עלק סיפור אהבה

או קי. היי.

זה הרבה פחות נורא לדבר אתכם ככה בפעם השנייה, פחות מביך משהו.

שחכתי לספר לכם בת כמה אני, אני בשנתי השישית בהוגוורטס, אחרי הבגרויות המגעילות של שנה שהחמישית ולפני הבגרויות המלחיצות של שנה הבאה. כן כן. עכשיו כולכם חושבים ככה- היא בגיל המושלם למצוא אהבה, אז הפיק הולך להיות רוז סקורפיו. אני יודע.

לא. לא. לא. אני לא יודעת מה האמרתם לכותבת הפיק בתגובות שלכם, ואלה שלא רשמו ורק קראו את זה. רק שתדעו אתם קמצנים, מה היא כבר רוצה, תגובה אחת כדי להרגיש טוב עם עצמה על העבודה הקשה שהיא עושה כדי שאתם תשבו ותקראו את הפרק בחמש דקות כפיות. קמצנים, פעם הבאה, כאילו עכשיו. תגיבו.

ואלה שכן הגיבו, אני מתערבת שרובכן רציתן המשיך של סיפור האהבה ביני לבין סקורפיו, אז תתאכזבו לגלות שאני ממש לא בראש לזה.

והבילטריקס הזו אומרת לי לציין שאולי יהיה שיפ בנינו, בחיי שתפסיק להתערב במה שאני רוצה להגיד!

עכשיו, אחרי ההקדמה הארוכה מדי הזו אני יכולה להתחיל? כן ? תודה רבה באמת!

אז בואו נראה, מה היה לי השבוע שראוי לציון, רבתי עם איית'ן, שוב.

נכון שאיית'ן זה שם חלומי? הוא לא נראה טוב כשהוא כתוב בעברית, אני מודה אבל תנסו לומר אותו לעצמכן. זה חלומי!

בכול מקרה, אנחנו בתקופה לא ממש  טובה עכשיו, סתם דברים מטופשים שגורמים לבעיות בכול מערכת יחסים, אבל אני אתגבר על זה, אני יודעת.

אני אחזור לסיפור, והפעם בצורה של סיפור.

זה היה יום שני, לא שלישי. כן זה היה יום שלישי בערב, היינו באימון, התחלנו את האימון בריצה סביב המגרש, מה שגרם לי להזיע, אין מה לעשות, אי אפשר להתחמק מהאמת המרה. הערב היה חם ולח, אז השארתי את הגלימה החמה שלי בחדר ההלבשה ועליתי על המטאטא עם חולצה קלילה, אני רודפת, אני חושבת שכבר ציינתי את זה.

איך שעליתי לאוויר התחילה רוח מזעזעת, מה שלא עזר שטסתי במהירות מצד אחד של המגרש לצד השני, לא משנה מה יגידו לכם קווידיץ' זה לא ספורט מחמם או מפתח שרירים, קפאתי על הקינסלוף עשרים שלי ברוח שהחליטה להיות קרה באופן לא הוגן. אז עכשיו אתם שואלים למה לא ירדתי לחדר ההלבשה לקחת את הגלימה החמה שלי נכון? בשביל סקורפיו, הוא קפטן נבחרת הקווידיץ' שלנו ויהיה לנו משחק נגד גריפנדור בשבת, מה שממש גרם לנו לעבוד קשה, אנחנו צריכים לנצח את גריפנדור ועבדנו על זה ממש קשה, אפשר לומר שהעבודה השתלמה פחות או יותר, בפעם הראשונה זה שנה שלמה שגרפנדור לא נצחו במשחק שלם, טוב תכנית אף אחד לא ניצח, זה היה תיקו, למרות שג'יימס אומר שזה תיקו כדי לעשות לי טוב על הלב אני לא ממש מאמינה לו. זה היה תיקו איכותי.

ושוב אני סוטה מהנושא (בלטריקס, וואוו תתעוררי ילדה, נכון זה יום שישי בערב אחת חולה אבל זה לא סיבה להניח את הראש ולהירדם לי כאן. מי יתקתק את מה שאני אומרת על המקלדת אם לא את?) טוב יהיה כאן הפסקה, אתם כמובן לא תרגישו בה כי אתם קוראים את הפיק הזה ברצף אבל המפקפקת פאנפיקים הזו הולכת לישון, אני סולחת לה כי השעה שתים עשרה והיא חולה אבל מחר אני אחזור בכוחות מחודשים עם רעיונות טובים וסוף סוף אוכל לספר מה קרה באימון.

אה, אוקיי הנה היא חזרה, יופי גברתי, עברו שתים עשרה שעות שלמות שגרמת לי לחכות לך, מרוצה?

אז אני ממשיכה, היה לי אימון פשוט נוראי, עד השלב שסקורפיו הבין שאני רועדת על המטאטא שלי.

"רוז?" הוא קרא לי.

"מה?" שאלתי אותו, אני נשבעת שהשיניים שלי ממה נקשו ככה שיצא לי יותר 'ממ ממ מה', אבל אני לא בטוחה שהבנתם את זה כי אתם קוראים את מה שאני אומרת ולא שומעים את זה.

טוב זה בערך הקטע שהוא עף אלי והביא לי את הגלימה שלו, הרצון הראשוני שלי היה לסרב, שהוא לא ימות לי כאן מיקור גם, אבל הגוף שלי פשוט לא הקשיב לי, לקחתי ממנו את הגלימה והודיתי לו.

"את יודעת, יש כישוף שיכול לעזור לך להתחמם," הוא אמר לי.

"איזה?"

אז הוא אמר לי מה הלחש, באמת שזה כישוף מועיל, אני לא אומר לכם מה הוא כי נראה לי שרובכם מוגלגים וזה באמת לא יעבוד לכם גם ככה, והקוסמים והמכשפות בינכם שלא מכירים אותו, פשוט תשאלו משהו! אני יכולה לכתוב אותו חמש פעמים אבל אם תגידו אותו לא נכון זה לא יגמר לכם טוב, אז בואו פשוט נוותר.

הגלימה של סקורפיו הריחה, נו טוב. כמו סקורפיו, והיה לה ריח כול כך נעים. אני שוקלת להודות שבמשך שאר האימון הסנפתי אותה בסתר.

אבל היא גם ממש הפריע לי, זה היה ענק עלי, בתחילת האימון היו לי תנועות נוקשות ברוב קור ובסוף האימון הייתי אקסטרה מגושמת. יופי לך רוז.

ירדנו מהמטאטאים אחרי שעה וחצי לא נוחות, סקורפיו עשה לנו שיחת עידוד חביבה והתפזרנו כול אחד לדרכו, למות שהרוב פשוט הלכו לחדר המועדון שלנו. נשארתי מאחור כדי למצוא את הגלימה שלי, לא זכרתי איפה השארתי אותה, וסקורפיו נשאר איתי, באיזשהו שלב פשוט וויתרתי וזימנתי את הגלימה שלי, מסתבר שהיא פשוט החליקה אל מאחורי הספסלים ולא ייחלתי לראות אותה. יופי לי.

"רוז, את באה?" סקורפיו שאל אותי.

"ברור, רגע." ניקיתי את הגלימה החמה שלי ולבשתי אותה, סקורפיו הושיט יד לקבל את שלו. נתתי לו אותה.

"תגידי, את חושבת שיש לנו סיכוי לנצח את בני הדודים שלך?" הוא שאל אותי בחשש כשצעדנו למעונות, "אני קפטן ממש צעיר, אליסיה לא הייתה מוכנה להיות קפטנית למרות שהיא בשנה השביעית, אז זה עבר אלי ואני ממש מפחד שנפשל מול גרפנדור גם השנה."

"אתה אומר לי את זה? כול פעם שאני רואה אותם ג'יימס ממש זחוח, זה מה זה נמאס." התעצבנתי, אני אוהבת את בני הדודים שלי והכול אבל הם כולם גריפנדורים מעצבנים וחשים, רק הבנות של פרסי הן לא גרפנדוריות מבני הדודים שלי, אה, והמשפחה של דוד צ'רלי שבכלל גרים ברומניה ואני כמעט ולא מכירה אותם. אבל דודה ג'ני, דוד ג'ורג' והדוד ביל. כול הילדים שלהם בגרפנדור, יש שם פיצוץ אוכלוסין ג'ינג'י, וזה אפילו לא הגיוני כי ג'ינג'י זה לא רצסיבי.

ושוב אני סוטה מהנושא. בדיוק בפניה ליד הפסל של פיקלו המחוצ'קן, ואני לא צוחקת, פיסלו לו גם את החצ'קונים. נתקעתי באוויר, או יותר נכון באלבוס. זה כול כך לא הוגן, הם קיבלו גלימת ההעלמות ומפה של הוגוורטס מאבא שלהם, שלא לדבר על הסניץ' מוזהב שמונצח להם בבית ואנחנו קיבלנו מצית מוזהבת משעממת שאבא לא מוכן שאני או הוגו- האח הקרצייה שלי- נגע בה.

"אל. אפילו לא שעת כיבוי האורות, אתה רוצה להסביר לי למה אתה מתחת לגלימת ההעלמות?" שאלתי את בן דודי המטופש, מאחורי סקורפיו גיחך.

הוא משאת הגלימה בעצבנות מעליו, "איך ידעת שזה אני?"

"ג'יימס הרבה יותר גבוהה ולילי יותר רכה, חוץ מזה שהתור שלך לגלימה השבוע, או שסתם צעקת את זה בחדר הנחיצות יום ראשון?"

הא אה, כדי שאני אסביר על זה, אנחנו משפחה די גדולה ומלוכדת, אז פעם פעמיים בחודש אנחנו עושים מפגש בן דודי קטן בחדר הנחיצות וסתם מדברים, ככה אתה מגלה דברים שלא נאמרים בשיחה רגילה, כמו שלאלבוס יש חברה מרווינקלו שהוא יוצא אתה כבר חודש. ואפרופו חברה ברווינקלו, "אל בבקשה אל תגיד לי שאתה הולך להיכנס לחדר המועדון שלי כדי להפתיע את סיסי, פשוט לא. אתה תזהם לי את הבית."

"פשוט תשתקי רוז." הוא נהם.

בחיי עד כמה שאני אוהבת את בני הדודים שלי הם יכולים להיות כול כך סתומים, "אל, אתה הולך להיכנס לי לבית, ואתה מודיע בזה כאן מול מדריכה." - שכחתי להזכיר שאני מדריכה? לא נורא, עכשיו אתם יודעים-  "ואתה מצפה שאני פשוט אתן לך להיכנס?"

הוא באמת העז לחייך לי בפרצוף, חוצפן.

"כן." אל אמר.

"פשוט לך פוטר," סקורפיו התערב, "אין שום הגיון שתגיע עכשיו, תבוא עוד שעה, שרוז לא תצטרך להעניש אותך."

הם צחקו עלי, שני מעצבנים. עצוב לומר שפשוט הסתובבתי מרוגזת והשאיר את שני הבנים לצחוק עליו לבדם- והנה עוד משהו ששכחתי להזכיר, אל וסקורפיו חברים די טובים, אבל כמו ילדים קטנים הם ממשיכים לקרוא אחד לשני בשמות משפחה.

אני יודעת אני יודעת, זה לא מה שמעניין אתכם, בא לכם לשמוע על הבעיות שלי, או על מה שפריעה לי או מה שמציק לי, אבל אתם בקושי מכירים אותי, אז אני נותנת לכם מעט רקע לפני או לי בשיחה הבאה אני אתחיל ממש לספר לכם על העניינים שבלב.

אז השארתי את שני הבנים לבדיחות הכול כך לא מצחיקות שלהם שיש לי חשד שחצי מהן היו על חשבוני והלכתי.

שיט, איך לא שמתי לב שנגמר לי הזמן לדבר אתכם, איך הזמן טס כשנהנים לא? יש לי את העבודה המגעילה לפרופסור לונגבוטם. נתראה שבוע הבא, אז אני מניחה שנכסך ממכם הריב עם איית'ן. עפתי.

_______________________________________
"סקורפיו, סקורפיו?"

"סיימת?"

"כן, גמרת את העבודה בתורת הצמחים?"

"כן. את רוצה להעתיק אותה?"

"ברור."

"את יכולה לקחת אותה, היא על המיטה שלי."

" שיו אתה כזה מבולגן!"

"גלית את זה היום?"

"אוך."

והיא רצה, כן. זה סקורפיו שוב, רצתי להבהיר משהו בסיפור של רוז, ממש לא הפריע לי להשאיל לרוז את הגלימה שלי, כשהיא החזירה לי אותה היה לה את הריח שלה, היה ממש מצחיק לשמוע שהיא הסניפה את הריח שלי, אני מניח שהיא שחכה שאני שמעתי.

אה ועוד משהו חשוב חשוב.  כשהיא הלכה אחרי האימון, אני והפוטר האמצעי לא צחקנו עליה, כן דברנו עליה אבל זה היה די שונה מזה. השיחה הלכה בערך ככה.

הבטתי על רוז כשהיא הלכה ברקיעת רגליים גדולה, פוטר הביט בי בחיוך, "אז להגיע עוד שעה?"

"כן. עדיף לך, היא בת דודה שלך ולא תעשה לך כלום אבל יש עוד מדריכים בריוונקלו. חדר המועדון עמוס עכשיו בטרוף, אתה לא רוצה להיכנס מול מלא ילדים." הנחתי לו יד על הכתף.

הוא צחק, "לא אני לא," ופתאום הפנים שלו נעשו רציניות, "מה אתה חושב על רוז?"

"למה אתה מתכוון?" נלחצתי.

"נו באמת אחי, אני רואה איך אתה מביט בבת דודה שלי, אני אולי לא בחורה אבל אני לא עיוור."

הוא באמת יודע לקרוא אנשים, זה לא משהו שבנים מוצלחים בו בדרך כלל, "אתה בטוח שאתה לא בחורה, או גיי?"

הוא צחק, "יש לך אותו המבט שהיה לג'יימס לפני כמה שנים שהוא הכיר את טומי."

כנראה שהיה לי במבט מבולבל בעיניים כי אלבוס מיהר לציין שטומי היא החברה שלו, ג'יימס סיים את הוגוורטס לפני שנה, אין לי מוסג מה הוא עושה עכשיו, לא ממש דיברתי עם הפוטר הבכור אף פעם.

אני ממש נהיה בחורה, קל לי לדבר לרשמקול מעופף, נראה לי שאני צריך לעוף, כמו שאני מכיר את רוז היא תתחיל לעשות לי סדר בבלגן המושלם שנמצא לי על המיטה, יש לה בעיה עם זה שאני יישן עם ערמה של שיעורי בית משום מה, אבל באמת שאין לי צורך להכניס אותם למגירות.

יאאלה נתראה.

~_~

תגיבו!!!!!! בבקשה!

הפרק הקודם		הפרק הבא