חייה של דיינה

התעוררתי מוקדם, עוד לפני ששאר הבנות התעוררו, אז החלטתי להתקלח. הלכתי לאורך המסדרון עד שהגעתי לחדר המקלחות, התקלחתי ברוגע ואחרי חצי שעה של שהייה מתחת לזרם המים החמים, יצאתי מהמקלחת והתעטפתי בחלוק רחצה לבן ונקי מכותנה. לאחר מכן, התלבשתי ויבשתי את השיער שלי בכישוף יבוש פשוט. לא היה לי מה לעשות בחדר,וספנסר עוד לא התעוררה, אז החלטתי לרדת לחדר מועדון.

בשעה 6 בבוקר התלמידים בהוגוורטס רק מתחילים להתעורר, אז זה היה צפוי שאף נפש חיה לא הייתה בחדר המועדון של בית גריפנידור. אחרי כחצי שעה של מה שנראה כמו ישיבה ובהייה באח, כמה תלמידים החלו לרדת לחדר המועדון מכיוון מגורי הבנים קיוויתי שאוסטין נמצא ביניהם, אבל מיד עיקמתי את פי בחוסר רצון וכעס כשראיתי שאילו "חבריי" הטובים, ג'יימס, שחצן כתמיד, רמוס, עם חיוך מעצבן פרוש על פניו, פיטר, שהביט בחבריו בהערצה גלויה, וסיריוס עם העיניים המפנטות שלו והשפתיים המושלמות שלו... רגע מה?! מצמצתי בחוזקה בעייני כדי להטיב לראות את סיריוס. אין לו עיניים ולא שפתיים מושלמות! הוא פשוט מרושע! חשבתי לעצמי בכעס בעוד ארבעתם מתיישבים בחדר המועדון ומדברים, כנראה לא שמים לב לנוכחותי.

לא רציתי לבלות עוד רגע בחברתם ולכן התחלתי ללכת בחזרה לגרם המדרגות שמוביל לכיוון מגורי הבנות, כשמעדתי על אחת מהכריות בחדר המועדון ונאחזתי במעקה המדרגות כדי לא ליפול. בטעות פלטתי קול קטן שגרם לארבעתם להסתכל עליי. ג'י'ימס סתם משך בכתפיו ורמוס ופיטר הסתובבו בחזרה לכורסאות שישבו עליהם כשגבם אליי. אבל סיריוס המשיך להסתכל בי ואז שמעתי אותו אומר לחבריו "חכו רגע..." וניגש אליי. "מה לעזאזל הוא עושה?!" חשבתי לעצמי בכעס. "את צריכה עזרה?" הוא שאל, כשחיוכו הכובש, כלומר הטיפשי, מרוח על פניו. "אני לא צריכה עזרה! בטח שלא ממך!" השבתי לו כשעיניי רושפות. "למה? מה אני עשיתי לך?" הוא שאל כשפניו מביעות בלבול עמוק. "הוא אפילו לא זוכר אותי... נו בטח, עם כמות הבנות שהוא מתחיל ביום..." חשבתי לעצמי ושמתי לב שסיריוס בוהה בי. "מה יש לך?!" התפרצתי עליו. "מ..מה?! אני רק רוצה לעזור לך!" הוא צעק עליי, "אני לא ביקשתי ממך עזרה! לך למועדון המעריצות שלך, אני בטוחה ששם יש מישהי שתשמח לעזור לך!!" צעקתי עליו עד שקולי הגיע לאוקטאבות שלא ידעתי על קיומן. בערך בשלב הזה  קלטתי שכל הנוכחים בחדר המועדון נועצים בי ובסיריוס מבטים. "על מה אתם מסתכלים?" שאל סיריוס "עליי?"  הוא המשיך וחייך חיוך סיריוסי במיוחד, גורם לכמה בנות מהשנה השלישית להתעלף. "בכל מקרה" לחשתי לו "תודה רבה על העזרה שלך..." אמרתי לו והשארתי אותו שמה, המום. בזמן שעליתי במדרגות קלטתי את רמוס אומר לסיריוס "זו החברה של ההומו הזה, אוסטין, זוכר?" "אה.. בגלל זה היא צרחה עליי כמו משוגעת?" הוא שאל. "כנראה" אמר לו רמוס. הלכתי בצעדים מהירים לחדר, ובדיוק כשבאתי להיכנס לחדר ספנסר יצאה אליי.

