עתיד זה סוד

סברינה התעוררה בבוקר שטוף שמש.

על פניה חיוך מתוק ומקסים, היא הרגישה ניפלא.

היא התלבשה במרץ. ויצאה לעבר האולם הגדול.

אך לפתע ניזכרה...

"אין לי חברים ואפילו לא ידידים, אז מה הטעם ללכת למקום שבו כולם נועצים בי מבטים משונים"

חשבה לעצמה.

סברינה הייתה רעבה, אבל מצד שני הייתה רגילה לארוחות צהררים במקום בוקר.

בזמן שהמון התלמידים הרעבים על הבוקר חלפו על פניה בקומות העליונות.

סברינה הלכה בכיוון הנגדי עד לחצר.

פיתאום היא נעצרה, היא הרגישה שגם זה לא עולה לחשק שלה.

היא פשוט חשבה והרהרה לעצמה, איפה יכול להיות מקום פרטי ושקט? (חוץ מהחדר שלה)

היא הריגשה יד על הכתף,

היא הסתובבה בחדות. וברגע שקלטה את פני הילד מולה פניה התרכחו.

-"אני יכול לדבר איתך?" שאל דראקו מאלפוי.

סברינה קלטה מה הולך מולה ומייד ענתה;"כן! בטח!."

דראקו לקח את ידה, והוביל אותה אותה לאגם שם התיישבו מתחת לעץ גבוה עם פינה מוצלת.

דראקו ישב ברגליים מקופלות עם פיסוק.

וסברינה ישבה על צד המותן שלה ורק הביטה בו.

הוא הסתכל כמה שניות על האגם פנה אליה ואמר-

"לא האמנתי שמיינו אותך לגריפנדור" אמר דראקו, ושמץ קל של עצב וזילזול עלו בקולו.

סברינה רק הבטיה בו ואז פתחה;"למה לא?!" היא שאלה די מעוצבנת.

דראקו הסתכל עליה בחשש מזוית עינו ופניו העלו גוון ורוד.

(שמיד נתן את הרושם שדראקו דומה לקופידון מסמיק עם שיער לבן)

-"פשוט, כשהיינו ביחד ברכתבת א..."-

"וגם שתי גורילות והפרה הזאת. לא היינו לבד דראקו". קטעה אותו סברינה.

דראקו הסתכל על סברינה במבט שואל,

וכסברינה הבינה את מבטו היא התחילה להעלות סומק אדום על הלחיים.

האם הילדה שהיא קוראת לה פרה, חברה של דראקו?!

סברינה לרגע שכחה שהוא שם.

היא הורידה את ראשה על ברכיה, ושמה את ידיה על ראשה.

דראקו הבחין בה ומיד ניסה לעודד אותה-"פשוט אז, סתם חשבתי שאת מתאימה לסלית'רין. קיויתי שפשוט...-

אנחנו נוכל להיות ביחד... כמו שאנחנו עכשיו, לבד." הוא אמר בעדינות.

סברינה הרימה את ראשה,ואמרה "אתה נורא חמוד דראקו..."

דראקו חייך והיא גם כן חייכה.

היא היתה שמחה, והוא היה מאושר.

פיתאום דראקו התקרב מעט אל האוזן שלה ולחש לה;"ראיתי שאת לא היית בבוקר באולם הגדול,

אז יצאתי לחפש אותך... רוצה עכשיו נוכל לבד במקום פרטי בלי עיניים שנעוצות באנו? הא?..

לבד רק אני ואת."

סברינה חשבה שהיא עומדת להפוף למדורה-"בטח!" היא קראה מרוב אושר ונישקה אותו על הלחי.

מייד הם קמו, דראקו אחז בלחי שלו במקום שסברינה נשקה לו, ועמד במבט המום!.

סברינה רק ציחקקקה משכחה בידו והם הלכו למיטבח.

שם הגמדים הקטנים, הביאו להם ארוחת בוקר קטנה מפנת ומתוקה.

בהמשך היום סברינה ודראקקו היו ביחד. בשיעורים, בארוחות, אפילו בשעות החופשיות שאחרי.

סברינה מעולם לא הרגישה חופשיה כ''כ, ושמחה במיוחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא