אהבה שלעולם לא תנבול

רוחה של אליזבת' קלרמינה מינרווה קריסטינה ג'ודסון הסתובבה ונדדה ברחבי אירופה, היא עברה ארצות שונות ומשונות שבהן חיות שונות ומשונות עוד יותר, עד שהחליטה לחזור לבריטניה כדי להמשיך בחיפושיה. היא הגיעה לעיירה היחידה בבריטניה בה מתגוררים קוסמים ומכשפות בלבד. אף לא מוגל אחד בטווח ראייה. היא ריחפה בפונדק מקומי בשם "שלושת המטאטאים". המקום היה מצוחצח למראה, והאנשים שמילאו את המקום עד לאפס מקום היו ברובם צעירים, בני העשרה. היה זה הערב שלפני חג המולד, והשלג כיסה את הרחובות, הקרח נדבק אל החלונות ואדים מילאו את הפונדק.
היא הבחינה בשלושה נערים מבית הספר הסמוך לאותה העיירה שהיו שקועים בשיחה עצובה, כנראה על אחד מחבריהם. את אחד מהם היא זיהתה בתור הנער המפורסם "הארי פוטר", שעליו שמעה מאחד הנוודים שפגשה במסעותיה, והיה בעל שיער שחור ופרוע וצלקת משוננת עיטרה את מצחו. הוא ישב שם עם שני חבריו. האחד, שיערו בוער ופניו מנומשות, והשנייה שיערה מקורזל ושיניה בולטות.
אליזבת' הביטה בשלושת הנערים, והצליחה לשמוע רק חלקים קטנים משיחתם הסוערת. חלקים כגון, "כואב לו," "בלי ראש," ולבסוף הנערה תיקנה את אחד הנערים בעצבנות-מה, כשקראה "סר ניקולאס." למשמע שמו של אהוב ליבה, שאליו הייתה אמורה אליזבת' להישבע אמונים ואהבת נצח בו ביום בו הייתה אבדה את גופה וצורתה הגשמית, היא סובבה את מבטה במהירות כזו שגרמה לה לעבור דרך הכסא בריחוף. היא פנתה אל שלושת התלמידים.
"סלחו לי, אתם מכירים את סר ניקולאס דה – מימסי פורפינגטון?" שאלה.
"לא," הייתה התשובה.
"רון, אל תברבר שטויות," אמרה הנערה. "מובן שאנחנו מכירים אותו," פנתה אל אליזבת'. "היא התכוונה לניק-כמעט-בלי-ראש." הסבירה לנער שהסתבר ששמו היה רון.
"מהי כוונתך כשאת מכנה אותו כמעט-בלי-ראש?" הזדעזעה אליזבת'. שלושת הנערים החליפו מבטים מבועתים.
"ראשו נערף בצורה חלקית בלבד," אמרה הנערה לבסוף. אילו לאליזבת' עוד הייתה נשימה, היא הייתה נעתקת בזה הרגע. היא אמנם הצטערה שלא הייתה באירוע ההוצאה להורג של אהובה, שהיה כמובן לא צודק, אך כעת היא התחרטה.
"הוא מתגורר בהוגוורטס," נידב פוטר את המידע. היא הודתה לו ולחבריו, והחליטה לרחף משם אל הטירה ששימשה כבית ספר. היו לה זיכרונות נעימים משהותה במקום ההוא, שבו למדה 3 שנים מתחת לניקולאס, וכמה שנים לאחר סוף לימודיה החליטו להינשא. אך חודשים מספר לאחר מכן הוא הואשם בבגידה, בטענה שסיפק למלך בריטניה המוגלגית מידע המוביל אל הדרך שבה ניתן להרוג קוסמים ומכשפות, מבלי שיוכלו להתחמק כמו בטריק הנושן של קירור הלהבות, בתמורה לתואר ה"סר". הדבר לא נודע למועצת המכשפות בזמן, וגרם למאות קוסמים ומכשפות להיהרג. הם ביררו את העניין ונמסר להם שמו של סר פומפינטון כשמו של האשם בבגידה. בלבול נורא גרם להם לחשוב כי ניקולאס דה-מימסי פורפינגטון, שקיבל את תוארו לאחר שעזר לממלכה במלחמתה נגד מדינה שכנה זמן קצר קודם, הוא האשם, והם החליטו להוציאו להורג כעונש.