"ספנס? קרה לך פעם שצרחת על סיריוס פאקניג בלק  בחדר המועדון מול חצי מתלמידי גריפינדור?" שאלתי אותה ברציונות גמורה. "אהה לא, למה? רגע מה? את צרחת על סיריוס בלק?!?!" היא הסתכלה עליי בחוסר אמינות. "כן, הוא ניסה לעשות לי את אחד המהלכים שלו, אני חושבת, ופשוט צרחתי עליו... כלומר אחרי מה שקרה אתמול אם אוסטין.." הסברתי לה את מה שקרה לפני כמה דקות תמימות. ירדתי למטה ביחד עם ספנס, שלא הפסיקה לנתח את מה שקרה. ואז אוסטין עצר אותנו ושאל אותי "יכול להיות שלפני 10 דקות את צרחת על סיריוס בלק?!" "כן, יכול להיות" השבתי לו בגאווה. הייתי בטוחה שאוסטין יתפוח לי על השכם, יגיד לי משהו בסגנון "את החברה הכי טובה בעולם דיינה!" אבל להפתעתי הוא הסמיק בכעס ונראה זעוף. "אוסטין?" שאלתי. "דיינה אני לא מאמין שעשית את זה! בגלל זה כולם צחקו עליי היום, עד שחשבתי שאולי אנשים באמת יתעייפו מרכילות ישנה, עכשיו הרגזת את סיריוס והוא חידש את כל נושא "אוסטין הומו אוסטין הומו בואו נצחק עליו! כאילו שזה לא קשה לי גם ככה!" קרא אוסטין וברח מחדר המועדון, שמאחוריו כמה ילדים מצחקקים. פערתי את פי בתדהמה. "סיריוס הוא לא סתם מישהו שאת יכולה לריב איתו" אמרה לי ספסנר, שעמדה לידי. "למה לא?!" שאלתי בהתרסה. הייתי המומה מכעס על דבריו של אוסטין. "הוא אחד מהבנים הכי מקובלים בשכבה, הלו! ברור שאם הרגזת אותו הוא ימצא דרך להתנקם בך או בחברים שלך!" אמר ספנסר וגם היא נראתה זעופה למדי. היא יצאה מחדר המועדון בעקבות אוסטין. "מה קרה כאן עכשיו?" חשבתי לעצמי. החלטתי לעשות מעשה  (מי שמכיר אותי יודע שאני טובה בלעשות מעשים...) בכל מקרה, ירדתי לאולם הגדול וחציתי את כל האולם עד שהגעתי לשולחן המורים. ב

בשלב הזה כולם שמו לב אליי, התקרבתי אל פרופסור דמבלדור ואמרתי לו בקול נועז "יפריע לך אם אני רק יאמר משהו?" אני חושבת שאם הייתי שואלת את זה ביום רגיל, דמבלדור ללא ספק היה אומר, "לא את לא יכולה, עכשיו תחזרי למקומך!" אבל כנראה שהוא ראה את המבט הנחוש בעיניים שלי והוא החליט לתת לי להשפיל את עצמי מול בית ספר ואמר "כן, רק תעשי את זה מהר..."  "תודה פרופסור" אמרתי לו וחייכתי חיוך קטן. "אוקיי, סליחה, אני יכולה לקבל את תשומת לבכם לדקה?" צעקתי את המשפט הזה ברחבי האולם הגדול. "טוב, אז היי, קוראים לי דיינה וילסון. אני תלמידת שנה שישית מגריפנדור. אני רוצה לספר לכם על חבר שלי. הוא כמובן לא חבר במובן רומנטי, אלא חבר במובן מישהו שאני יכולה לספר לו הכל והוא לא ישפוט אותי. טוב אז קוראים לו אוסטין ריינדלוס" ראיתי את אוסטין מתכווץ במקומו. "אני לא יודעת אם הוא יהרוג אותי כשאני יחזור לשולחן או לא... אבל אני רוצה לספר לכם שהוא הבחור הכי מדהים, חכם, אכפתי,שקיים בהוגוורטס! ושיש כמה אנשים שלא מקבלים אותו בגלל שהוא הומו. כן, הומו, גיי, נקבה וכל שאר כינוי הגנאי הנוראיים!" עצרתי כדי לקחת אוייר לנשימה והמשכתי "תפסיקו! פשוט תפסיקו! מישהו בכלל ניסה להכיר את אוסטין לפני שצחקתם עליו? אם לא, כדי לכם להכיר אותו, אי אפשר פשוט לעבור הלאה? כיאלו שאוסטין הוא ההומו היחיד בבית ספר הזה! תעשו לי טובה, תעברו הלאה! בעיקר אנשים שנדבקים אליו בזמן האחרון." עצרתי והסתכלתי לכיוון חבורתו של סיריוס והמשכתי  "אוס.. אני רוצה לומר לך סליחה, אני חושבת שאתה יודע שמה שקרה קודם היה בכוונה לעזור..." סיימתי את נאומי. ולפני שירדתי משולחן המורים הוספתי "מקווה שהבנתם את הכוונה שלי..." הלכתי לכיוון שולחן גריפינדור שלפתע החלו להישמע מחיאות כפיים, בהתחלה רק בשולחן גריפנדור ולאחר מכן גם בשולחן הפאלפאף ורייבנקלו, ולבסוף גם בסלית'רין. אוסטין חייך אליי ואמר לי בכנות "תודה, פשוט תודה."

"אוי, אוסטין" אמרתי וחיבקתי אותו. ברגע שהשתחררתי מהחיבוק ספנסר זינקה עליי. "את פשוט מדהימה, דיינה! מדהימה!" קראה ספנסר וחיבקה אותי. להפתעתי, במשך כל שאר היום אנשים באו לאוסטין והתנצלו בפניו, ומיד אחר כך באו אליי בכדי לשבח את הנאום שלי בבית הספר. למעשה, מלבד סלית'רין, כמעט כל תלמידי הבתים פנו לאוסטין או אליי במהלך היום. בערב ישבנו בחדר המועדון, אוסטין היה מוקף בעדר של בנות (שכבר התאהבו בו מעל הראש- ושכחו את העובדה הקטנה שהוא גיי) ואני הבטתי בסיריוס. הוא אמנם לא פנה אליי היום, אך הוא ג'יימס רמוס ופיטר כבר פנו לאוסטין היום והתנצלו בפניו, והוא קיבל את סליחתם בחדווה. הבטתי בסיריוס. אולי הוא לא כזה נורא... ההתנצלות שלו בפני אוסטין הייתה מקסימה היום, אבל עדיין, הוא לא בדיוק הבנאדם הכי רגיש בהווגרטס... ובדיוק אז ספנסר הופיעה משום מקום. "הבלק הזה ממש חמוד, הא?" היא אמרה לי בחיוך. "מה...אה, לא, כלומר לא, ממש לא!" אמרתי, והופתעתי מהכוונה שלי בדברים האלו. לא אמרתי את זה כי אני לא סובלת את סיריוס. אלא כי קינאתי. לא רציתי שתחשוב שסיריוס חמוד, פתאום גיליתי שאני ממש מחבבת את סיריוס בלק. וכן, שהוא ממש חמוד. "נו, מה את רוצה הוא יתנצל היום כל כך יפה לאוסטין, אפילו אוסטין אמר את זה. את עדיין כועסת עליו? הוא ממש חתיך, אפילו את זה את לא יכולה להכחיש" אמרה ספנסר