ציפור שחורה

הייתה זאת שעת לילה מאוחרת. כל חבריה של בלטריקס הלכו לישון ממזמן. אבל היא, היא לא הצליחה להירדם. אולי בגלל קולו של הינשוף, אולי בגלל הענקים שהיו במרחק אלף קילומטרים משם אבל נשמעו בברור.
או שאולי זה בגלל שהיא מתרגשת כל כך לפגוש שוב את כל חבריה. אבל לא, לא מגעגעת ולא נעלים! היא מעולם לא אהבה את חבריה וגם אף אחד לא אהב אותה. בלטריקס נחשבה לילדה מוזרה בקרב חבריה.
תמיד הייה בה משהו מפחיד, משהו אפל. היא עצמה ידעה שיש לה את זה אבל לא ידעה למה. בלטריקס נולדה למשפחת בלק המפורסמת בטוהר הדם שלה. היא הייתה תלמידת סלת'רין נחושה שהעריצה את אדון האופל. ומאז ומתמיד חלמה ליהיות אוכלת מוות. דבר זה לא הפחיד את חבריה אלא רק הקנאה גרמה לכל המתח ביניהם, כך חשבה בלטריקס.

בלטריקס לא נרדמה כל הלילה עד שלא יכלה לסבול יותר ויצאה לטיול לילי ביער. כך היא צעדה לה בשקט מופתי בלי לעשות שום רעש ברגליה. לפתע ראתה בלה לפנייה את אותו איש בעל הברדס שראתה בתחנת הרכבת. הוא התקרב אליה במהירות והיא לא זזה צעד אחד, מהופנטת מאותו אדם. לפתע בלי שמה לב ובלי שהייתה מוכנה לזה, האיש נישק את בלטריקס בלק. נשיקה מהירה אבל עם המון צער וכאב ובאותו זמן אפלות והנאה, כך נסחפה לבלטריקס לנשיקתו של העלמוני, עד שנזכרה לפתע. " היי! איך אתה מעיז לגעת בי! בוצדם מטונף!!"
"הו, הינני חושב שאני בוצדם העלמה בלק, כבר שנים שאני מחפש אחריך". אמרה הגבר וקירב את עורפו לידה.
"מה.. אתה..אני... כלמור.....טהור דם..." אמרה בלטריקס מבולבלת ונבוכה למדיי.
"כן.. אני טהור דם שמי הוא רודולפוס לסטריינג' ".
"אוקיי מר לסטריינג'! איך אתה מעיז לנשק אותי ככה?! אני בת למשפחת בלק להאצילית! תלמידת סלת'רין ובקרוב אוכת מוות.."
"אוכלת מוות?.." קטע אותה רודולפוס שנראה דיי משועשע. "אני חושב שאת עוד לא אוכלת מותת.. נכון העלמה בלק?"
מילים אלו הכעיסו את בלטריקס. והיא מייד שלפה את שרביטה.
"איך אתה מעיז!!! לדבר אליי בצורה שכזו". אמרה בלטריקס סמוקת הפנים מוכנה להגיד את הקללה שידעה.
"אני רק אומר את האמת העלמה בלק.. את עוד לא אוכלת מוות נכון? אדון האופל לא שכר את שרותייך".
עכשיו בלטריקס רותחת מזעם כיוונה אליו את שרביטה ואמרה בקול: "אבדה ק-".
"עצרי!! אני מצווה עלייך! אדון האופל בכבודו ובעצמו שלח אותי לחפש אחריך!.. אבל אני רק המשכתי להתאהב בך"
הוא סיפר לה את כל מה שאמר לו אדון האופל. והיא נרגשת ולהוטה לשמוע כל מילה כאילו שלפני רגע בכלל לא רצתה לקלל אותו בקללה ממיתה.
"עכשיו את מבינה?". אמר לסטריינג' וחייך אל בלטריקס.
"כן.. אני חושבת" אמרה בלטריקס שחייכה חיוך שהפחיד ממש.

הם לא שמו לב וכבר הזריחה עלתה. רודולפוס הבטיח לבלטריקס לקחת אותה לזכרונו שלו כשאדון האופל בכבודו ובעצמו אמר לו שרוצה את בלטריקס בלק ליהיות אוכלת מוות.

הפרק הקודם