"רכבת האקספרס להוגוורטס סיימה את מסעה!כל התלמידים מתבקשים ללכת אחריי שומר-הקרקעות בסירות." אמר הכרוז, וככה עשו הילדים.
"ברוכים הבאים להוגוורטס!" אמרו גודריק,הלגה,סלאזאר ורוונה לכל התלמידים. "מהיום, הוגוורטס יהיה כמו הבית השני שלכם, עד גיל 17. אתם תמויינו לבתים בעוד דקות אחדות.כל בית יהווה משהו כמו משפחה לתלמיד. מייד כולכם תבואו למיון." אמר גריפינדור, וקם להביא את המצנפת.
"מאלפוי, מריסה!" -"סלית'רין!" "בלק, אודיסיוס!" -"סלית'רין!" "אינגונוטוס, פברל!" -"גריפינדור!" "סלווין, תומאס!" -"רייבנקלו! "מודוס, ארגוס!" -"הפלפאף!" "סלווין, ארתור!" -"סלית'רין! "טונקס, טאריקאן!" -"גריפינדור!" "קוסמוס, בידל!" -הפלפאף!" וככה המיון נמשך......
עד ששמו לב ששני תלמידים נעלמו מהאולם: אינגונוטוס ואודיסיוס. ואחריי שדקה אחריי זה הם שמעו לפחות עשרים פעמים את המילים "שתק!" ו-"פרוטגו!".
לבסוף, חזר רק בלק. גריפינדור שאל אותו בדאגה "איפה פברל?!", כשאינגונוטוס הופיע מאחוריי בלק וצעק "שתק!". כולם שמו לב שפברל הוריד גלימה מוזרה מעליו לפני ששיתק את בלק. אחריי שעתיים, כל תלמידי הוגוורטס השבעים שכחו את המקרה ופנו לחדרי השינה. בינתיים דנו הארבעה בתקרית. "מה פברל החזיק?" "גלימת היעלמות. איך יש לו את זה, זה מה שאני רוצה לדעת..." "הלגה, תחשבי בהיגיון. הוא קיבל את זה בתורשתיות בטח.לפי מה שאני יודעת אינגונוטוס הוא אינגונוטוס השני. אביו כנראה נתן לו את גלימתו." "ומאיפה הוא ידע את הכישופים האלה?אביו חייב להיות חזק ביותר." "שמעתי שבני הדודים שלו באו ללמוד, ושניהם בסלית'רין: אנטיוכוס פברל השני, ואקסיומוס פברל." "גם הוריהם קוסמים חזקים מאוד." וככה הם דנו שעות על גבי שעות, למשל, למה בלק תקף אותו, איך הם מכירים כישופים כאלה, ולבסוף כאשר לא מצאו תשובה הם הלכו לישון. חוץ מגודריק שיצא לטיול במדשאות. "שלום לך, גודריק!" קראה אליו רוונה.רק עכשיו גודריק שם אליה לב. "היי..."מילמל גודריק. "איך היה היום הראשון שלך?" "טוב. הילדים ממש התפעלו ממני בשיעור תולדות הקסם.ומה איתך?" "לא כל כך טוב.....לימדתי אותם על בוגארטים בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, אבל הם כל הזמן הפריעו ושיחקו עם השרביטים.אני לא מאמין שנאלצתי לירות על ארתור קללת נעילה מלאה!" "אה....."אמרה רוונה והשתתקה. "רוונה.... חיכיתי הרבה זמן להוגוורטס. זה לא מה שדמיינתי. דמיינתי את הוגוורטס מקום יותר... יותר טוב לתלמידים. יותר טוב למורים. יותר טוב לבריטניה." רוונה שתקה. לעומת רוב הפעמים, היא לא ידעה לענות.ואז, כאילו השמיים הוארו, היה לה רעיון: "גודריק!יש לי רעיון!" "השמיעי אותו בבקשה, רוונה." "אנו יכולים להפוך את הוגוורטס למקום מהנה!נעשה תחרות עם נקודות בין הבתים, וגם תחרות של המשחק קווידיץ'!" "רעיון מצוין, רוונה!תמיד ידעתי שאת לא רק הכי יפה, אלא גם הכי חכמה!"שיבח אותה גודריק. החיוך מפניה של רוונה נימחק, ובמקומו הופיעה הבעה של....אהבה.גודריק אוהב אותה גם. עמוק בתוך החושך, הם התנשקו.נידמה היה שמשך הנשיקה ארך נצח שלם..... כל אחד מהם רצה שהרגע ימשך לעולמים.
כאשר הם התנתקו אחד מהשנייה בסוף, הם רק חייכו. לא יותר. אך משהו הפר את השקט המבורך:קול של לחש שיתוק.הלחש פגע ברוונה והיא התעלפה.
|