והרגשתי את הכעס מתפשט בי. רציתי לצעוק עליה שלא תיגע בסיריוס, שהוא שלי. שנאתי את... ספנסר?! מה קורה לי!? ממתי אני שונאת את החברה הכי הכי טובה שלי בעולם בגלל סיריוס בלק?! שנאתי את עצמי, את ספנסר ובו בזמן את סיריוס בלק. "לא! הוא בכלל לא חתיך! ואני לא מאמינה שאת חושבת את זה ולא משנה כמה הוא התנצל בפני אוסטין אני לא אשכח את מה שהוא עשה לו! איך את כל כך שטחית!" אמרתי לה בזעם, אם כי לא התכוונתי לשום דברי מדבריי. פשוט רציתי שתפסיק להסתכל על סיריוס. רציתי שסיריוס... יסתכל עליי. ספנסר נראתה נעלבת. "כשתהיי מוכנה להתנצל, תדברי איתי. וברשותך, אני הולכת לדבר עם סיריוס. סיריוס בלק" היא אמרה והלכה לעבר סיריוס. הבטתי בשניהם בכעס בזמן שדיברו, צחקו, וזה די נראה כאילו הם מפלרטטים אחד עם השני.

וכל אותו הזמן שנאתי כל כך את ספנסר בליבי, ממש ברמה של תיעוב, ורציתי את סיריוס... לא הבנתי מה קורה לי, אני משתגעת?! ואז סיריוס נישק את ספנסר בלחי ונפרד ממנה, והרגשתי זעם משתלט עליי. כבר לא חשבתי, לא ראיתי בעיניים. ניגשתי אל ספנסר שהלכה לעבר מגורי הבנות ונתתי לה סטירה. ספנסר הביטה בי המומה. "מה נראלך שאת עושה?!" היא צעקה עליי, ואני הייתי בשוק, מעצמי ומהתגובה של ספנסר. "א..אנ..אני לא יודעת..." מלמלתי לה בתשובה "אני פשוט, פשוט... איך את יכולה לפלרטט עם בלק?!" שאלתי אותה. "רק שתדעי ש"בלק" לא כל כך נורא, למעשה הוא נחמד ורגיש! שאלתי אותו אם ביציאה הבאה להוגסמיד הוא ירצה לבלות איתי, והוא אמר שהוא ישמח!" היא אמרה לי בטון שמעולם לא שמעתי מקודם. "ואת לא אימא שלי דיינה!! זה שלך אין אימא לו אומר שאת צריכה להיות אימא של אחרים!" היא אמרה את המילים האלה שכמו חץ ננעצו בליבי ועלתה למעלה לחדרי הבנות. "יכול להיות שספנסר מאוהבת

בסיריוס?" חשבתי לעצמי, "לא יכול להיות! לא ספנסר שלי מאוהבת באליל הזה! כלומר, במפלצת הזאת! אוף... מה קורה לי?" מלמלתי ופתאום שמעתי קול שקורא לי. "אה.. סליחה? דיינה, נכון?" מישהו שואל אותי "כן, זאת אני.." ופתאום אני רואה את סיריוס בלק עומד לידי כולו זוהר כזה...  "דיינה, אני מצטער על כל הקטע עם אוסטין, את צדקת הוא נראה ממש נחמד, ומתברר שהוא באמת נחמד..." "מה קורה פה? סיריוס בלק? מתנצל? לאן העולם התדרדר..." חשבתי לעצמי. "כן, אוס באמת נחמד.. אני שמחה שאין את המתיחות הזאת יותר" אמרתי וחייכתי. "כן..." הוא אמר וחייך, ואז קלטתי. אני.מאוהבת.בפאקניג.סיריוס.