הרמיוני גריינג'ר

גברת גריינג'ר הפילה את הצלחת הריקה שאחזה בידה מרוב בהלה. למזלה, הצלחת נחתה שלמה על שטיח המטבח. "א...אני אלך לפתוח. בטח שכנה או משהו" אמרה גברת גריינג'ר. נשמעה שוב נקישה חזקה על דלת הכניסה וגברת גריינג'ר צעקה "אני באה!". הרמיוני הסקרנית והמבולבלת הלכה בעקבותה, בעוד אדון גריינג'ר נשאר במטבח, פיו עדיין פתוח למחצה. גברת גריינג'ר פתחה את הדלת וכמעט שפערה את פיה. מלפניה ניצב הגבר המוזר ביותר שפגשה בימי חייה. הוא נישא לגובה שני מטר לפחות, והיה בעל שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. הוא נראה בשנות השלושים לחייו. אך זה עוד היה חלק השגרתי שבו, שכן הוא לבש גלימה שחורה כלילה, על ראש לבש מצנפת משונה בצבע תואם לגלימתו, ובידו החזיק מה שנראה כ... שרביט? הרמיוני ההמומה שעמדה מאחוריה אמה בבהלה, נסתרת מעיניה אך גלויה לעיני האיש, לא מצאה שם אחר לתת לדבר שאחז בידו האיש המוזר.

"שלום.. האם הגעתי לבית של העלמה גריינג'ר? אה.. הרמיוני גריינג'ר אם אינני טועה?" אמר האיש והעיף מבט בדף שאחז בידו. לרגע הבעת בלבול הופיעה על פניה של גברת גריינג'ר ואז תפסה את מקומה הבעת כעס. "כל זאת מתיחה או משהו? אז אם כן- מצחיק מאוד! מה, ה"חברים" הישנים של הבת שלי שלחו אותך? מאוד בוגר להשתתף במתיחה של ילדים בכיתה ה'! או שאתה איזה פסיכי שעובר בין בתים עם הינשוף המטופש שלך?" צעקה גברת גריינג'ר. "אמא!" אמרה הרמיוני המזועזעת מה"נימוסים" של אמה. לרגע הופיעה על פניו של האיש הבעת בלבול, ואז הוא מיהר לומר "גברת גריינג'ר, תתני לי להסביר שנייה אני יודע שזה מאוד לא שגרתי אבל-" בדיוק אז הופיע אדון גריינג'ר מאחורי הרמיוני. "אתה חלק מהמתיחה הטיפשית הזאת? מה לעזאזל אתה חושב שאתה-" אבל לפתע הרים האיש את שרביטו ומיד שיערה של הרמיוני שינה את צבעו לורוד. גברת גריינג'ר פלטה צרחה, ואדון גריינג'ר התקדם אל האיש בצעדים מאיימים, אבל האיש צעק "חכו רגע! רק רציתי להוכיח לכם- ואני אמור לעשות זאת בפנים, ברוגע ובשלווה אבל, אני קוסם והבת שלכם מכשפה!" הוא אמר רגע לפני שידיו של אדון גריינג'ר נכרכו סביב צווארו, בכוונה לחנוק אותו. "על מה אתה מדבר?" אמר אדון גריינג'ר, האדום מרוב כעס, שנאלץ להחזיק את עצמו בכדי לא להחטיף מכות הגונות לאיש המוזר שמלפניו.

"אם רק תיתנו לי להיכנס ולהסביר הכול- יש לי פה עלונים ו-" התחיל לומר האיש המשונה, "אתה לא מסביר שום דבר לפני שאתה מחזיר את הצבע המקורי של השיער של הבת שלי!" צעקה גברת גריינג'ר. האיש מיהר להניף את שרביטו וחיש קל הפך צבע השיער של הרמיוני לחום הרגיל שלה. "עכשיו- ברשותכם, אוכל להיכנס? נצטרך לנהל שיחה ארוכה" אמר האיש בקול רשמי אך מעט מבוהל, משום שאדון גריינג'ר עדיין נעץ בו מבט מאיים. גברת גריינג'ר פתחה את פיה כדי לומר משהו, שממש לא נראה כהזמנה להיכנס פנימה, אבל הרמיוני דיברה לפניה. "כן, אתה יכול. אמא, אבא, אני רוצה לשמוע מה הוא רוצה לומר לנו " אמרה הרמיוני המסוקרנת. האיש הביט בה בהכרת תודה ובלית ברירה נתנו הוריה של הרמיוני לאיש הזר להיכנס. הם התיישבו על הספה שבחדר הסלון והאיש המשונה עמד מולם. הוא כיחכח בגרונו ואז החל לפצוח בנאומו בקול רשמי.

"שלום לכם, אדון וגברת גריינג'ר, וגם לעלמה הרמיוני גריינג'ר. שמי הוא ביל בגמן. נשלחתי אל ביתכם מטעם משרד הקסמים, כדי לספר לכם על כך שבתכם- מכשפה. זה איננו מידע קל לקבל, ויהיה עליי להסביר אותו בפירוט רב. אז ככה- הרמיוני נולדה בעצם למוגלגים, לכם, כך שהיא-" ואדון בגמן המשיך לדבר.הוא הסביר להם על ההבדל בין מוגלגים לקוסמים ומכשפות, הוא סיפר להם על עולם הקוסמים, על קסמים, על משרד הקסמים וענה בסבלנות על כל שאלה שלהם. בהתחלה התקשו הוריה של הרמיוני לקבל את העובדה שהיא מכשפה, הם עדיין היו בטוחים שמדובר בבדיחה או במתיחה, אך לאחר שהראה להם אדון בגמן סידרה ארוכה במיוחד של שלל קסמים מרשימים שביצע עם השרביט שלו, הצליחו להשתכנע, גם עם בקושי רב, הוריה של הרמיוני. לאחר שסיים לספר להם על עולם הקוסמים, עבר לספר על הוגוורטס. הוא סיפר להם שבית הספר הוא פנימייה שנמשכת כשבע משנים. הרמיוני תשהה בה ממהאחד בספטמבר הקרוב עד שתסיים את לימודיה בעוד כשבע שנים- בסוף שנתה השביעית בהוגוורטס. הוא סיפר להם על כל דבר שרצו לשמוע, על המנהל ועל המורים, על השיעורים שילמדו וההשכלה שירכשו, ואפילו על המקצועות שבהם תוכל לעסוק הרמיוני בתום לימודיה בהוגוורטס.

"ומה עם ההשכלה שלה פה, בעולם של, איך אמרת שקוראים לזה... מוגלגים? היא למדה בבית ספר יסודי רגיל מאז שהייתה בכיתה א', ועכשיו פתאום תלמד בבית ספר של קוסמים ומכשפות? היא לא תוכל להשתייך לעולם המוגלגים...?" שאל אדון גריינג'ר. ביל בגמן היסס. "טוב, לא נוכל להכריח אף אחד ללכת להוגוורטס, אבל הבת שלכם היא מכשפה מהיום שנולדה. תבינו, היא משתייכת לקהילת הקוסמים ויש בה מיליוני יכולות ודברים שהיא יכולה לגלות ושאין לה מושג על אפילו שמץ מהם. קוסמים שבוחרים להשתלב בחברה המוגלגית ולעזוב את קהילת הקוסמים אומללים מאוד. קוסמים נועדו להיות בחברתם של קוסמים מאז ומתמיד, ויש כל כך הרבה דברים בעולם שלנו שפשוט... יהיה חבל שהרמיוני תפספס. היא לעולם לא תרגיש זרה בקהילת הקוסמים והמכשפות, ואילו קוסמים שהשתלבו עם קהילת המוגלגים מגיל צעיר מרגישים בדרך כלל שוני וזרות בתוך החברה... לפעמים הרגשת שונה וזרה מאחרים?" פנה אדון בגמן להרמיוני, שלא פצתה את פיה אפילו פעם אחת מאז שנכנס לסלון ביתם. הרמיוני לא ידעה מה לומר. מובן שהרגישה זרה ושונה מאחרים כל חייה! היא מעולם לא הרגישה שייכת לשום מקום, מאז שהייתה בגן הילדים. אפילו חברים לא היו לה. אבל היא לא העלתה אף פעם בדעתה שהסיבה לכך היא שהיא חיה בקהילה של... מוגלגים? ושהיא בעצמה מכשפה. אמנם תמיד דברים מוזרים וחסרי הסבר התרחשו סביבה, אבל היא הניחה שהיא פשוט מוזרה כמו שכולם אומרים, אבל...

"כן. הרגשתי ככה תמיד, אדון בגמן. אנשים תמיד קוראים לי מוזרה ומעופפת, ומאז גן הילדים לא היו לי חברים" אמרה הרמיוני. "אבל זה בטח לא בגלל שאת לא מוג.. מוגלגית יקירה. אני מניחה שפשוט לא הסתדרת עם ילדים אחרים כי..." התחילה גברת גריינג'ר לומר. "למען האמת, גברת גריינג'ר, אני חושב שהרמיוני לא הסתדרה עם ילדים אחרים לא מתוצאה של בעיות חברתיות ומכך שהייתה פחות חברותית. כמעט כל הקוסמים בני המוגלגים, שחיו בחברת מוגלגים כל חייהם עד רגע הגילוי, טוענים שסבלו מתחושת שוני וזרות מאז ומתמיד. מעטים הקוסמים שחיו בחברת המוגלגים בילדותם שלפני הוגוורטס ורכשו חברים רבים. קוסמים פשוט משתלבים יותר טוב... בחברת קוסמים אחרים, אני מניח" אמר אדון בגמן. הרמיוני הרגישה כאילו אבן ענקית שהייתה על חזה במשך אחת עשרה שנה, ירדה מליבה. אז היא לא מוזרה או פריקית כמו שילדים אחרים נהגו להזכיר לה פעמים רבות. היא פשוט שונה כי היא... מכשפה. ופתאום הרעיון שהיא מכשפה מצא חן מאוד בעיניי הרמיוני. "הרמיוני, מה את חושבת על הוגוורטס?" שאל אדון בגמן. "אני חושבת ש.... שזה המקום הכי מדליק ששמעתי עליו בחיי!" אמרה הרמיוני. חיוך רחב נפרש על פניו של אדון בגמן, והוריה של הרמיוני נראו מעט מאוכזבים. "אבל חמודה שלי... בדיוק רשמנו אותך לבית ספר חדש, זוכרת שדיברנו על זה שתכירי כל כך הרבה חברים חדשים? תוכלי להתחיל מחדש ואני בטוחה שתשלבי שם מצוין ו.."

