התאומה של הארי

"סטפני, נו סטפני קומי כבר" קראה מריה אחת החברות הטובות של סטפני,

"אבל עכשיו רק שבע וחצי בבוקר" החזירה לה סטפני, אחרי שהציצה בשעון המעורר שלה.

"נכון, ובגלל זה יש לך רק עוד חצי שעה להתארגן" אמרה אלכס החברה הכי טובה של סטפני,

"עוד חצי שעה להתארגן למה?" שאלה סטפני "כבר שכחת? אנחנו הולכים היום לגן החיות"

אמרה אלכס, ופתאום הדלת לחדר הבנות נפתחה. סטפני חשבה שזו בטח אחת החברות שלה.

"ומה יקרה אם אני לא אקום?" שאלה סטפני אם נימה קטנה של מה-הם-כבר-יעשו-לי-? בקול שלה.

"אם לא תקומי, דני ישפוך עלייך מים קרים" אמרה מריה, עם צחקוק קטן."אין סיכוי שהוא ישפו- אההה!"

פתאום נשפך על סטפני מים קפואים,אז בבת אחת סטפני קמה מהמיטה שלה והתחילה לרדוף אחרי דני.

"אוליי קוראים לך דני, אבל דני דין* אתה לא!" צרחה עליו סטפני בזמן שהיא רודפת אחריו.

ולבסוף, אחרי שסטפני תפסה את דני והרטיבה אותו מעט, היא הלכה להתארגן.

היא הלכה ללבוש את הבגדים התואמים שהביאו להם, בשביל פעילויות מחוץ בית-האומנה.

וכשכל הילדים בבית האומנה היו מאורגנים, הם אכלו ארוכת בוקר, והלכו לגן החיות בלונדון.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 "קום! קום כבר!" צעקה פטוניה דודתו של הארי "עכשיו!"

הארי התעורר, ובזמן שחיפש את המשקפיים שלו, הוא שמע מישהו עולה ויורד במדרגות.

הוא ידע שזה היה בן דודו דאדלי, בגלל שהוא תמיד אהב להתעלל בהארי.

"תתעורר, בן דוד! הולכים לגן החיות!" צעק לו דאדלי, ומתי שהארי בא לצאת מחדרו

מתחת לגרם המדרגות, דאדלי דחף אותו בחזרה פנימה. אבל הארי כבר התרגל לזה.

אחרי שהארי יצא מהחדר שלו, הוא שמע את דודתו ואת דודו מדברים אל בן דודו

"הנה הוא בא,הילד שחוגג היום יום הולדת" אמרה דודתו פטוניה.

"יום הולדת שמח, בן" אמר דודו ורנון לדאדלי.

"הארי, אולי פשוט תכין ארוכת בוקר, ותשתדל לא לשרוף שום דבר"

"כן, דודה פטוניה" אמר הארי באדישות. "אני רוצה שהכל יהיה מושלם..."

אמרה פטוניה "לכבוד היום המיוחד של דאדלי שלי!"

"תזדרז!" אמר הדוד ורנון להארי, "תביא כבר את הקפה שלי"

"כן, דוד ורנון" ענה לו הארי, ושוב באותו קול אדיש.

"הן לא נהדרות, מותק?" שאלה פטוניה את דאדלי, עם חיוך גדול על פניה.

"כמה מתנות יש שם?" שאל דאדלי את ורנון בנימה מעט תוקפנית.

"שלושים ושש. ספרתי אותן בעצמי." ענה הדוד ורנון עם חיוך קטן על שפתיו.

"שלושים ושש?!" התחיל לצעוק דאדלי "אבל בשנה שעברה קיבלתי שלושים ושבע!"

"כן, אבל חלקן יותר גדולות משנה שעברה" ענה לו הדוד ורנון, כדי לנסות להרגיע אותו.

"לא אכפת לי!" צעק דאדלי "די, די דאדלי. הנה מה שנעשה." אמרה הדודה פטוניה

כדי להרגיע את דאדלי. "כשנצא, נקנה לך עוד שתי מתנות נוספות. בסדר, חומד?"

"בסדר" ענה דאדלי, בנימה עצבנית מאוד. אבל שקטה. והם יצאו החוצה למכונית.

"יום יפה לטיול בגן החיות." אמרה פטוניה "אני מצפה לכך בקוצר רוח".

והיא ודאדלי נכנסו למכונית. אבל לפני שהארי והדוד ורנון נכנסו למכונית,

הדוד ורנון סגר להארי את דלת המכונית "אני מזהיר אותך עכשיו, ילד."

התחיל להגיד הדוד ורנון, "אם תעשה צרות, אפילו צרה אחת קטנה..."

"אתה לא תקבל אוכל במשך שבוע שלם. זה מובן?"

"כן, דוד ורנון" ענה לו הארי, "עכשיו תיכנס לאוטו" אמר לו הדוד ורנון.

הארי נכנס למכונית, והם נסעו לגן החיות בלונדון.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דני דין - מי שלא יודע, דני דין הוא ילד בלתי נראה. ובחרתי שסטפני תגיד לו שהוא לא דני דין בגלל שאפשר לראות אותו ולתפוס אותו.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

סליחה שעשיתי את החלק של הארי ארוך, ואת החלק של סטפני קצר.

כי לוקח הרבה זמן להחליט איך לרשום את הרעיון בתור פאנפיק, כדי שלא ישעמם את הקוראים שלו.

אז סליחה, ונתראה בפרק הבא D=

הפרק הקודם		הפרק הבא