמיוני. היא הייתה ממש מבולבלת מכל העניין.
היא לא זזה מהמקום, ופתאום, בבת אחת היא נזכרה בכל מה שקרה במטבח. היא נזכרה על מה היא דיברה עם מאלפוי, וגם בנשיקה.
הארי ורון יצאו מהאולם וראו אותה, "מה קרה הרמיוני? שאלת אותו?" שאל אותה הארי.
"מה? לא, לא הצלחתי לתפוס אותו," היא אמרה בשקט. היא החליטה לשמור על המידע הזה לעצמה בינתיים, עד שתבין על מאלפוי דיבר.
בלילה, אחרי שכולם פרשו לישון, הרמיוני שכבה במיטתה וחשבה על מה שקרה לה עם מאלפוי.
'מעניין מה הוא עמד לומר לפני שקטעתי אותו, אולי הוא עמד לומר שהוא... מאוהב בי..? לא! לא יכול להיות! מאלפוי מאוהב בי? איך זה קרה? מה, רק בגלל הנשיקה שהייתה במטבח? אבל מה הוא לא מבין שהייתי שיכורה? שזה היה סתם?? מה לעזאזל קורה פה??' היא חשבה בייאוש.
ואז מחשבה נוספת קפצה לראשה, 'נניח שהוא עמד לומר שהוא מאוהב בי, האם אני מרגישה משהו כלפיו? לא נראה לי, אתמול ממש שנאתי אותו, שנאתי אותו במשך שש שנים. אבל האם עכשיו אני עדיין שונאת אותו? כן, קצת. השנאה לא נעלמה ככה סתם אבל את רובה תפס הבלבול לגבי הווידוי שלו, או לפחות מה שאני חושבת שהווידוי היה...'
מחשבות אלו מילאו את ראשה של הרמיוני במשך שבוע שבמהלכו היא ניסתה לתפוס את מאלפוי לשיחה, אבל נראה היה שהוא התחמק ממנה.
והוא באמת התחמק. אחרי ההשפלה באולם הגדול, דראקו נשבע להפסיק את רגשותיו מיד. 'אני לא אתן לה את הסיפוק בלהשפיל אותי שוב!' החליט. 'אני לא אדבר איתה יותר לעולם. אבל היא כנראה תרצה לדעת מה התכוונתי לומר.. אז אני אתחמק ממנה!'
אבל אחרי שבוע שהוא הצליח בזה, הוא התרשל קצת ובזמן שהוא למד בספרייה הרמיוני ראתה אותו.
היא התקרבה אליו בשקט. היא ישבה בכיסא לידו, וחיכתה שהוא יתייחס אליה. הוא הרים את מבטו מהספר, התבונן בה לשנייה, וכבר התחיל לקום. אבל הרמיוני עצרה אותו. "חכה רגע," אמרה. "בבקשה תשב,"
הוא התיישב, אך לא נראה מרוצה מזה בכלל. "אתה יודע למה אני פה? מה אני רוצה לשאול אותך?" שאלה.
"את רוצה לדעת מה התכוונתי לומר," ענה לה
"נכון." היא אמרה.
הם ישבו בשתיקה לרגע. פתאום מאלפוי התפרץ. "אני לא עומד להגיד לך!" צעק.
"אני חושבת שהתכוונת להגיד שאתה מאוהב בי... זה נכון?" הרמיוני המשיכה בכול זאת, בחשש.
פתאום הוא נראה עייף, כאילו הוא נלחם כול הזמן הזה, ועכשיו הוא נכנע. "כן," הוא אמר, "זה מה שהתכוונתי לומר לך, אבל עכשיו זה לא משנה, את לא מרגישה כמוני, ואני מנסה להפסיק את הרגשות האלה!"
"איך אתה יודע שאני לא?" שאלה בהתרסה.
"את כן?" שאל מופתע.
"אומנם אני שונאת את מאלפוי היהיר והלועג. אבל אני אוהבת את הצורה בה אתה מתנהג עכשיו, ואהבתי איך שאמרת לי בפעם הראשונה שאתה חושב עליי. אתה היית ממש נחמד אז, ואני חושבת שאני מחבבת אותך, אבל רק כאשר אתה מתנהג נחמד!" אמרה ויצאה מהספרייה, מופתעת ממה שאמרה. היא לה התכוונה להגיד לו את זה.
מאלפוי יצא אחריה במהירות ותפס אותה. הוא נעמד מולה ואז בלי לחשוב הם נצמדו לנשיקה.
הנשיקה התחילה עדינה, אבל ככל שהמשיכה ככה היא העמיקה יותר ויותר, עד שלבסוף הם התנתקו אחד מהשני מתנשפים. הרמיוני בהתה בו, ואז התחילה לרוץ. היא רצה עד לחדר המועדון, עלתה למגורי הבנות, הלכה לחדרה, ואז התמוטטה על מיטתה.
'למה נישקתי אותו??' חשבה בכעס. 'הרי אני לא באמת מחבבת אותו! למה בכלל אמרתי לו את זה?? אני בהחלט מעדיפה את ההתנהגות הזו שלו לעומת הקודמת, אבל אני לא מחבבת אותו בצורה כזאת!'
מאז הנשיקה התהפכו היוצרות. הרמיוני היא זאת שניסתה להתחמק ממאלפוי, דבר שהצליחה לעשות, אך רק לזמן קצר.
אחרי שלושה ימים שבהם מאלפוי ניסה למצוא הזדמנויות לדבר עם הרמיוני, אך לא הצליח, הוא סוף סוף ראה אותה לבד, יושבת ולומדת ליד האגם מתחת לעץ.
במשך הימים האלה הוא לא שם לב להערתה של הרמיוני בנוגע להתנהגותו. הוא זכר רק את הנשיקה, ככה שהוא לא שינה את התנהגותו ויחסו כלפי אנשים כלל וכלל.
הוא התקרב אליה והתיישב לידיה. ברגע שהרמיוני ראתה אותו היא ידעה שאי אפשר לברוח יותר, ושהיא חייבת להגיד לו שהיא לא אוהבת אותו.
מאלפוי נשען קדימה כדי לנשק את הרמיוני, אך היא התחמקה ממנו. "מה את לא רוצה נשיקה ממני? חשבתי שאמרת שאת מחבבת אותי?" שאל בכעס.
"טוב אתה כנראה לא שמעת מה אמרתי!" ענתה לו. "אמרתי שאני מחבבת את הצד הנחמד שבך, ואתה לא השתנת בכלל! אתה נשארת יהיר לועג ורשע, בדיוק הצד שאני לא מחבבת בך!"
"אז מה זה אומר?" שאל בכעס.
"זה אומר שאנחנו לא ביחד! ושאני לא מוכנה להיות עם מישהו שמתנהג בצורה שאתה מתנהג בה!" אמרה במהירות, כעסה מתגבר עם כל משפט.
היא קמה והלכה ממנו במהירות.

'טוב, לא אכפת לי מה היא אומרת! היא אוהבת אותי! אני לא הולך לוותר עליה רק בגלל שהיא אמרה שהיא לא אוהבת אותי! בני מאלפוי לא מוותרים!' חשב מאלפוי. הוא גיבש לעצמו תוכנית שתגרום להרמיוני להיות איתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא