יומנו של רידל ~סיפורה של ג'יני~

חזרנו לבית בשעת ערב מאוחרת.
כשהגענו לבית, היינו כולנו במצב סמרטוט ולמזלי כל אחד הלך לענייניו.
 עליתי לחדרי והתיישבתי על המיטה. במצב רגיל בוודאי הייתי  חושבת  ברגע זה איך יתכן שלאדם אחד יש כל כך הרבה חוצפה, אבל כרגע משהוא אחר העסיק אותי.

היומן.

ידעתי שזה יומן, משום מה.

אולי בגלל היה עליו מנעול חלוד..
התחלתי לחקור את היומן. בחקירה ראשונית גיליתי כיתוב על הכריכה השחורה בכתב יד מסודר מאוד, אבל זעיר: "שייך לטום רידל".
עד היום לא שחכתי את הכתב הזה. הוא היה כתוב בעיפרון, כמו אצל מוגלגים, מה שסיפק לו הסוואה טובה על הכריכה השחורה. במבט ראשוני הייתי בטוחה שמורה כתב את זה. הכתב היה זערורי ונטוי, מסודר כמו שלא ראיתי אצל תלמידים.

החלטתי לפתוח. אין לי מה להפסיד.
אבל לא ידעתי שיש לי מה להפסיד והרבה.

בקלות פרצתי את המנעול. אולי אסור לי לעשות קסמים בקיץ, אבל המנעול היה כל כך חלוד עד שאפשר היה לשבור אותו עם פינצטה.
במבט ראשוני התאכזבתי מאוד. היומן היה ריק.
בדרך לבית כבר פיתחתי כמה תיאוריות מעניינות מאוד לגביי מה שיש ביומן, ובאחת מהן אפילו נהייתי מפורסמת בזכותו. ואחריי זה – ריק. ריק, ומשאיר אותי עם הפנטזיות שלי לגביי למי ששייך היומן.
הנחתי אותו בצד באנחה והלכתי לישון.

למחורת בבוקר קמתי מאוחר מאוד.

כל הלילה היו לי סיוטים וחלומות מוזרים לגביי היומן.
לאחר ארוחת הבוקר הלכתי לחדרי ופתחתי את היומן שוב. אולי בכל זה אמצא רמז כלשהו לגביי תכולתו?
אבל לאחר בדיקה מעמיקה הדבר המיוחד ביותר שהופיעה ביומן היה דף עם קרע מיקרוסקופי שגילתי רק אחריי חקירה מעמיקה מאוד.
בעצבנות טרקתי את היומן.
הצלחתי לשרוד את התקפת הזעם שלי רק במשך חמש שניות. מסיבה כלשהיא תחושה מוזרה חפרה בי.. כאילו יש משהוא ביומן הזה. חייב להיות !
פתחתי את היומן בשנית. והופתעתי.

"אם אתה תטרוק את היומן שלי בצורה כזאת הוא עלול להיקרע!"
היה כתוב שם באותו כתב נטוי שהופיע על הכריכה. בערך שנייה אחרי שסיימתי הכיתוב נבלע בהדרגה לתוך דפי היומן ונעלם כלא היה.
מוכת הלם נשארתי עם היומן פתוח במשך שניות אחדות. ואז התעשתי.

טרקתי את היומן שוב ופתחתי בציפייה.
 
"אתה לא קולט ? אתה פשוט אידיוט. ליומן הזה יש יותר ערך ממה שאתה מתאר לעצמך, ואתה עלול לקרוע אותו ! אל.."

באותו רגע פתח רון את הדלת.
"קרצייה? אמא בקשה שתבואי לסלק ת'נומים" אמר רון.
"תמסור לה שאני סילקתי אותם אתמול, ושזה התור של פרד" עניתי לו.
"טוב.. נזוז, הארי." אמר רון.
רק באותו רגע ראיתי את הארי. והלב שלי התחיל לפעום.
חיכיתי עד שילכו ופתחתי את היומן בשנית.

הפעם, כשפתחתי את היומן, הופיע שם כיתוב אחר.
"מפחד, הה? אתה מרעיד את היומן.."
הסמקתי מאוד, וקיוויתי שהיומן לא יכול לראות את זה.
טרקתי את היומן שוב.
"אתה חושב שטריקות מפעילות אותי ?" היה כתוב שם.  "אני עונה לך חד וחלק, אל תטרוק יותר את היומן, זה הורס אותו. אתה כנראה באמת מטומטם. אם אה רוצה לדבר איתי,  פשוט תכתוב, אוקיי?"
"ג'יני", כתבתי ביד רועדת על  היומן.
הכתב שלי נבלע ברגע שסיימתי לכתוב.
"שלום," היה כתוב על הדף. "שלום לך, ג'יני".

הפרק הקודם