סופר לה באחד מהמקומות אותו רדפה כי קשה היה לערוף את ראשו, אך היא מעולם לא תיארה לעצמה כי לא הצליחו לערוף את ראשו עד הסוף!
לבסוף, לאחר ריחוף איטי ביותר, שנבע ממחשבותיה, היא הגיעה לטירה.
היא עברה את מגן הכשפים שלא נגד רוחות, עברה חומות, מדשאות וקירות, ולבסוף הגיעה למגדל המערבי. היא נתקלה בדמות שקופה למחצה שעמדה בגבה אליה. אותה הדמות הייתה גבר בשנות העשרים המוקדמות לחייו, ובשנות החמש-מאות למותו.
"ניק?"  קראה בקול שבור. הרוח הסתובבה במהירות כזו, שהצווארון שתמך לצווארה לא תמך בו עוד וראשו של ניק נפל על כתפו כשכל חלקו הפנימי חתוך וגלוי לעיני כל.
אליזבת' הצמידה כף יד מבוהלת אל פיה כשניק החזיר את ראשו המופתע למקום.
"אליזבת'?" קרא בתדהמה. הם הביטו אחד בשנייה לכמה שניות, עד שהתעשתו והתקרבו לחיבוק אוהב. "כל כך הרבה שנים
עברו," הוא דיבר אל תוך רעמת שיערה הענני בקול עמום. "היכן היית?" שאל והם התנתקו.
"בתחילה נשברתי. לא יכולתי להישאר בחיים בידיעה שאתה לא," אמרה במבט מושפל. הוא הזמין אותה למרתפים החשוכים, ובעודם מרחפים את דרכם לשם, היא סיפרה לו את כל שעבר עליה. לו מצידו היה מעט לספר. הוא עזר למצוא את הבוגד האמיתי, ובכך זכה למקום כבוד שמור בהוגוורטס. אליזבת' בלעה את סיפורו בשקיקה והביטה בו בהערצה. היא ידעה שתמיד היה אצילי ואינו דרש נקמה. הם בילו את כל הלילה יחד, והחליטו שהגיע הזמן להישבע ולאהוב לנצח.
הארי, רון והרמיוני החליטו ללכת ולדבר עם דמבלדור בקשר להיעלמותו של הרוח של מגדל גריפינדור. הם לא הצליחו למצוא את ניק-כמעט-בלי-ראש באותו היום בשום מקום, כשרצו לשמח אותו לאחר שבימים האחרונים שהה בדיכאון עמוק.
"סר ניקולאס, יקירנו, עבר לעולם הבא," אמר דמבלדור כשנשאל לפשר דבר היעלמותו.
"מה זאת אומרת?" הופתע הארי.
"כלומר, הוא הגשים את מטרת חייו, נכון?" שאלה הרמיוני בקול שהביע ספק עצב, ספק אושר.
"אכן, את צודקת שוב, הרמיוני. הוא התייחד בליל אמש עם אהובתו, כדי שיוכלו לאהוב לנצח בעולם הבא," אמר דמבלדור ושלח אותם בחזרה לחדר המועדון שלהם, בטענה שכבר מאוחר ושעת כיבוי האורות לשנה השישית קרובה לעבור.
כשנכנסו השלושה לחדר המועדון שכבר היה ריק, הבחינו בוורד אדום שהונח על השטיח הזהוב. היה זה אותו הוורד שסימל את אהבתם של ניקולאס ואליזבת'. אותו הוורד לעולם לא ייבול, ממש כפי שאהבתם לעולם לא תיבול.

הפרק הקודם