"אמא, אני רוצה ללכת להוגוורטס" אמרה הרמיוני בפסקנות. היא הרגישה מאושרת וסקרנית יותר משהרגישה אי פעם בחייה, ורק רצתה לשמוע כמה שיותר פרטים על עולם הקוסמים והוגוורטס, שמהיום והלאה תהיה חלק מהם. אדון בגמן מיהר להוסיף "אמנם בית הספר הוא פנימייה, אבל הילדים באים לבקר את הוריהם פעמיים בשנה, במשך כל חופשת חג המולד וחופשת הפסחא. והם שוהים אצלם לאורך כל החופש הגדול" אמר אדון בגמן. "לפחות זה..." מלמל אדון גריינג'ר, שנראה לא מרוצה מהעניין בכלל. "תבינו" אמר אדון בגמן בדאגה קלה. "זה שהרמיוני תשתייך מעתה והלאה לקהילת הקוסמים, לא אומר שתפסיקו להיות ההורים שלה. היא הרי לא הולכת לחפש לה הורים קוסמים, נכון? ועכשיו היא תהיה מאושרת- היא תהיה עם ילדים כמוה ותוכל להכיר סוף סוף חברים דומים לה. קהילת הקוסמים היא המקום של בתכם מהיום שהיא נולדה, אינכם רוצים רק בטובתה של בתכם?" ניסה לדבר אדון בגמן לליבם של אדון וגברת גריינג'ר. "אני מניחה ש... אני מניחה שכן. היא מאז ומעולם הייתה שונה מאחרים. היא אף פעם לא הייתה בדיוק שייכת לכאן" אמרה גברת גריינג'ר באנחה. "לפעמים חששתי שהיא אף פעם לא תמצא את מקומה ו...אנשים כמוה" הודה אדון גריינג'ר. הרמיוני חייכה אל הוריה. "אז... אני אוכל ללכת להוגוורטס?" שאלה בתחינה. היא ואדון בגמן שלחו בשניהם מבטים מתחננים.

"זה באמת מה שאת רוצה, חמודה?" שאל אביה של הרמיוני. "כן, זה מה שאני רוצה אבא" אמר הרמיוני. הוריה של הרמיוני הסתכלו אחד על השני, ואז הנהנו באותו הזמן. "יש! תודה אבא, תודה אמא!" קפצה הרמיוני על הוריה ומיהרה לחבק ולנשק את שניהם. "מצוין! מעולה! כל הכבוד אדון וגברת גריינג'ר! אה,אני מצטער על הקטע עם הינשוף מקודם, הייתי אמור להביא לכם אני את המכתב ולא הינשוף, אבל נראה שחלה תקלה ו..." - "זה בסדר" אמרה גברת גריינג'ר בחיוך. "אם כך, אחלק לכם את העלונים האלו" הוא אמר ונתן להוריה של הרמיוני ולהרמיוני עצמה, שלל עלונים עם הסברים על עולם הקוסמים, הוגוורטס, קהילת הקוסמים ואפילו עלון שמספר על ההיסטוריה של עולם הקוסמים. "את הדברים לבית הספר כפי שאת יודעת, יש לקנות בסימטת דיאגון, בחנויות שצוינו ברשימה. מוגלגים לא יכולים להיכנס להגיע לסימטת דיאגון, אבל בקצה הרחוב הזה בלונדון- הוא אמר והושיט להוריה של הרמיוני פיסת נייר שעליה היה כתוב שמו של הרחוב. "יש פונדק בשם הקלחת הרותחת. לא תוכלו לראות אותו כי הוא מוגן בפני מוגלגים, אבל הבת שלכם תראה. ברגע שהיא תיכנס לקלחת הרותחת תוכלו גם אתם להיכנס במהירות אחריה. משם כבר תוכלו לפנות לאחד הלקוחות, הוא יכוון אתכם איך להיכנס לסימטת דיאגון" אמר אדון בגמן. הוא לקח את המזוודה שאחז מקודם בידו, וחייך אל הרמיוני. "בהצלחה בהוגוורטס, חמודה. אני בטוח שתהיי תלמידה מבריקה, את נראית לי כמו תלמידה נבונה ביותר" אמר אדון בגמן. הוא חייך אל אדון וגברת גריינג'ר בפעם האחרונה, ואז נעלם בפיפס אחד. 

הפרק הקודם		הפרק הבא