כמה מפגשים בחדר הנחיצות

טוב אז, המשכתי את הפיקצר... אני לא כל כך רציתי אבל בסוף החלטתי להמשיך אותו (לפרק ניסיון... יכול להיות שזה יהיה הפרק האחרון...) (: אז... הנה הפרק (:

.............

תחילת הקיץ של לונה לבאגוד היה קשה.

היא הייתה שבורת לב. ביום הראשון לחופשת הקיץ היא פשוט שכבה במיטתה ובהתה באוויר. וכך זה היה גם ביום השני והשלישי והרביעי. אבא שלה, קסנופליוס, ניסה לדבר עם ביתו הקטנה והמדוכאת, אבל שום דבר לא הצליח לעודד אותה. מחשבות כגון: "איך הוא יכל?!" ו-"הוא לא באמת אהב אותי?" היו שכיחים במוחה של לונה. היא שקעה במחשבות עגומות ואף אחד לא יכל להוציא אותה מהמחשבות האלה. בעצם רק בן-אדם אחד יכל. "אבל הבן-אדם הזה כבר לא אוהב אותי" היא הזכירה לעצמה שוב ושוב. 

בשבוע השני של חודש יולי לונה ואביה הוזמנו לחתונתם של ביל ופלר וויזלי. לונה לא התכוונה לבוא, אבל המכתבים המעודדים שקיבלה מג'יני והרמיוני גרמו לה לבוא. 

לכן שעה לפני החתונה היא נכנסה להתקלח במים קרים ועמדה מול ארונה במשך דקה לפני ששלפה גלימה בצבע צהוב שמש בוהק. היא נזכרה בדבריה של אביה "ללבוש צבעי שמש באירועים משמחים" ומה יותר משמח מהחתונה? 

היא הוציאה נעלי בד תואמות וירדה למטה. "לונה! כמה שאת יפה!" קרא אביה שהיה לבוש בגלימה בצבע חלמון. "תודה אבא... גם אתה נראה נאה מאוד" היא אמרה וחייכה חיוך קלוש. השניים יצאו מהבית בשקט ולפני שהתחילו לצעוד בשביל הקטן והבוצי שמחבר בין משפחת לאבגוד למשפחת וויזלי, קסנופליוס הלך לכיוון שדה החמניות שצמח מערבה מביתם, ואחרי כ-10 דקות בערך הוא חזר עם פרח חמניה. "אבא? מה אתה עושה?" שאלה לונה את אביה. קסנופליוס שזר את הפרח בתוך שיערה הבהיר של לונה, הסתכל עליה וחייך. "את כל כך דומה לקסנדרה..." הוא לחש ודמעות עלו בעיניו. 

"אוי, אבא" אמרה לונה, אם כי קולה שלה עצמה היה חנוק מדמעות. "אני יודע, היום זה יום משמח, קסנדרה הייתה רוצה שנהיה שמחים. כמה שאמא שלך הייתה גאה בך" אמר קסנופיליוס בחיוך. לונה חייכה אליו בחזרה, שילבה את ידה בידו והם צעדו לבית משפחת וויזלי. אביה תמיד העדיפה הליכה ברגל מאשר התעתקות. כשהם הגיעו לשם קיבלה אותם בשמחה הרמיוני. "לונה! כמה טוב לראות אותך!" אמרה הרמיוני. "גם אותך, הרמיוני. את נראית נהדר!" אמרה לונה. הרמיוני באמת ניראת נהדר. לונה חייכה והלכה להארי ודיברה איתו. היא לא הייתה מרוכזת כי היא בדיוק ראתה את ג'יני וויזלי, היא נפרדה מהארי והלכה לכיוונה של ג'יני "ג'יני!" קראה לונה וחייכה. ג'יני הייתה חברתה הטובה ביותר. "לונה! כל כך התגעגעתי!" ג'יני אמרה וחייכה חיוך גדול. לונה התקרבה לג'יני וחיבקה אותה. "דיברתי עם הארי... הוא נראה מוזר...  טוב, היתושטושים מאוד נפוצים פה..." לונה הירהרה. "כן, לונה, הם מאוד נפוצים באזור הזה."  אמרה ג'יני בחיוך. לכמה רגעים לונה שכחה מדראקו. היא באמת שמחה.שאר החתונה הייתה נפלאה, לפי דעתה של לונה. היא רקדה, והייתה קצת מאושרת. לקראת סוף האירוע בדיוק שהיא רקדה עם אביה לונה שמעה קול נפץ וכולם הסתובבו לכיוון הקול המשונה. עמד שם שונר. כמובן, לא אמיתי אלא פטרונוס. הפטרונוס דיבר עמוק ואמר: " משרד הקסמים נפל. הם באים." הייתה שתיקה קצרה, ואז צרחות ובלאגן שלם. היא קלטה את ג'יני במבטה. "אבא!" היא צעקה ורצה לכיוונו של קסנופליוס שחיפש בעיניו את לונה. "לונה שלי, בואי חייבים להתעתק." הוא אמר, מבוהל. לונה הינהנה והחזיקה בידו. בתוך כמה רגעים הם היו בביתם. "אוי אבא!" לונה אמרה והחלה לבכות. "אל תדאגי לונה שלי, אני בטוח שכולם בסדר..." אמר קסנופליוס לאבגוד והביט בשמיים האפורים, ודמעה זלגה מעיניו. 

זהו, עד לפה... אני ימשיך מחר או מחרתיים, נראה(: 

הערות ותגובות יתקבלו בברכה(: 

הפרק הקודם		הפרק הבא