בלק! "טוב אז ביי" אמרתי לו המומה מאוד הוא נראה מודאג "את בסדר?" הוא שאל "כן..." עניתי לו. "טוב, אז אני מניח שנתראה..." ועוד פעם הוא חייך חיוך כובש ואני סוג של הסתחררתי. "לא! לא זה לא טוב!! אסור לי להיות מאוהבת בסיריוס! פשוט אסור לי, ספנסר כבר דלקה עליו ומספיק לי שהיא שונאת אותי אחרי הסטירה שנתתי לה!! אוי לא...." חשבתי לעצמי בדאגה עליתי לחדר שלי בדהרה. לצערי הרב, אני נמצאית עם ספנסר באותו החדר יחד עם השותפות שלנו. אבל ספנסר כבר הסיטה את הוילונות על המיטה שלה ונראה ששקעה בשינה. שכבתי במיטה שלי ועיכלתי את מה שקרה עכשיו בחדר המועדון. סיריוס, סיריוס, סיריוס... מה קורה לי!? מה אני תלמידת שנה רביעית מופקרת מהפלפאף שמדברת כל הזמן על סיריוס וסיריוס !? אני לא עוד אחת שמשוגעת על הקונדסאים האלו! אבל אז נזכרתי בשיחה עם ספנסר והמילים שהיא אמרה לי על אמי... פתאום קלטתי את משמעותן. זה צרב לי כאילו שפכו לי חומצה על הלב והרגשתי איך אני מתכווצת. איך היא יכלה לומר את זה? איך יכולתי לתת לה סטירה? מה קורה לנו? התרוממתי במיטתי. לא משנה מה אנחנו מרגישות כלפי סיריוס, אני לא אתן לחברות שלנו להיפגע מזה. הסטתי במהירות את הוילון מהמיטה של ספנסר וגיליתי שגם היא ישבה במיטה שלה ודמעות נקוו בעיניה. "ספנס" אמרתי "דיין" היא אמרה. ואז פרצנו בבכי והתחבקנו. השותפות שלנו הסתכלו עלינו כאילו אנחנו משוגעות. "אני כל כך מצטערת על מה שאמרתי על אמא שלך" אמרה ספנסר. "אני כל כך מצטערת על הסטירה" אמרתי. ואז שתינו אמרנו ביחד, בשקט כדי שהשותפות שלנו לא ישמעו "אני חושבת שאני מאוהבת בסיריוס בלק". ספנסר הביטה בי המומה. "מה? את? חשבתי שאת שונאת אותו, ובגלל זה כל כך כעסת עליי..." התחילה לומר ספנסר אבל הנדתי בראשי. "מה נעשה?" שאלתי אותה בחוסר אונים. ספנסר נאנחה, הביטה אל החלון ואמרה "כל אחת תנסה להשיג אותו. אבל בואי נבטיח שלא נפגע אחת בשנייה בדרך, בסדר? ומי שהוא יבחר- השנייה תקבל את זה. מוסכם?" אמרה ספנסר. "מוסכם" אמרתי, אבל בלב חשבתי איזה סיכוי יש לי- נערה פשוטה ולא כל כך מקובלת ליד ספנסר? אני מתכוונת אני נראית בסדר, יש לי חברים והכול, אבל ספנס... מבין שלושתינו (אני אוסטין והיא) ספנסר הכי מקובלת, בעיקר כי היא רודפת בקבוצת הקווידיץ' שלנו, ושחקני קווידיץ' פשוט לא יכולים להיות לא מקובלים. חוץ מזה היא ממש יפה, הרבה יותר ממני, וגם יותר מקובלת, תלמידה יותר טובה, מצחיקה יותר... אבל כשהבטתי בחיוך שספנסר שלחה אליי ידעתי שלעולם לא אוכל לשנוא את החברה הכי טובה שלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא