לוסי בריאן

פרק 2-

לוסי הייתה ילדה יפיפייה. היא מתגוררת בבית יתומים בלב לונדון היפה. היה לה שיער ג'ינג'י ועניים ירוקות. היא הייתה גבוה ורזה. פניה היו חלקים ויפיפיים. היא הגיעה לבית היתומים כשהייתה בת שנה.

טום היה ילד רזה, שערו היה שחור וגם עיניו. פניו היו חלקים ויפים. כמעט תמיד פניו היו עצובים.הוא הגיע בדרך אחרת. אף אחד לא יודע מה קרה להוריו.  גם הוא.

ברחוב שבו אלברט הנהג הוריד אותם, טום אחז בידה והוביל אותה למין דלת שחורה וקטנה שנדמה היה שאף אחד לא רואה אותה. הם נכנסו, ובפנים חיכה להם פונדק ישן למראה, ומלא למחצה. טום ולוסי הלכו אלבעל הפונדק ושאלו, איך אפשר להגיע לסמטת דיאגון. למזלם בעל הפונדק, טום שמו, אמר להם שבדיוק משפחת רוקווד עוברת עכשיו בשער, והם יוכלו ללכת איתם. הוא הוציא אותם מהדלת האחורית של הפונדק ומשם הצטרפו טום ולוסי למשפחת רוקווד. למשפחת רוקווד היו שלושה ילדים:נראה היה שאחד מהאחים בן לפחות כ-15 שנים, הוא היה יפיפה, גבוה עם עיניים כחולות ושערו היה שחור וחלק. פניו היו רזים וחדים. כך גם אחיו נראו, הם היו תאומים ונראו כבני 13 שנים וההבדל היחיד שהיה נראה לעין היה שהם היו נמוכים יותר. האם הייתה גבוה ורזה,פניה רזות וחדות, ענייה ירוקות ושערה בלונדיני, זה היה השוני היחיד ביינה לבין בנייה. האב, היה גבוה גם הוא, אך פניו היו עגולים יותר ושערו היה שחור וחלק, עניו כחולות והוא יותר דמה לילדיו.

האב התקדם טיפה לכיוון לבנה אחת בחומה ישנה, ודפק על הלבנה הזאת, שלוש פעמים.לאט לאטנפתח חור ממש באמצע החומה, והוא גדל וגדל עד שהפך לשער בין לונדון מלאת המוגלגים לבין סמטת דיאגון, מלאת הקוסמים.

משם כבר עזבו את משפחת רוקווד, וטום ולוסי הסתובבו לגמרי לבדם במקום שבשבילם,  היה חדש מאוד. טום נזכר שהפרופסור דמבלדור אמר לו משהו על בנק הקוסמים גרינגוטס. טום ולוסי לא ידעו היכן נצא הבנק הזה, ואם גם הוא נסתר בדרך משונה כמו סמטת דיאגון עצמה. הם עצרו איש אחד, זקן הוא היה, הם שאלו אותו אם הוא יודע איפה נמצא בנק הקוסמים, והוא ענה להם בתשובה ברורה לחלוטין: "ברור שאני יודע. שמי הוא פרופסור שרלוט, בבית הספר הוגוורטס, אני מורה לחקר המוגלגים. את הנושא הזה תוכלו ללמוד בשנתכם השלישית.אני חושב שכל קוסם צריך לדעת היכן למצוא את בנק הקוסמים, גם בגילכם. תרצו שאני אלך אתכם לשם? אני יכול גם להיות אתכם בדרך לכספות אם תרצו. גם אני הולך לשם." לוסי וטום הסכימו, והפרופסור שרלוטהתחיללהוביל אותם לכיוון בית לבן, ענק, פשוט עצום, שכפי הנראה היה בנק הקוסמים.

בתוך הבנק הופיעו דברים שטום ולוסי לא ציפו להם בכלל ולא שמעו עליהם אף-פעם. הם ראו שם גובלינים. הם היו יצורים נמוכים, בעלי אף ארוך, ואצבעות ארוכות עוד יותר, לכול גובלין צבע שער שונה, רובם היו בעלי שער לבן. כול הגובלינים נראו זקנים מאוד, אך פיקחים מאוד. האיש ניגש לאחד הגובלינים ואז שאל בלחישה את טום מה שם המשפחה שלו. טום ענה רידל גם הוא בשקט מאוד, ואז האיש שאל אם לוסי וטום אחים. כמובן שענו לו לא אז האיש שאל את לוסי מה שם המשפחה שלה. היא ענתה בריאן.האיש התרומם ופנה לגובלין. "אנו צריכים לכספות של משפחת רידל ושל משפחת בריאן". הגובלין שאליו פנו שאל אם יש מפתח. ואז טום התחיל לחפש בכיסיו והוציא מאחד מהם מפתח דומה למפתח שמצאה לוסי במעטפה. היא הכניסה את ידה לתיק הצד והוציאה את המפתח שמצאה. היא וטום הגישו את המפתחות לגובלין, והגובלין הנהן בראשו באיטיות.

הם נסעו לכיוון הכספת של טום, במין רכבת הרים מפחידה ביותר, עם קרון אחד שגם לו כמו לכול דבר אחר כאן, צורה מוזרה. הם עצרו בפתאומיות בכספת מספר 217 יצאו מהקרון וחיכו. הגובלין שהסיע אותם ביקש את המפתח של משפחת רידל. טום נתן לו את המפתח וחיכה. בתוך הכספת של טום היה המון כסף. אבל לא כסף רגיל. לא היו שם דולרים או לירות, היו שם מטבעות זהב. הפרופסור ראה את פניהם המבולבלות של לוסי וטום. "אלה בצבע זהב נקראים אוניות. אלה בצבע כסף נקראים חרמשים. ואילו אלה בצבע נחושת נקראים גוזים. באונייה אחת יש 17 חרמשי כסף. בחרמש אחד יש 29 גוזים. זה די פשוט"

הגובלין הביא לטום שקית, וטום דחף לשקית 100 אוניות, 70 חרמשים, ו-25 גוזים.

לאחר מכן הם עלו שוב על הקרון המוזר, והמשיכו לנסוע למטה. כשהיו בכספת מספר 819 ביקש הגובלין מפתח. לוסי נתנה לו את המפתח שלה. הוא פתח את הכספת ובתוכה הייתה כמות זהב דומה לשל טום. היא לקחה את אותה כמות זהב כמו של טום ואז חזרו לקרון. הם חזרו למקום שבוא התחילו, המקום כמו קודם היה מלא גובלינים. הם יצאו מהבנק, אמרו לפרופסור תודה ונפרדו ממנו. עכשיו חיפשו שרביט. הם שאלו עוד איש ברחוב והוא ענה להם " תוכלו לחפש שרביטם בחנות של אוליבנדר." אמר והצביע לעבר חנות ישנה. לוסי וטום הודו לו, והלכו.

 בפנים חיכו להם אלפי קופסאות צרות וארוכות. הם הבינו שבכול קופסה יש שרביט. ואז הגיע איכשהו איש, כבן 20 הוא נראה. הוא שאל "ומי בן המזל שבא לחפש אצלי שרביט?"

"לוסי בריאן וטום רידל" ענתה לו לוסי.

" אה.. כמה נעים לראות אתכם.. שניכם צריכים שרביט?"

"כן"

"מעולה. איזה יד היא זרוע השרביט שלך?" הוא שאל את לוסי

"אה- אני כותבת ביד ימין..."ענתה לוסי.

"הושיטי את הזרוע שלך. יופי."

 אדון אוליבנדר הביא סרט מדידה והחל למדוד את לוסי מכתף עד לקצה האצבע, ואז מפרק יד למרפק, כתף עד רצפה, ברך עד בית- שחי, וסביב הראש. "לכול שרביט של אוליבנדר יש גרעין של חומר קסם רב- עוצמה. אנחנו משתמשים בפרוות חד- קרן, נוצות זנב של עוף-חול ונימי לב של דרקונים. אין שרביטי אוליבנדר זהים, בדיוק כמו שאין סוסי חד- קרן זהים, או דרקונים זהים או עופות- חול זהים. וכמובן, אף פעם לא תגיעו לתוצאות הכי טובות עם שרביט של קוסם אחר."

עכשיו אדון אוליבנדר הסתובב בין כל המדפים והוריד מהם קופסאות. " הנה נסי את זה. עץ אלון ופרוות חד- קרן. עשרים ושבעה סנטימטרים. קחי אותו ותני לו הנפה"

כך עשתה לוסי אבל פתאום התנפצה זכוכית החלון שבכניסה.

"לא לא בשום פנים ואופן לא..." אמר אדון אוליבנדר מזדעזע.

"הנה נסי את זה- עץ צפצפה, ונימי לב של דרקון. מעט גמיש. גם כן עשרים ושבעה סנטימטרים."

לוסי הניפה את השרביט- הפעם מדפי הקופסאות נפלו.

"לא לא גם זה לא...." שוב הזדעזע אדון אוליבנדר. עכשיו הם ניסו לפחות עוד כחמישה שרביטים עד ש-"הנה נסי את זה. מייפל ונוצת עוף- חול עשרים ושמונה סנטימטרים. גמיש."

כשהחזיקה לוסי בשרביט היא הרגישה כאילו חום עז עוטףאותהואז אמר אדון אוליבנדר "איזה יופי ! סוף סוף! הנה קחי אותו. שבע אוניות זהב."

לוסי שילמה ופינתה לטום את הדרך. עכשיו בדק אדון אוליבנדר את טום.

"מהי יד השרביט שלך?"

"ימין"

עכשיו מדד אותו אדון אוליבנדר את טום והלך לאחד המדפים והוציא משם בזהירות שרביט.

"הנה. אלוןונימי לב של דרקון. עשרים ותשעה סנטימטרים. לא גמיש בכלל"

עוד לפני שהספיק טום להרים את השרביט הוא נחטף מידיו על ידי אדון אוליבנדר."לא..לא.. ממש לא.. הנה נסה את זה שלושים וארבעה סנטימטרים,  טקסוס. ונוצת זנב של עוף- חול"

טום החזיק בשרביט ופתאום פרץ של חום נחבק אליו. אדון אוליבנדר מחה כפיים ואמר: "בראבו! כול הכבוד!" טום שילם לו שבע אוניות והם יצאו מהחנות.  הם נכנסו לחנות בשם "גלימות לכול עת בהנהלת מדאם מלקין". שם חיכתה להם מוכרת שגם כן נראתה בת עשרים. "להוגוורטס חמודים?" שאלה אותם.

"כן" ענתה לוסי. מדם מלקין הובילה אות לכיוון מדף מלא בחולצות לבנות, גלימות שחורות ומכנסיים אפורים.

היא הביאה לטום וללוסי כדי שילכו למדוד,ולשניהם המדים התאימו. הם לקחו עוד מדים והלכו לכניסה של הסמטה כדי לקחת עגלות שבהן ישימו את הדברים שהם קונים. הם הלכו "לכרך ודף בע"מ" וקנו שם את כל החוברות שלהם יזדקקו בבית הספר, גליונות קלף ועטי נוצה. אחר כך הם הלכו לקנות קדרות ברזל, שתי זוגות מאזניים, וטלסקופ פליז מתקפל. אחר כך קנו חומרים לשיקויים. ולבסוף- הלכו לקנות חיות מחמד.

הם הגיעו לחנות שהיו בה עשרות חיות. "על איזה חייה את חושבת?" שאל טום.

"חתול ג'ינג'י. אבל אקנה רק כשאהיה מספיק גדולה."

"אני לא רוצה חייה. אחר כך אני אהיה מאוד עצוב כשהיא תמות".

כשראו שגמרו לקנות דברים, הם החליטו להזמין חדר שבו ישנו ללילה אחד בקלחת הרותחת.

הם יצאו מהשער של סמטת דיאגון הקסומה והלכו להזמין חדר אצל טום בעל הפונדק. הוא נתן להם את המפתח של חדר שבעה- עשרה והם שילמו לו עשרים אוניות ושמונה חרמשים. הם נכנסו לחדר ושמו בו את המזוודות עם הדברים ואת הקופסה של בילי. הם ירדו למטה כדי לאכול ארוחת ערב. לאחר מכן עלו חזרה ושכבו לישון.

לוסי חלמה את אותו חלום שרדף אותה במשך השנים. בחלום היא ראתה אישה רזה, בעלת שער ג'ינג'י כמו של לוסי ועיניים ירוקות, גם הן כמו של לוסי, בעצם היא נראתה בדיוק כמו לוסי, רק יותר מבוגרת. כנראה הייתה זו אמא שלה. האישה החזיקה בידיה תינוקת, שבכתה בלי להפסיק. לתינוקת היו עניים ירוקות, ושער ג'ינג'י. זו הייתה לוסי. נראה שהייתה שרפה בבית שהיו בו. האישה רצה עם התינוקת בידיים ונראה שניסתה לברוח מהאש. פתאום נכנס לבית איש. האישה נתנה לאיש את התינוקת,ואמרה להם לברוח. האיש היה דומה מאוד לפרופסור דמבלדור. זה היה הוא רק נראה יותר צעיר. הוא הביט לאישה בעניים והנהן בראשו. הוא והתינוקת ברחו והשאירו את האישה בבית. הפרופסור והתינוקת הגיעו לבית יתומים. הוא דפק על הדלת ובכניסה עמדה אישה זקנה. הפרופסור ביקש להשאיר את התינוקת בבית היתומים. האישה הסכימה. הפרופסור ביקש חמש דקות להגיד שלום לתינוקת.הוא לקח אותה החוצה ולחש לה באוזן: "אמא אוהבת אותך. היא הייתה צריכה ללכת. את מכשפה. ותמיד תהי. להתראות לוסי." הוא החזיר אותה לאישה הזקנה והלך.

הפרק הקודם		הפרק הבא